Quantcast
Channel: The Tech Wreck
Viewing all 74 articles
Browse latest View live

אל החלונות האדומים

$
0
0
ההבטחה הגדולה של מיקרוסופטהייתה רקובה מהיסוד ומן הסתם האחרונה לא עמדה בה. מערך השינויים בעולם המחשבים השולחניים אמנם איטי ומסורבל מבעולם הניידים, אך המחשב השולחני לא יראה אותו דבר. חלונות 8היא כשלון חרוץ בכל פרמטר וזה הזמן לשינוי המיוחל במחשב הקלאסי.

מסביב, בין חברים ומכרים, אפשר לראות ניצנים של חלונות 8, בעיקר בקרב אלה שקנו לאחרונה לפטופ חדש או סטונדטים שמקבלים את המערכת החדשה במחיר מצחיק עד כדי חינם. המשותף לכל אלה הוא שבשבוע-שבועיים הראשונים הם אומרים "זה נחמד, קצת מוזר" ואחרי חודש או יותר עם המערכת החדשה מרדמונד כולם קוראים בקול אחד "זה חרא" ו-”אל תתקרב לזה". חלונות 8 נכנסת לערימת המערכות הפגומות של מיקרוסופט, ערימה גדולה, מסואבת ומתועבת (ובה ME, ויסטה ועוד). ערימת ההצלחות מכילה את 3.11, 95, 98 (לפחות בחבילה השירות השנייה), XP וכמובן העדכנית – חלונות 7. אז מה עושה את חלונות 8 כ"כ בעייתית? ומה זה אומר על מיקרוסופט? ומה זה אומר עלינו?


הבטחה בעייתית
עם כניסת מכשירי ה-"פוסט PC", ותביעת הרגל של הטאבלטים והסמארטפונים בשטחם של המחשבים הרגילים, התחיל הציבור הטכנולוגי לדרוש מחשב של ממש בגוף של טאבלט. כלומר, מכשיר שאינו מתחמם ובעל חיי סוללה שבועיים כמו האייפד, אך כזה עם מערכת הפעלה חזקה ומלאה שיריץ את כל מה שרץ להם על ה-PC. כי טאבלט זה מגניב, ו-PC זה חזק.

יסלחו לי הדורשים, אך זו דרישה מגוכחת עד מטומטמת פלוס. מחד הטאבלט, התומך בשיטת הזנת מידע מבוססת מגע, חומרה רזה וקלת משאבים וחשמל, תוכנה מדוקדקת כדי לאפשר חיי סוללה עצומים וגוף דק וקריר, ומאידך המחשב השולחני שמריץ סוגים שונים מאוד של עבודה וזקוק למאוורר פעיל, חיי סוללה קצרים יותר, צורך יותר חשמל ומאפשר לעשות, ובכן, יותר – שני המכשירים שונים בהחלט. כל מי שמנסה לדרוש שאחד יעשה את מה שהשני עושה משלה את עצמו. מחשב שולחני (או לפטופ) לא יהיה נוח למגע, לפטופ שמריץ חלונות 7 לא יהיה נוח לתפעול. זה לנסות להפוך תפוז לחביתה. וזה בלתי אפשרי וטיפשי.

אבל אל תשאלו אותי, תשאלו את העבר: כולנו זוכרים את הטאבלט PC - לפטופים עם מסך מסתובב על ציר שאפשר לעשות בו שימוש כלוח - קילו וחצי (במקרה הטוב) של 5 שעות סוללה (במקרה הטוב) ומחשב לא שמיש (במקרה הטוב).

אז במקום לדרוש מערכת הפעלה חזקה שיכולה לעשות את X ו-Y הדברים שטאבלט לא מאפשר היום, אנשים דרשו טאבלט שהוא מחשב. מיקרוסופט, בטמטום אין קץ, נענתה לאתגר וממש כמוני וכמוכם, לא ידעה איך עושים מתפוז חביתה. אז היא עשתה את כל מה שהיא יכולה, ויצרה חביתה מטוגנת בחמאה עם חמישה פלחים של תפוז בפנים. איכס. ואיכס.

מימוש עקום
חלונות 8 מנסה לפתור בעיה קשה מאוד, בעיית הטאבלט מול מחשב שולחני. הבעיה אולי קשה מדי (ואולי לא), אך אין ספק שהפתרון אינו מספק. סקירות מסביב לעולם קוטלות את הסרפייס פרו, הטאבלט ההיברידי של מיקרוסופט, וקוראות לחלונות 8 בשמה העצוב – מערכת גרועה. הוידאו הבא מתאר בצורה נפלאה את חוויית השימוש שסיפרו לי עליה רבים, במעט הומור והרבה דיוק (ותודה למור ב.):


ממשק ה-"אריכים" (המוצלח) לצד ממשק חלונות 7 (המוצלח) יוצרות יחד חוויה לא אחידה, לא ברורה, לא שימושית ולא נוחה. סוג של חתול וסוס שתפורים זה לזה בזנב. מערכת האריכים ואפליקציות המטרו לא נוחות לתפעול באמצעות עכבר, והממשק הקלאסי לא נוח לתפעול באמצעות האצבע. חיי הסוללה נחים על 4 שעות, כמו לפטופ סביר עד מעפן בשוק, והמכשיר גדול, עבה, כבד ולא מאפשר שימוש ממושך. קירחים מכאן ומכאן, כבר אמרנו?


בסיס הבעיה הוא שלא נדרש אדם חכם במיוחד כדי לחזות את תאונת הרכבת הזו, לפני הרבה (הרבה) זמן. לפני כשנה בערך נסעתי מטעם העבודה, ועמי חבר טוב מתכנת גם הוא, ליום הרצאות של מיקרוסופט בדבר פיתוח לחלונות 8 (בפרט, אפליקציות מטרו) במרכז הפיתוח של החברה ברעננה. כבר אחרי ההרצאה הראשונה, מיד עם היציאה להפסקה שאלתי אותו "אני לא מבין, זה נשמע כאילו הם מתכננים שהאפליקציות האלה ירוצו גם על מחשב וגם על טאבלט. אבל רגע, אין סיכוי שזה ככה, בטוח שאני מפספס משהו. ברור שזה לא יעבוד אף פעם, ברור שאלה שני ממשקים שונים. כנראה שאני מפגר ולא הבנתי משהו, כי אין סיכוי שלזה הם מתכוונים".

בהרצאה השנייה הבנתי שלא הייתה לי טעות – ומאוד רציתי להרים את היד ולהגיד לו שם "תמסור למי שצריך שאתם ממש מטומטמים". אבל לא היה טעם. הוא בא ללמד אותנו פיתוח למערכת הדפוקה הזו, אין לו שום שליטה על ההחלטות המפגרות של ההנהלה הגבוהה ברדמונד. כנראה שאם הייתה לו, או למישהו מהמוחות הנהדרים הרבים שעובדים שם, קצת שיחה עם מנהיגי החברה – הם היו אומרים שזו תאונת שרשרת איומה, ושעוד מעט היא פה.

אז היא פה. וחשוב להגיד שאני לא תופס מעצמי משתמש חכם או בעל תובנה עמוקה. כל מכרי יודעים שאני ההפך המוחלט מאלה שחושבים שהם יודעים מה שאין להם מושג לגביו. אני לא יודע הרבה, אבל ידעתי שזה לא יעבוד, כך גם החבר שישב איתי, כך גם מתכנתים רבים באולם ההוא. זה כנראה לא האולם היחיד.

מונרכיה של חשבשבת (ויישור לימין)
הפופולאריות לה זוכה מערכת ההפעלה של מיקרוסופט כבר מאז המילניום וחלונות 2000 אינה פורפורציונאלית לאיכות המוצר או לצורך האמיתי בשוק. רובנו, בסופו של יום, אסירים בין החלונות. הסיבה שאנחנו ממשיכים להשתמש בחלונות היא שפרופ' גדליהו קורא רק קבצי וורד ואין יישור נורמאלי לימין באף תוכנה שאינה אופיס של מיקרוסופט, ושורדה מהנהלת חשבונות "לא זזה בלי חשבשבת, כל החיים שלי שם!"

כך גם דודו המורה לנהיגה, מנהל את התלמידים בתוכנה מלאת באגים שכתבו שני מתכנתים בשנת 97 בויז'ואל בייסיק לרנינג אדישן, היום הם כבר שניהם בפנסיה בועתית יושבים ואוכלים סלט קינואה במרכז תל-אביב. לצד כל אלה יש את סבא אפריים שיודע לפתוח ynet רק באינטרנט אקפלורר 6, את דודה עדנה ש"לא פותחת בוקר בלי ספיידר סוליטייר" ואת בת הדודה שירן, שמשחקת סטריפ טאקי מתוכנת ג'אווה מלאה רוגלות ונוזקות שנכתבה כ"סרגל כלים" לאותו אקספלורר.

כל אלה לא יכולים לעבור ללינוקס, לא למק, לא לשום דבר שלא "תומך לאחור". ופה טמונה הבעיה: כל השימושים האלה רקובים מיסודם. התוכנה לניהול תלמידים צריכה להכתב מחדש גם ככה, שירן לא צריכה להתפשט כשלמישהו יש קלף אחרון ביד, ומישהו צריך לפטר את ורדה כי כבר שנים כל מה שהיא עושה זה קוראת עיתון. כל השימושים הארכאיים לחלונות, אלה שמשאירים אותנו מריצים עוד ועוד גרסה של המערכת הבעייתית, תהיה הגרסה חולה כשתהיה, כולן רקובות, והגיע הזמן לבנות מחדש ולצאת לעולם בו מערכת הפעלה יכולה להיות פתוחה. כך מי שצריך טאבלט יקבל תוכנת טאצ' מושלמת לטאבלט (למשל דודו ושירן). אופיס יעבוד היטב, עם יישור לימין בכל מכשיר נייד וגם בלינוקס השולחנית, ולא נישאר כבולים מסיבות היסטוריות.

מעניין כמה פעמים מיקרוסופט צריכה לפשל ולהכריח אותנו לקנות את הפישול האחרון שלה עד שנבין שהכוח הוא אצלנו, ושצריך שינוי אמיתי.


הרשת שמתחת לרשת

$
0
0
אפשר לחשוב על רשת האינטרנט כעל איים איים המחוברים זה לזה בחוטים. כך למשל גוגל הוא סוג של אי מרכזי ממנו יוצאים חוטים לאתרים רבים אחרים, ואתרים אלה מכילים קישורים (חוטים) לאתרים אחרים – חלקם זמינים בגוגל וחלקם לא. כך למשל, תוכלו לבקש שפרופיל הפייסבוק שלכם לא יופיע בחיפוש בגוגל, כך חתכתם את החוט בין גוגל לבין דף הפייסבוק שלכם, אך עדיין תוכלו להגיע לדף זה דרך פייסבוק עצמה.

ברשת, כמו במציאות, המושג המפוקפק "דלתיים סגורות" קיים, אך אינו נפוץ. רשת האינטרנט ידועה בתור רשות הכלל, כלומר, אם "העלתם" משהו לאינטרנט, בין אם לפייסבוק, לפורום כלשהו, לבלוג שלכם ועוד – הרי שהמידע שייך כעת לכולם וחיפוש פשוט ימצא אותו. גוגלהפכה למילה נרדפת לאינטרנט, ואנו מחפשים הכל, אבל הכל, והנחת היסוד היא שפרט להודעות פרטיות בינינו לבין אדם אחר באתרים כמו פייסבוק או בשירותים כמו גוגל-טוק ומסנג'ר, הכל מחובר לכל והכל ידוע, המידע ציבורי ואנחנו חיים בעולם ורוד בלי סודות. האמנם?



הרשת שלא על המפה והרשת האנונימית
הנחת היסוד היא, אם כן, שהרשת מופתה כך שרובה זמינה לכל המבקש באמצעות חיפוש, ומקסימום לחיצה על כמה לינקים. האמת היא שהאינטרנט שאנחנו מכירים ומשתמשים בו ביום-יום הוא רק קצה קצהו של קרחון המידע העצום שברשת. לאינטרנט שתי שכבות נוספות שרובנו לא מכירים בקיומן, והן גדולות יותר מהרשת המוכרת ומפחידות הרבה, הרבה יותר.

החלק העצום והבלתי מוכר של האינטרנט הוא למעשה האזור הלא ממופה, אוסף עצום של מידע, אתרים וקבצים שלא רשומים לדומיין מסוים (כך שאין מילה פשוטה כמו ynet.co.il שאפשר לכתוב בשורת הכתובת כדי להגיע לאתר), והוא זמין רק למי שיודע להתחבר אליו. כך למשל, ניתן להקיש כתובת IP מסוימת ולהגיע לאתר כזה או אחר, שלא זמין בשום דרך אחרת, ואם אינכם יודעים מה כתובת ה-IP, לעולם לא תדעו על קיומו או תוכנו של האתר. הרשת הלא ממופה מכילה מידע קצת יותר מפוקפק מהרשת הרגילה, אך לא שום דבר עוצר נשימה. החל מתוצאות שגוגל חסמה מסיבות שונות, דרך הרבה פורנו, חלקו חוקי וחלקו לא ברור, שרתי FTP ומגוון בלוגים ואתרים פרטיים שאנשים פתחו ולא טרחו לרשום לשום שירות כתובות או דומיין ועוד. כאן נמצאת רוב הרשת, ובהינתן גישה ולינקים ניתן לגשת אליה מכל דפדפן.



מתחת לרשת הבלתי ממופה, במקום שאם לא מחפשים לא מוצאים – נמצאת השכבה התחתונה: הרשת האנונימית. רשת הדורשת חיבור מאובטח ואנונימי דרך מספר שרתים באמצעות כלי עליו יכתב בהמשך, המאוחסנים ע"י גורמים אנונימיים ובהם אפשר לבקר רק כאשר גולשים אנונימית, כלומר – רשת אנונימית לגמרי. ברשת הזו, אנונימיות היא שם המשחק וקשה מאוד לנטר מי גולש, מאיפה, ומי בכלל מאחסן ומחזיק באתרים. השכבה הזו היא הצד האפל של האינטרנט. בין אתרי קניות המציעות סמים ורוצחים שכירים, דרך פורנו ילדים, מדריכים לא חוקיים להכנת חומרי נפץ מחומרים ביתיים, מידע מסווג של גופי ממשל וצבאות, סחר בבני אדם ועד ארגוני טרור שלמים: הרשת הלא מנוהלת מכילה הכל מהכל, ולא נראה שמישהו מצליח להפריע לה.

לרשת האנונימית שמות רבים: דיפ-ווב (הרשת העמוקה), דארקנט (הרשת האפלה), האינטרנט הבלתי-נראה, הרשת הנסתרת, והיא אינה אגדה אורבנית, ניתן לקרוא עליה בוויקיפדיהובמקורות רבים נוספים. אך לקרוא לא הספיק לי. ירדתי לתהומות הרשת האפלה ולו לזמן קצר, ואלה החוויות.


מי בתור לבצל
כדי להתחבר לרשת העמוקה יש צורך בכלי מיוחד העונה על השם "תור", באנגלית Tor, מלשון The Onion Routing, או "מסלול הבצל", ירק שעוד תשמעו עליו הרבה ברשת האפלה. תור ניתנת להורדה בחינם דרך הרשת הרגילה (כן, חיפוש פשוט בגוגל). התוכנה מציגה מסך בקרה המחבר אתכם לרשת העמוקה דרך כמה שרתי משנה, ומגישה לכם כתובת IP חדשה ומאוד מזויפת, שמטרתה היא להפוך אתכם מגולשים רגילים ומזוהים לגולשים אנונימיים. לאחר החיבור תור פותחת דפדפן, גרסה משונה של פיירפוקס עם תוסף תור מותקן המאפשר לכם להחליף זהויות בדויות בלחיצת כפתור.

אחרי עליית הדפדפן יעלה מולכם עמוד "ברוכים הבאים" ובו כתובת ה-IP המזויפת שלכם ומנוע חיפוש משונה העונה על השם StartPage. בדפדפן זה אתם יכולים לעשות את כל מה שעשיתם עד עכשיו – לגלוש לגוגל, ווינט, ואללה, איביי וכו' (ביתר איטיות, יש לציין). עם זאת, אם תדעו מה לחפש תוכלו להגיע לאתרים אחרים, אתרים שדפדפן רגיל ומנוע חיפוש מהשורה לא מודעים לקיומם.

הויקיפדיה הנסתרת ואינדקס אתרים
האתר המפורסם ביותר ברשת הנסתרת הוא "הוויקי הנסתרת" (The Hidden Wiki). אתר בפורמט ויקיפדיה אשר מכיל קישורים לאתרים שונים, עם מידע מפורט בנושאים מגוונים וכולם ללא צנזורה, למשל מידע סודי של מוסדות ממשל ומידע מודיעיני גנוב, קישורים לשווקים חופשיים המתמחים במשלוח מוצרים לא חוקיים (נשק לא רשום, עבדים, סמים קשים ועוד), מדריכים ליצירת פצצות ונשקים כימיים וביולוגיים, קטעי וידאו ותמונות של הורדת ראשים של חיילים בידי ארגוני טרור ופורומים, הרבה מאוד פורומים.

הפורומים, מעצם היותם מערכת חופשית ופתוחה לשיחה המונעת ע"י הגולשים, הופכים לצלחת פטרי לתופעות מטרידות. החל מטרור, דרך פורנוגרפיה לא חוקית הכוללת פגיעה בילדים ובע"ח ועד יעוץ וקישור בין אנשי מאפיה וארגוני פשע לבין הצורכים את שירותים אלה – חיסולים, גניבות ועוד.


פרט לוויקיפדיה הנסתרת, אתר יחסית נקי, קל למצוא בחיפוש מהיר אתרי "אינדקס" כמו "תורדיר" ובהם קישורים (שמשתנים כל כמה זמן) לאתרים שונים בדארקנט, נקיים פחות.

דרך המשי והחנות הכללית
כפי שרוב האינטרנט המוכר לנו עשוי מפורנו, הרוב המוחלט של הפורנו ברשת הנסתרת הוא לא חוקי, כלומר – פורנו ילדים מאוד מזעזע (שאחרי כמה דקות לומדים מה מילות הקסם שצריך להמנע מהן כדי לא ליפול לאתרים כאלה), פורנו הכולל בע"ח, וגם, בנימה פחות אפלה, פורנו של מפורסמים שהופץ והורד מהרשת המוכרת.

לצד הפורנו, המקבילה האפלה לאיביי הוא אתר בשם דרך-משי (סילקרואוד) והוא משמש שוק למוצרים בלתי חוקיים. החל מנשק (כך שתשלמו לא מעט כסף על אקדח, ותקבלו אותו בחלקים בדואר לכתובת של בניין בבנייה או לכתובת של השכן – ואם מישהו ישאל שאלות תוכלו לומר שאינכם מודעים מי שלח את החבילה ושאר דרכים פתלתלות לעקיפת החוק), דרך סמים (הירואין, קוקאין, DMT וסמים קשים אחרים), ועד חומרים כתובים בלתי חוקיים – מגזינים העוסקים בפדופיליה, מדריכים להכנת נשק, מסמכי זהות מזויפים וחומר גנוב מארגונים וממשלות.

כך גם מציע אתר המכנה עצמו "החנות הכללית" מגוון סמים במחירון מסודר, ורוצחים שכירים מפרסמים עצמם עם מחירון, 20,000 יורו לאדם רגיל, 40 למאפיונר, 50 לאיש ממשל ו-60 לעיתונאי. מאחורי האנונימיות, עד כמה השירותים האלה אמינים? לא מאוד, כנראה. עם זאת, מערכת הפידבקים מדווחת על כמה רוצחים שכירים עם פידבק חיובי מאוד, שלפי כביכול-מקבלי-שירות-לשעבר יעשו את העבודה, האחרים אולי לא ראו אקדח מימיהם ופשוט יקחו לכם את הכסף ויעלמו – הרי אין לכם למי להתלונן אחרי שהזמנתם רצח באפלת האינטרנט.

המטבע המקומי וכתובות הבצל
בעוד כתובות האינטרנט נראות כאוסף מבולבל של אותיות ומספרים בסיומת נקודה onion, טכנולוגיית אתרים פתוחה ובלתי מנוהלת בעליל, החבר'ה בפורומים ובאתרי הקניות מודיעים בכל מקום שהם לא ידברו עם מישהו שיש לו כתובת מהרשת הרגילה, אותה הם מכנים Clearweb (רשת נקייה). כך שאם תשלחו להם מייל מכתובת הג'ימייל שלכם, כנראה שלא תזכו לתשובה.

מיילים מנוהלים בעזרת מערכת דוא"ל בלתי מנוטרת העונה על השם tormail, ורבים המשתמשים שעושים שימוש בטורמייל ברשת הבצל ומחליפים ביניהם תכתובות שאם היו עוברות בכתובת אחרת היו מניחים כותביהן, ככל הנראה, מאחורי סורג ובריח.

המטבע המקומי בו משתמשים ברשת העמוקה הוא מטבע מיוחד בשם ביטקוין (Bitcoin). בקיצור נמרץ (שכן אפשר לכתוב סדרות כתבות רק על נושא זה), כסף רגיל (שקל, דולר, יורו) מוחזק בבנקים וערכו נשלט ע"י ממשלות שסוחרות בו, כך שניתן להוריד את מחיר הכסף ע"י הגברת הייצור שלו וכך ליצור אינפלציה. מעבר לשלטון הממשלות בכסף, ניתן גם לעקוב אחריו, דרך סימון שטרות וכמובן באינטרנט דרך חשבון פייפאל ומספר אשראי, מספר חשבון בנק וכו'. ביטקוין הוא מטבע אינטרנטי הקיים כמה שנים ומצליח מאוד (ערכו עולה בקצב מסחרר), והוא מאובטח ע"י כוח חישוב של מחשבים, נושא העונה על השם Crypto-Currency, כך שניתן "לחצוב" ביטקוין בעזרת שעות מחשוב (רבות מאוד). מחשבים מיוחדים מסוגלים לחצוב ביטקוין ביתר יעילות, ושירותים שונים ימירו את השקל, הדולר או היורו שלכם לביטקוין. היתרון הגדול עבור הרשת האפלה הוא שביטקוין אינו מוחזק בבנק ואינו מנוהל, וחשבונכם אנונימי לחלוטין כך שאתם יכולים לשלם בלי שאיש ידע מי אתם, לטוב ולרע (זה לא מדויק, לביטקוין היסטוריית החלפת ידיים, אך די קל להלבין אותו - כלומר למכור ולקנות אותו כך שההיסטוריה תעלם, ותיוותרו עם כסף שלא ברור מאיפה הגיע או לאן נשלח). מנגנוני הפידבק באתרי הקניות השונים מציעים כלים למדידת "אמינות" המוכרים השונים (שמפוקפקים גם ככה), ומנסים להציע עסקאות הוגנות לחומרים מאוד לא מהוגנים. הרשת אומרת שהשיטה עובדת, ושהחומרים עוברים מיד ליד ומפה לאוזן.

שאלה פילוסופית
עולם הדארקנט הוא עולם מקביל עם מטבע, כתובות ושפה (סלנג) משלו. החוק היחיד ברשת האפלה הוא שאין חוקים – הכל מותר וכל המרבה, הרי זה משובח. לצד החומרים המפוקפקים והבלתי חוקיים שמציפים את הפינות האפלות של הרשת הנסתרת, אפשר למצוא גם מידע אמיתי של גורמים שמעדיפים לשמור את זהותם לעצמם. יהיו אלה Whistleblowers שחושפים מסמכים סודיים, חלקם חשובים ומשפיעים על כולנו, אנשים עם דעות שאינן פופולאריות ברשת הנקייה (למשל, ארגונים להפלת משטרים אפלים שפועלים מתוך מדינתם, וחשיפתם יכולה להוביל למאסר) וסתם בלוגרים שמעדיפים לשמור את דעותיהם מתחת לרדאר. כל אלה תופעות חיוביות, ויש הרבה סכנה במתן כוח למיפוי הרשת לאתרי ענק כמו גוגל, ולכמות המידע שהם מחזיקים על רשת האינטרנט עצמה ועל כל אחד מאיתנו.

רשת הבצל האנונימית, אם כן, מהווה את המקום ממנו הגיעו רוב מסמכי WikiLeaks, אותה העלו חברי הקבוצה אל הרשת הרגילה. זה מקום בו ניתן לחשוף מידע רגיש בלי פחד להיחשף, לדון בנושאים רגישים עם אנשים אחרים ואף לסייע ולטרום לארגונים שאנו מאוד מאמינים בהם – כמו קבוצות צעירים איראניים המעוניינים לבצע מאבק מזוין במשטר, או סינים שמבקשים לשוחח על הממשל בלי עיניו הפקוחות של הצנזור על תכתובותיהם.

כך גם מסמכים סודיים של צבא ארה"ב על פעילות לא מוסרית עד כדי לא חוקית בגאונטנאמו, חשוב שיופצו כדי לחשוף את ערוות יוצרי העוולה ולמנוע עוולות מקבילות בעתיד. הרשת האנונימית מאפשרת לכל אלה לפרוח.

אז האם הדארקנט היא תופעה חיובית, או שיש להכחידה מהעולם (אם בכלל ניתן להשמידה)? זו כנראה שאלה פילוסופית, בבסיסה שאלת עקרונית יותר – האם מידע יכול להיות לא חוקי? כלומר, ברור שפושעים שמצלמים חומרים הפוגעים בילדים, עורפים ראשי חיילים, גונבים מידע מארגונים – צריכים כולם לבוא על עונשם וטובה שעה אחת קודם. אך האם ברגע שהמידע קיים, ניתן להאשים אנשים על קריאה וחשיפה אליו? על הפצתו? אלה שאלות שבאופן אישי טרם הצלחתי לענות עליהן, וספק שקיימת תשובה חד משמעית.

כאן הדיון עובר לשאלות עמוקות יותר העוסקות ביעילות ומוסריות הצנזורה במדינות דמוקרטיות, חופש ביטוי לעומת בטחון לאומי, הנגשת מידע פרטי לחברות ענק לעומת הסתרתו, והשאלה האלמותית: האם נסכים לוותר על פרטיותינו כאשר אין לנו מה להסתיר? האם תמיד אין לנו מה להסתיר?


רוצים לדעת עוד? כאןאו כאןתוכלו לרדת, כמו שאומרים, Down the rabbit hole...

תודה לדניאלעל הטיפ שהוביל לחפירה לעיל, לדרורעל ידיעותיו בתחום הביטקוין והליברליזם-אנרכיזם, וללייזרשארק, על הלינקים לכל דבר שקשור לפרטיות ברשת.

תגובה: הרשת שמתחת לרשת

$
0
0

שמחתי לראות את הפוסט של עמיתי המלומד בנושא הרשת שמתחת לרשתאנונימיות ברשת היא נושא שקרוב לליבי כמעט כמו הכותב עצמוחבל לי לראות מאמץ כזה להבין נושא שלא מקבל תשומת לב ולא לנסות לעזור לו.

מי אני: שרון דביר, שידידי כינה לייזרשארק בנסיון להגן על הזהות שליאם לא תאהבו את הפוסט הזה, תוכלו להתלונן לכתובת זוהסיבה שאני חותם בשמי על דברים שלא קשורים אלי פורמלית, היא שאנחנו משתמשים כרגע בצורת תקשורת שלא מאפשרת פרטיות. לכן אין טעם לנסות.
מה אני רוצה: תחילה להעיר על כמה אי דיוקים ודברים הדורשים הבהרה בפוסט המקורי, לתרום להרחבת הדברים ולבסוף להציג את העניין מנקודת מבט שונה, טיפה מעורבת.
מתי אני רוצה את זה: כל הזמן. TWSS.
מה אני לא רוצה: לריב עם הכותב או מגיבים על שטויות, תוך שמירת הזכות לתייג כל דבר שתגידו כשטויותלהכניס את כולם לפארנויה. לשמוע שאני טועה.

הנחת היסוד היא שפרט להודעות פרטיות בינינו לבין אדם אחר באתרים כמו פייסבוק או בשירותים כמו גוגל-טוק ומסנג'ר, הכל מחובר לכל והכל ידוע”
מילה על הפרטיות המדוברת תהיה במקום: מדובר בפרטיות לפי מדיניות, להבדיל מפרטיות לפי עיצוב. כלומר, כשנרשמנו לקבל שירות מחברה כלשהי, נתנו לה שליטה מפורשת על כל המידעזכותה לקרוא, לעבד, ולהעביר למי שתבחר חלק או כל מידע שהעברנו לה.
לפעמים, המשמעות היא להכיר אותנו יותר טוב כדי לתת לנו פרסומות, או לשנות את המחיר שאנו רואים על פריטים מסוימים. אמאזון, למשל, יודעת בהסתברות טובה שסביר שאקנה מקדחה אבל לא נעלי נשים. כך ניתן להציע לי מחיר יותר גבוה למקדחה מאשר לאשתי, ולה מחיר יותר גבוה לנעלי עקב מאשר לי. כי עדיין סביר שנסכים לשלם את המחיר והם ירוויחו קצת יותרהדוגמה מפוברקת, אני לא נשוי. אך הטכנולוגיה קיימת, בשימוש, ואף יש עליה פטנט.
לפעמים זה אומר להעביר למשטרה מידע על מי חיפש ערך מסוים, דיבר עם אנשים מסוימים או פתח דף פייסבוק מזוייף לראש הממשלהישנן הגדרות שונות למונחים “להעביר למשטרה”, "ערך”ו-”אנשים”, לפי חוקי המדינה המדוברת, לעתים אף דרוש צו מבית המשפט. גוגל וטוויטר מפרסמות מעת לעת קצת סטטיסטיקות על כמה מידע ומשתמשים נדרשו ע"י גורמי אכיפת חוק, ומהם הגורמים החוקיים שביקשו את המידע.
בפעמים אחרות, למכור לחברות אחרות כל מילה שאמרתם או כל מיקום פיזי שהטלפון הסלולארי שלכם היה בו, בלי לתת לכם הנחה בחשבון הסלולארי בתמורה למידע כי הוא שלהם בהגדרת החוזה. כך למשל Verizon ו-at&t אפשרו ללקוחותיהן הזדמנות למנוע את מכירת המידע תוך 30 יום מתחילת החוזה, אם קראו את החוזה וראו בעמודים האחרונים שהמידע ימכר. המידע כלל היסטוריית מיקום, פירוט על השימוש באפליקציות והיסטוריית גלישהאגב, לפי החוק האמריקאי זו עבירה פדרלית לספק מידע לא מדויק לחברות האלו. אפשר להיכנס לכלא על אי דיוק באיות השם שלך בפייסבוק או זיוף גילך.

אם רצית פרטיות יותר טובה מזו, יש לך מזל. יש רשת מתחת לרשת.


לאינטרנט שתי שכבות נוספות שרובנו לא מכירים בקיומן, והן גדולות יותר מהרשת המוכרת ומפחידות הרבה, הרבה יותר.”
היו מעט נסיונות אקדמיים לאמוד את גודל הרשת העמוקה, אלה מחשיבות אתרי תוכן בתשלום כחלק מהרשת העמוקה כיוון שתוכן זה לא זמין לכולם ועל כן האמדן גבוה כל-כךל-Tor יש כחצי מליון משתמשים, רחוק ממספיק לייצור יותר תוכן ממה שקיים ברשתלרשתות אנונימיות אחרות עוד פחות משתמשים.

מדריכים לא חוקיים להכנת חומרי נפץ מחומרים ביתיים”
מה לא חוקי במידע הזה, ובאיזו מדינה הוא אינו חוקיאציין שמידע כזה והרבה יותר 'גרוע' ממנו אפשר להשיג בקלות ברשת הלא אנונימית (גרוע במובן של – אמא שלי תתעלף אם תשמע על זה. חלילה לא במובן ביקורתי. זכותכם לקרוא כל מה שתחפצו. זו הנקודה למעשה).

כדי להתחבר לרשת העמוקה יש צורך בכלי מיוחד העונה על השם "תור", באנגלית Tor, מלשון The Onion Routing, או "מסלול הבצל", ירק שעוד תשמעו עליו הרבה ברשת האפלה.
יש רשתות אחרות, I2P למשל, כולן חלק ממחקר אקדמי על אנונימיות, רשתות, תקשורת והצפנההפיתוח של טור ממומן בחלקו על ידי אוניברסיטאות וגופים צבאיים אמריקאיים, אך הרשת עצמה נתמכת על ידי מתנדבים. אני אישית מחזיק בשרת שמיועד לטור, ואני מפציר בכם לעשות כן גםלמה? זה נושא לבלוג שלם. תחפשו ותקראו, או תבקשוואכתוב עוד.

אם תדעו מה לחפש תוכלו להגיע לאתרים אחרים, אתרים שדפדפן רגיל ומנוע חיפוש מהשורה לא מודעים לקיומם.”
אוסיף שיוזמות כמו Tor2Web נועדו לאנדקס את האתרים שזמינים דרך טור כך שיהיה ניתן להגיע אליהם דרך כל דפדפן בלי כל שינוי ועל ידי חיפוש פשוט.
החיסרון הוא שעל ידי שימוש בשירות כזה אתם מאבדים את ה"פרטיות לפי עיצוב" שדנו בה קודם. כעת עליכם לסמוך על ספק האינטרנט שלכם, בעלי השירות Tor2web ועוד כמה גורמים בדרך שיכבדו את הפרטיות שלכם ואת זכותכם לקרוא כל מידע בכל אתר ואתם נותרים עם פרטיות לפי מדיניותכלומר אין מניעה טכנית לנהל רישום של כל מה שעשיתם, מי אתם, או למנוע מכם גישה למידע כלשהו. זה מתנגש עם המטרה המקורית, אך שוב, הבחירה שלכם.

האתר המפורסם ביותר ברשת הנסתרת הוא "הוויקי הנסתרת" (The Hidden Wiki). אתר בפורמט ויקיפדיה אשר מכיל קישורים לאתרים שונים, עם מידע מפורט בנושאים מגוונים וכולם ללא צנזורה, למשל מידע סודי של מוסדות ממשל ומידע מודיעיני גנוב, קישורים לשווקים חופשיים המתמחים במשלוח מוצרים לא חוקיים (נשק לא רשום, עבדים, סמים קשים ועוד), מדריכים ליצירת פצצות ונשקים כימיים וביולוגיים, קטעי וידאו ותמונות של הורדת ראשים של חיילים בידי ארגוני טרור ופורומים, הרבה מאוד פורומים.”
יאפ, הכל שם. עכשיו צריך להחליט, לחסום הכל ולהתעלם ממה שעלול להראות לנו שיש לנו בעיה בחברה, למשל פדופיליה וסמים (לא שאני שופט) או לכבד את הזכות של אנשים לתקשר, ולחפש פיתרון לבעיה האמיתית הרחק מהמקלדת?

טענה נפוצה נגד טור היא שהרשת מאפשרת לספאמרים, האקרים ופדופילים לעשות מה שבא להם, התשובה שלי היא שהם גם ככה עושים מה שבא להם:
להספים דרך טור יגרום לעיכובים גדולים ולכן לחוסר רווחיות, זאת בתקווה שבעלי הצמתים ברשת לא חסמו את האפשרות להספים.
האקרים לא כל-כך צריכים את טור מסיבות טכניות כמו צורך בתקשורת udp שלא עוברת דרך טור ומסיבות מעשיות, יש להם מספיק שרתים פרוצים להגיע מהם בלי שימצאו אותם.
פדופילים (לפי מה שהתפרסם במספר תביעות אחרונות נגד אנשים שנתפסו עם חומר פדופילי במחשב, חלקם זוכו מסיבה שאתאר מיד וחלקם לא) פורצים למחשבים של אנשים רגילים ומשתמשים בהם כשרתי אחסון והפצהבדיקות שיוכיחו שהחומר שנמצא במחשב שלך אינו שלך הן יקרות נורא ואין סיבה שהתביעה תעזור לך לממן אותם. איני אומר שזה יקרה למישהו מכם, אך דעו שזו תופעה קיימת שחשוב להכיר לפני שפוסלים את טור מסיבה זו.

מיילים מנוהלים בעזרת מערכת דוא"ל בלתי מנותרת העונה על השם tormail, ורבים המשתמשים שעושים שימוש בטורמייל ברשת הבצל ומחליפים ביניהם תכתובות שאם היו עוברות בכתובת אחרת היו מניחים כותביהן, ככל הנראה, מאחורי סורג ובריח.”
tormail אינו חלק רשמי של פרויקט טור. זהו ספק דואר שמנוהל על ידי אנשים שלא קשורים לטור. אין סיבה לחשוב שהוא מכבד את הפרטיות שלכם יותר מג'ימייל, כי אין שם פרטיות לפי עיצוב אלא רק לפי מדיניות. אם התחברתם למייל שלא דרך פרוקסי, או שלחתם הודעה לא מוצפנת, המידע שלכם בידיהם לעשות בו ככל העולה על רוחם.
איך הכותב יודע מה תוכן המיילים שעברו שם? פרטיות אינה פשע.

המטבע המקומי בו משתמשים ברשת העמוקה הוא מטבע מיוחד בשם ביטקוין (Bitcoin).... וחשבונכם אנונימי לחלוטין כך שאתם יכולים לשלם בלי שאיש ידע מי אתם, לטוב ולרע.”
ביטקוין לא מבטיח אנונימיות: לכל מטבע וירטואלי יש היסטוריה שלמה של בעלים והעברות, אחרת היה ניתן להשתמש באותו מטבע יותר מפעם אחת, תכונה בעייתית במטבעביטקוין מאפשר פסואדו-אנונימיות: המטבעות בארנק קשורות לזהות כלשהי, שלא קשורה רשמית אליכם אלא אם קשרתם אותה על ידי חוסר זהירות או בכוונה (זו זכותכם, ישנם עיתונאים עצמאיים שמקבלים תרומות בביטקוין, כמובן שעדיף להם ולתורמים לדעת את זהות מקבל התרומה) וכן ניתן להחליפה בכל עת שתחפצוהבחנה הזו חשובה, כי היא מדגישה שוב את ההבדל בין פרטיות על ידי עיצוב ופרטיות על ידי מדיניות.

רשת הבצל האנונימית, אם כן, מהווה את המקום ממנו הגיעו רוב מסמכי WikiLeaks, אותה העלו חברי הקבוצה אל הרשת הרגילה. זה מקום בו ניתן לחשוף מידע רגיש בלי פחד להיחשף, לדון בנושאים רגישים עם אנשים אחרים ואף לסייע ולטרום לארגונים שאנו מאוד מאמינים בהם – כמו קבוצות צעירים איראניים המעוניינים לבצע מאבק מזוין במשטר, או סינים שמבקשים לשוחח על הממשל בלי עיניו הפקוחות של הצנזור על תכתובותיהם.”
אלו יתרונות משניים - העיקר הוא שיש לנו כעת כלי שמאפשר לנו להגשים זכויות בסיסיותהזכות לפרטיות, להתבטא ולשמוע כל אחד בלי צנזורה, ביקורת או ניהול יומן על ידי צד שלישיכלי שלא דורש מאיתנו לתת אמון במישהו שלא יפר את הזכויות שלנוטור וביטקוין הינן תכנות חפשיות, כלומר, הן מכבדות את החופש של המשתמשים, חינמיות וכתובות בקוד פתוח. כל מי שרוצה מוזמן לוודא שהוא מקבל את מה שמבטיחים לולתרום או לשנות דברים לפי רצונוכל אלו, דרך אגב, תוצאות ישירות של זכות חופש הביטויהשימוש בכלי כזה, נתון לגמרי להחלטה שלנו, כאנשים חפשיים.

אז האם הדארקנט היא תופעה חיובית, או שיש להכחידה מהעולם (אם בכלל ניתן להשמידה)?”
היו הרבה נסיונות להשמיד את טור, בעיקר על ידי ממשלות כמו סין איראן וסוריה. ומירוץ החימוש בין המצנזרים ובין האזרחים שדורשים חופש הוא נושא מעניין בפני עצמו.

האם נסכים לוותר על פרטיותינו כאשר אין לנו מה להסתיר? האם תמיד אין לנו מה להסתיר?”
הרבה נכתב על השאלה הזו. הקורא מוזמן לחפש. או לדרוש מבעל הבלוג לכתוב עוד.

אם מישהו רוצה לשמוע עוד שיצור קשרברצינות, אני יכול לפטפט על הנושאים האלה שבועות ברציפות, תשאלו את בעל הבלוג.

אוסיף סרטוןשמתאר את התגובה של היטלר לשערוריית פטראוסלהזכירכם, פטראוס אכן בגד, אבל מה שמפריע לי הוא שהוא סמך על מערכת של פרטיות לפי מדיניות, במקום להשתמש בצורת תקשורת שמאפשרת פרטיות לפי עיצוב. אותה מערכת בגדה בוציפיתי ליותר מראש ה CIA...
הסרטוןהוא פרסומת לספר, שהוא תמלול של שיחות שאפשר לראות בחפשיות ביוטיוב ומכילות את כל מה שרציתי לומר ולא היה לי כאן מקום.

לבעל הבלוג הזכות, הרשות והיכולת להביא, לערוך, לשנות ולהשמיט כל חלק במסמך זה.

למה לקנות רק את הנקסוס ובעצם, גם לא אותו

$
0
0
משתמשי סמארטפונים נחלקים לשתי קבוצות: אלה שמשקיעים את מיטב כספם במכשירים הטובים והחזקים ביותר, ואחרים שמעדיפים לקנות מכשירים חלשיםאו ותיקים (מכשירי הדגל דאשתקד) שעולים סביב אלף שקלים.

בתור משתמש אייפוןשנמנה על הקבוצה הראשונה ונחשף ללא מעט מכשירי אנדרואיד, התחרות היחידה למכשיר של אפל היא שורת מכשירי הנקסוסשל גוגל. ובעצם, גם לא הם.

למה אתם רוצים רק נקסוס?
חברות רבות מייצרות מכשירי אנדרואיד לכל שכבת מחיר ולפלחי שוק שונים. הראשונה, המכככבת והמוכרת ביותר היא כמובן סמסונג, אחריה חברות אחרות כמו סוני, LG, מוטורולה, HTCואחרות. אחת לכמה זמן הוגה גוגלמכשיר אנדרואיד לפי תפיסתה ומבקשת מחברות שונות בתורן (תוך כדי ניסיון לשמור על שיוויון) ליצור עבורה את החומרה. תהיה זו HTC שייצרה את ה-G1 ואחריו הנקסוס 1, סמסונג שייצרה את הנקסוס S ואחריו את הגלקסי נקסוס, LG שמייצרת את הנקסוס 4, או אסוס שמייצרת את הנקסוס 7 (טאבלט).

בעוד מכשירי הנקסוס מגיעים עם אנדרואיד "עירומה", היצרניות משיקות מכשירים שאינם מבית גוגל: מבוססי אנדרואיד, אך מכילים תוספות ושדרוגים של אותה חברה, בניסיון ליצור בידול ולצבור מרחק מהמתחרות. כך מציעה סמסונג ממשק משופר העונה על השם TouchWiz, מוטורולה הציעה את ה-MotoBlur, חברת HTC את ממשק HTC Sense ועוד. לרוב השדרוגים כוללים אפליקציות נוספות מותקנות מראש, ערכת אייקונים וצבעים שונה, אוסף ווידג'טים ומסך בית (לאנצ'ר) מבית היצרנית.

למה אתם לא רוצים את כל אלה, ומעדיפים את אנדרואיד הגוגלית? ובכן, ישנן שלוש סיבות עיקריות, כולן עליונות רק בנקסוס של גוגל או באייפון של אפל:

1. עדכוני תוכנה:
כאשר גוגל משחררת עדכון תוכנה לאנדרואיד, כל מכשיר תומך מקבל את העדכון, ומיד. העדכון יורד אוטומטית כאשר המכשיר מחובר לרשת האינטרנט הביתית ומציע לכם לעדכן את המערכת. בלחיצה אחת המכשיר כבה, מתעדכן ונדלק מחדש כעבור 7-20 דקות עם אנדרואיד האחרונה.

כאשר אתם רוכשים טלפון עם מערכת משופצת בידי היצרנית, או גרוע מכך, בידי משווקת הטלפון (בארץ: פרטנר, סלקום או פלאפון) הצבתם בורר ביניכם לבין עדכון התוכנה. למשל, גוגל עדכנה את אנדרואיד לגרסה 4.1 ובתוכה גוגל-נאו, התשובה הגוגלית לסירי של אפל. העדכון הגיע מיד לבעלי הנקסוס שהריצו את אנדרואיד 4.0. בעלי מכשירים אחרים היו צריכים לחכות. עד מתי? ובכן, אם קניתם מכשיר שאינו מכשיר דגל, או שמערכת ההפעלה שלכם שונתה ע"י חברת הסלולר, כנראה שלא תזכו לעדכון לעולם. אם זוהי סמסונג או HTC אפשר לקוות שהעדכון יגיע תוך חודש. או חודשיים. או שישה. טוב, אי אפשר באמת לדעת אם יגיע ומתי.

2. פחות שירותים לא שימושיים:
אם אי פעם קניתם לפטופ חדש, אתם מכירים את התהליך הבא: פותחים את הקופסא, מחברים את המחשב לחשמל, מדליקים אותו ומתחילים למחוק. להסיר תוכנות ומשחקים שיצרנית המחשב שמה שם, גרסת אופיס ל-60 יום, גרסת קאספארסקי ל-90 יום, סימנטק אינטרנט סקיוריטי ל-30 יום, משחקי אינטרנט שזמינים עד לחמישה משחקים. בקיצור, המחשב החדש והנוצץ שלכם מלא בחרא, כדי שהיצרנית תוכל למכור אותו יותר בזול. אם קניתם מק שלימתם פי 2, ואין לכם זבל על המחשב החדש.

יתכן שתגדילו לעשות ובכלל תפרמטו את הלפטופ החדש ותתקינו עליו חלונות בלי כל השטויות מסביב, כנראה תזכו כך למחשב נקי וביצועים טובים יותר. אז גם בגוגל, הסיפור דומה. אמנם אין שם אפליקציות דמו לימים ספורים, אך יש שם הרבה שטויות שהיצרנית החליטה שאתם צריכים. היתרון לעומת PC? אלה לא תוכנות שיתופיות, הן שלכם לנצח. החסרון? גם אם אתם לא רוצים, שונאים, מתעבים, נגעלים מהרעיון של שימוש בהן – בניגוד ללפטופ, כאן לא תוכלו להסיר אותן ולא לפרמט את המכשיר ולהפעילו מחדש בלעדיהן. הן שם לנצח.


בסמסונג S3 וב-S4, לדוגמה, מציעה סמסונג את המיוזיק האב והסושיאל האב ועוד כמה האבס. חלקם פשוט לא זמינים בארץ. והם רצים שם ברקע, והם בין היישומים שלכם. לא רוצים? חבל.

אנדרואיד העירומה מגיעה עם מינימום אפליקציות. אמנם הנקסוס 7 מגיע עם כרום לצד הדפדפן המובנה, ולא ניתן להסיר אותו, אך זה בערך הכל – לא תמצאו אפליקציות שישתלטו לכם על החיים ובדיוק ככה זה צריך להיות, זו החוויה האנדרואידית, כמו חלונות 7 בלי יישומים עוטפים – מערכת הפעלה טובה שמנצלת את מלוא החומרה בלי בוררים באמצע. תענוג. גם איוס של אפל נקייה יחסית.

3. ביצועים, סוללה ויציבות:
את זה אני כותב הן בתור משתמש והן בתור מפתח: אנדרואיד העירומה מהירה ויציבה משמעותית מהאלטרנטיבות או לפחות זו התחושה. המעבדים במכשירי דגל של גוגל ובאלה של היצרניות השונות הם בדר"כ מעבדים דומים, אלא שאצל גוגל המעבדים עושים את המינימום שנדרש מהם ובחברות השונות אלה עובדים משמעותית קשה יותר כדי להחזיק פיצ'רים שספק ביקשתם.

למשל, האפליקציות והשירותים מהסעיף הקודם, או למשל זיהוי עיניים שספק שאתם מעוניינים בו. תכבו אותו? איש לא מבטיח שהמפתחים כיבו לגמרי את הפעלת המצלמה, ובכלל, ממילא המעבד יעבוד קשה יותר כדי להריץ פיצ'רים אחרים של סמסונג. כך אתם מקבלים מכשיר שגם אם לא כל הפיצ'רים שלו משרתים אתכם, הוא אוכל סוללה מהר משמעותית, בשימוש כבד מרגיש איטי ומקרטע (למרות שזה הסמסונג S3 או ה-HTC One X, מכשירי דגל שעולים אלפי שקלים) והוא גם פחות יציב: למשל, באג במערכת שהותקנה על הסמסונג גלקסי S2 גורם לכך שחיבורי בלוטות' מבוססי מידע לא נסגרים כראוי ודורשים גיבוי והדלקה של הפיצ'ר לפני פתיחת חיבור חדש: בעיה שנתקלתי בה כמפתח וחוזרת רק במכשירים אלה. מיותר לומר שבאפל המכשיר עובד בצורה חלקה לחלוטין, מהיר ולא נתקע. ואין לו הרבה באגים שקשורים למכשיר ספציפי כי אין כמעט מכשירים ספציפיים.

4. אה, כן, מחיר:
גוגל עושה מאמצים, שלרוב קשה לראות אותם בארץ, להציע מחירים שוברי שוק למכשיריה. בעולם המחיר הממוצע לנקסוס 4, סמארטפון הדגל של החברה, הוא 1460 שקלים לגרסת ה-8 גיגה ו-1670 שקלים לגרסת ה-16 גיגה. בהחלט לא 3300 שקלים לסמסונג נוצץ או HTC חדיש. ד"א, סתם לצורך השוואה, בעולם תוכלו למצוא את ה-HTC Sense החדש ב-2340 שקלים ואת הסמסונג גלקסי S4 ב-2670 שקלים*.

למה אני לא רוצה גם אותו?
הטיעון הבא רלוונטי בעיקר אלי, אבל הוא סיבה מספיקה להתרחק מכל נקסוס כמו מאש: אני אוהב מוזיקה מאוד, ואני שומע הרבה מוזיקה, ומהטלפון שלי: בנסיעה, הוא מחובר לרכב ומזרים שירים, כשאני יוצא לטיול, יוצא לסיבוב בשכונה, או סתם לפני השינה – אני שומע המון מוזיקה. מתוך 34 גיגה, אני מעביר 12-14 לטלפון. בנקסוס, כפי שכתבתי פה בעבר, גוגל מעבירה אתכם לענן אם תרצו או לא תרצו. בנקסוס החדש בין 8 ל-16 גיגה סה"כ ואין חריץ הרחבה, כלומר שלשימוש אישי תקבלו במקרה הטוב 14 וחצי גיגה – מספיק רק למוזיקה שלי, וזהו. לא דיברתי עדיין על 10 גיגה של תמונות, ועוד 10 של משחקים ואפליקציות.
עד שגוגל יוציאו את הראש מהתחת ומהענן, אין לי מה לעשות עם אף נקסוס או מכשיר ללא חריץ הרחבה או 64 גיגה מובנים.

טיעון הרוטינג
ילעיזו וימליצו כמה אחיטופלים: נו, מה אתה מתבכיין? קנה מכשיר עם החומרה הנאה בעניך, עשה רוט, ותחליף לאיזו מערכת שבא לך. הרי זה מכשיר פתוח, לא איזה מעייפון מחורבן. אז חברים – לא. פשוט לא. משתמש רגיל לא יודע ולא רוצה לדעת איך לעשות רוט. וגם אם כן, רוטינג ברוב מוחלט של המקרים מבטל אחריות. הוא גם לרוב מונע עדכון אוטומטי. זה פשוט פתרון גרוע. שכחו ממנו.

פתרון אפשרי
אם כן, איך פותרים את זה? ובכן, למרות הסלידה הרבה שלי להכרזתו את צוקרברג על לאנצ'ר שהופך את הטלפון שלכם למכונת פייסבוק משומנת (איכס), הוצג שם פתרון מצוין לבעיה הזו. לו יאפשרו החברות השונות להסיר את השדרוגים ששמו על הטלפון שלכם, או לחליפין להוריד אותם מהמרקט רק לבעלי מכשירים של אותה יצרנית: הרי שהבעיה נפתרה.

למשל, היה ורכשתי HTC One X עם חומרה אגדית והממשק אינו לטעמי, אני יכול להסיר אותו ואת האפליקציות הנלוות. האנדרואיד שרצה על המכשיר שלי היא אנדרואיד מבית גוגל, כלומר, אני מקבל עדכונים באופן ישיר ממנה. העטיפות של HTC הם בשליטת HTC שמקבלת גרסת מפתחים ודואגת שלא יהיו אי-התאמות. כעת הטלפון שלי מעודכן תמיד, את התוספות המעיקות אני מסיר ומחזיק לפי רצוני, ויש לי מכשיר אנדרואיד עם חומרה פסיכית. כל זה עם אחריות מלאה ובלי רוטינג.

ועד שזה יקרה, אני נשאר עם האייפון. הוא מקבל עדכונים מיידית מאפל, לא מגיע עם אפליקציות עודפות, יש לו חיי סוללה מעולים, ביצועים ויציבות חסרי תחרות. לצערי, הוא עולה פי 3-4 מהמקבילה האנדרואידית המועדפת.

* המחירים לא כוללים מס ומע"מ, ומבוססים על מחירים בחנויות אינטרנט שונות באירופה וארה"ב.

מה נרצה לראות ב-iOS 7?

$
0
0
אז דיברנו על זה שאיוס הולכת ומחלידה, ואמרנו שאין שום סיבה לא לפזול לאנדרואיד, שכן אנדרואיד 4 היא מערכת שונה מאוד מאחותה הצעירה (2.3.4) והיא מציעה אלטרנטיבה מעולה למערכת של אפל. גם מגוון האפליקציות האיכותיות לאנדרואיד הולך וסוגר פערים מול איוס, אמנם גם בה תאלצו כעת לשלם על גרסאות שאינן אכולות בפרסומות ושאר זבל, אך תזכו לחוויה דומה.

באנדרואיד תקבלו גם מערכת קבצים פתוחה, חופש גדול יותר ומסכים מותאמים אישית, בעוד איוס על כל האבולוציות שעברה בשבע השנים האחרונות, נראית כמו גרסה משדורגת מעט, לא יותר, מזו שהוצגה לראשונה. שמועות מדברות על גרסת איוס חדשה עם מהפכות של ממש, ורגע לפני הכרזתה החגיגית בקיץ נציץ ברשימה של פיצ'רים שנרצה לראות באיוס החדשה, ואפילו כאלה שלא מתנגשים עם האידיאולוגיה של אפל, קרי מערכת קבצים או נגן מוזיקה ללא מעבר דרך אייטונז.

אלה הדברים שאפל יכולה להוסיף לגרסה הבאה של מערכת ההפעלה הניידת כדי לפנק את כולנו, ולתת את הפייט הכה-דרוש לתחרות האנדרואידית:


1. החלפת מסך הפתיחה:
מסך הפתיחה של האייפון מוצלח מאוד – הוא פשוט, אינטואיבי, מכיל סידור נאה ומותאם אישית של אפליקציות ועל-אף היותו עוצמתי פחות ממסכי הבית המותאמים אישית באנדרואיד, הוא מצליח לשמור על חיי סוללה מצוינים בזכות הפשטת התצוגה. משמאל למסך הבית השמאלי ביותר ניתן למצוא מסך חיפוש נוח.
עד כאן מה שיש היום.

טוב תעשה אפל אם תשמור על מבנה מנצח זה, אך תוסיף מסך ראשי חדש. בין מסך החיפוש לבין מסך היישומים השמאלי, יופיע המסך הראשי החדש – מסך מבוסס אריכים (כן, כמו של חלונות 8 או של ה-HTC One החדש) שיאפשר לנו לקבל עדכונים על אנשי קשר, סטטוסי פייסבוק, עדכוני טוויטר ועוד, ונוכל להתאים אותם אישית. קח גם תאכל אפל את מיקרוסופט לארוחת בוקר וגם תספק אוסף לא פתוח מדי של "ווידג'טים חיים", תוך שמירה על חיי סוללה ומינימום התאמה אישית. מסך הבית יוכל גם להכיל את הפגישות הבאות, שעון מעורר פעיל ועוד. שילוב בין גוגל-נאו לבין מסך הבית יעשה רק טוב למשתמש שרוצה לנווט במהירות.




2. עיצוב מחדש לאפליקציות המובנות:
הימים בהם עיצבה אפל את אפלקיציות הבסיס של האייפון (יישום הטלפון, ההודעות וכו') היו ימים עם הרבה פחות כוח חישוב, ולכן קיבלנו אפליקציות מהירות אך מאוד פשוטות ואפורות. המחסור בחיוג משולב תמונות ברשימת הטלפונים או במסך המועדפים מורגש מאוד, כמו גם מחסור בחיוג ע"י הקשת שם בחוגה כמו ב-HTC ושאר פיצ'רים נוחים שכבר מזמן זמינים אצל המתחרות.
אלה לא פיצ'רים מורכבים לפיתוח, וכרגע האפליקציות הפשוטות פשוט מפגרות אחרי התחרות.


3. כפתורי שליטה מהירים או שליטה אוטומטית במצבי אלחוט
הדלקה וכיבוי של תכונות כמו בלוטות', וויפי, נקודת גישה אלחוטית, נתוני סלולאר ועוד תמיד היו סיפור מרגיז באייפון ודרשו נבירה בתפריטי ההגדרות של המכשיר. זהו לא מצב אידאלי, בלשון המעטה. על אפל לאמץ גישה חדשה. האחת מעט מהפכנית ויותר מסוכנת והשנייה מוכרת: הגישה הפשוטה דורשת כפתורים מהירים לשליטה בתכונות אלה, או באזור ההתרעות, או במסך הראשי החדש.

האופצייה המעניינת היא שימוש בשירותי מיקום, למשל, כדי לשלוט אוטומטית בתכונות שונות. לדוגמה: זיהוי מעבר מהיר ממקום למקום יוביל את המכשיר להבין שאתם ברכב ולהפעיל את השן הכחולה. זיהוי נקודות אינטרנט חמות במקומות שונים, נגיד בבית, בעבודה ובבית של חבר, יוביל את המכשיר להדליק את הוויפי באופן אוטומטי עם ההגעה לנקודה ולכבותו בעזיבה. משמעויות סוללה? את אלה כבר צריך לבדוק, אך אפליקציות אנדרואיד מוכיחות כי הדבר אפשרי.

4. עיצוב מחדש למעבר בין אפליקציות רצות
באנדרואיד 2 לא הייתה דרך נוחה לעבור בין אפליקציות רצות. באנדרואיד 4 יש מקש המוקדש למטרה זו, ומציג רשימה ויזואלית של צילומי מסך מכל תוכנה שרצה כעת, כאשר "זריקתה" ימינה או שמאלה תסגור אותה, ולחיצה תפתח אותה במקום בו עזבתם אותה. מערכת דומה, אך אולי דומה יותר ל-webOS של פאלם-HP יכולה להיראות נהדר על האייפון. דאבל קליק על מקש הבית (או הרמת ארבע אצבעות על מסך האייפד, כמו היום) והאפליקציה מצטמצמת לתצוגה מוקטנת, הזזת אצבע ימינה ושמאלה עוברת בין אפליקציות פתוחות. לחיצה נכנסת לאפליקציה, זריקה כלפי מעלה סוגרת את היישום. אפל כבר מימשה תצוגה כזו בהצגת הטאבים במק, כעת שתעשה אותו דבר באיוס ותביא הרבה שמחה למשתמשיה המיובשים.



5. סנכרון אייטונז בענן
אמנם השירים, הספרים, התמונות והאפליקציות שלי כבר מוצאות את דרכן המעוננת בין כל מכשירי האפל בהם אני משתמש. אבל, וזה אבל גדול – לא כן רשימות ההשמעה שלי או אלבומי התמונות שלי. חברים, אם הכנסתי שיר לרשימה "מה שאני שומע עכשיו" באייפון אני רוצה שזו תעודכן גם במחשב ובאייפד, כך גם אם הוספתי תמונה לאלבום "טיולים".

עד שאפל לא תעגן את אלה לשרת הענן, לנצח נאלץ לחבר בסופה"ש את המכשירים לסנכרון כדי ליישר בהם קו.

6. סירי מהירה וכיפית
עם הזמן סירי הופכת לכלי מאוד מונוטוני: "תעירי אותי ב-9 מחר", "תודיעי לעמרי שאני בדרך", "המירי 200 פאונד לשקלים", "תקבעי פגישה עם אבא בשבת ב-5" וכו'. זה אמנם נוח מאוד אבל: ראשית לעתים סירי פשוט לא מזהה אותנו היטב, כנראה בגלל המבטא המשונה של עבדכם הנאמן והישראלי. לפעמים היא מזהה אתכם מצוין, אבל היא עונה תמיד באותה דרך. הגיע הזמן להכניס לה מאגר תשובות קצת יותר מעניין, שתרגישו קצת פחות עד כמה המכונה קרה ומתכתית. הגיע גם הזמן שאם אגיד לה "תזכרי שהקוד לאוטו הוא 12345", ואשאל "מה הקוד לאוטו" היא לא תיצור הודעה ואז תפנה אותי לגוגל. הגיע הזמן שסירי תחכים.

בנוסף, הגיע הזמן שתהיה לגברת שליטה במסך ההגדרות. "הפעילי וויפי" או "כבי את הבלוטות'" צריכים לעבוד, כרגע היא מזהה את הפקודות ופשוט עונה "מצטערת, אני לא יכולה לעשות את זה". כלבה פאסיבית אגרסיבית.

7. AirDrop
איירדרופהוא שירות במק המאפשר העברת קבצים בין מחשבים סמוכים. נגיד שלי ולך יש מק, ואנחנו יושבים יחד בספרייה. אם אפתח את איירדרופ ואת/ה (על מי אנחנו עובדים? אתה) תעשה את אותה פעולה, אוכל לשלוח קבצים באופן ישיר אליך, ללא שום תלות באינטרנט וכו', בזכות פתיחת חיבור אד-הוק, מאובטח ומבוסס וויפי בין המכשירים.
אפל מזמן אפשרה פתיחת יישומים "באמצעות" ושליחתם או קבלתם במייל. תוסיפו אייקון איירדרופ בדיוק באותה דרך, ויישום המכיל רשימה של קבצים שהתקבלו (בין אם אפשר להכניס אותם לתיקיות או לא), ואוכל לקבל מסמך וורד או תמונה באופן אלחוטי ולצפות בהן באפליקציות שלי. אם זה כבר זמין ונתמך במיילים, למה לא לאפשר את וזה ולהציע שיתוף קבצים עוצמתי בין מכשירי אפל (ובכלל?) - הרי NFC מוכיח את עצמו בינתיים כשירות מעט צולע.

6. ועוד
- עדכון יישומים ברקע: כן. הגיע הזמן שלא אצטרך ללחוץ על כלום כדי לעדכן יישומים, ממש כמו באנדרואיד או בחלונות. הגיע הזמן שזה יהיה כך גם במק.
- זמנים שבועיים למצב "לא להפריע": בימות השבוע אני קם בשמונה, ורוצה שהטלפון יצא ממצב דממה אז. בסופ"שים אעדיף שלא יפריע לי עד 12. בינתיים צריך לשחק עם ההגדרה באופן ידני. אה, כן, ושתסוכרן לכל מכשירי. זה לא עוזר שהאייפון על שקט כשמקפיצים אותי ב-7 בבוקר דרך האייפד.
- תמיכה בריבוי משתמשים (כמו באנדרואיד 4.2 לטאבלטים) יכולה להיות מגניבה, כך שאייפד אחד יספיק לכל הבית, ולילדים לא תהיה גישה לאפליקציות הסוטות שאבא התקין, נגיד ynet.
- נכון שזו קצת דריכה על אצבעות רגישות של אפל, אבל לא יקרה שום רע אם הם יפתחו את הפרוטוקול לאיימסג'לחברות אחרות – להיפך, נתחיל לשלוח המון הודעות לחברים שיש להם חס וחלילה טלפון אנדרואיד.

בשורה התחתונה – יש הרבה הצעות יעול ושיפור, ואפל יכולה לעשות הרבה בלי לפגוע בעקרונותיה הנתונים במחלוקת. לו תציע אפל את אלה עם מצלמות 12 מגה פיקסל, כונני פלאש של 128 גיגה, וכו' היא תמשיך להשאיר אבק למתחרות, ותצדיק את תג המחיר הכמעט ימני-קיצוני-על-מסגד שהדביקה למכשיריה.


האפוקליפסה של האתמול

$
0
0
בתחילת שנות התשעים חלומו הרטוב של כל חובב טכנולוגיה ומד"ב היה מכשיר חכם, כזה חבר אינטיליגנטי, שיוכל לעשות שיחות ולשלוח הודעות ומיילים, לקבוע תור לרופא, לקרוא חדשות ב-IOLבארץ וביאהובארה"ב, להזמין פיצה, לשחק משחק תלת מימדי מטורף ולפתוח מסמכי אופיס, כל אלה מהפקק בכביש מספר 1. כבר מזמן שהחלום הזה הפך למציאות, כמעט בלי ששמנו לב, ואנחנו חיים את המד"ב של לפני עשור וחצי בלי לתת את הדעת על המחיר, המחיר המר שאנחנו משלמים. הסיוט האפוקליפטי.

באותן שנים עליזות בהן פרל ג'אםהוציאה אלבום שני, אייס אוף בייסבקעה מכל רדיו ואנשים עשו את דרכם לקול זאב לקנות ג'ויסטיק ותוספת לרד-אלרטאו שיחקו דייב על מסכי VGA, הקולנועים והטלוויזיות הציגו (לצד פורסט גאמפומלך האריות) חזון אפוקליפטי. הרעיון אמנם הגיע לשיא בתרבות הפופ עם יציאת הסרט מטריקסב-1999, אך הקונספט הועלה על הכתב עוד בשנות הארבעים והחמישים בספריו של אייזק אסימוב, לדוגמא, סיפורו הקצר "אני, רובוט" משנת 1950.


האפוקליפסה סיפרה בדייה לפיה הטכנולוגיה הרובוטית הופכת זולה מספיק כדי שנכניס אותה הביתה, רק כדי להגיע למסקנה שהיא צורת החיים העליונה ולהתקומם במרד מדמם. אנחנו, שהפכנו כה מדושני עונג וכהי-חושים מתקשים לעמוד מולה. בסוף הטוב הגיבור הורג את המחשב הראשי או לגיונות רובוטים רצחניים, לרוב עם אקדח, סיכה ושני מהדקים. בסוף הרע, מתחיל עידן חדש של עבדות אנושית לטובת המכונות או השמדה המונית המסתיימת בעולם מתכתי ובינארי בו אין לנו, צורות החיים האנאלוגיות, מקום.

הבעיה בהפיכת מדע בדיוני למציאות היא שההתפתחות הטכנולוגית הדרגתית, איטית ומהירה במקביל, ומסלפת את דרכה ליומיום בלי שאנו שמים לב. מתי לאחרונה עצרתם לחשוב שהחלומות שלכם משנות התשעים התגשמו לתוך האייפון או האנדרואיד שלכם? מתי לאחרונה עשיתם חשבון נפש למחיר שהטכנולוגיה לוקחת מכם כבני אדם?


האפוקליפסה של שנות ה-90 כבר פה. למעשה, היא כבר עברה. ההפיכה הצבאית של עולם המכונות התחלפה בהפיכה שקטה, ועידן עבדות האדם למכונה החל מרצון ובלי מאבק. ברוכים הבאים לעידן הפוסט-דיגיטאלי.



עידן המכונות
מהפכה טכנולוגית צרכנית כמו זו שראינו בעשור האחרון לא ראינו מעולם בהיסטוריה האנושית. מעבר מהיר מעולם בו אין לנו דרך להיות מקושרים כשאנחנו לא ליד קו הטלפון או האינטרנט בבית לעולם בו אין רגע אחד בו אנחנו לא זמינים בכל מדיה אפשרית לכל אחד, וכולנו חלק פעיל ויוצר בישות הגלובלית וחסרת הגבולות שנקראת רשת האינטרנט, היא תקדים היסטורי לכל דבר. הרגלי החיים שלנו התהפכו לבלי הכר תוך שבריר שנייה, ואנחנו לא בהכרח מוכנים לשינוי שכזה ובטח שלא יודעים איך לאכול אותו.

טכנולוגיה המונית או טכנולוגיית המונים, כך נראה מיד, באה בשלושה שלבים. ראשית, מישהו צריך לחשוב על רעיון. אחר כך, המדע מאפשר את פיתוח המוצר (ראו: מסך מגע, אינטרנט אלחוטי, מצלמה דיגיטאלית). כעת, לכשיש מוצר, יש להוזילו ולהוזילו מספיק כדי שהוא יגיע לעשירון העליון וזה שמתחתיו. משם הוא כבר יטפטף במורד פירמידת השכר עד שלכל תיכוניסט עם הורים בחובות ומשכנתא שנייה על הבית יהיה אותו.

לא עוברות שלוש שנים והמוצר אצל כ-ו-ל-ם, משנה את חיינו לנצח, לעזאזל המחיר הכלכלי. ומה עם המחיר האחר? ההוא, הלא-כלכלי? יש דבר כזה, בכלל?

רובוטיקה ייעודית
ביום ראשון בבוקר אני מתעורר בדירתי שבירושלים, כמו כל יום חול, ושם מים לקפה. בין הריצה לשירותים לבין רתיחת הקומקום אני עולה על המשקל, והוא שולח את נתוני השקילה שלי לאינטרנט, דרך הרשת האלחוטית הביתית כך שאני מקבל ססטיסטיקות מפורטות, כולל גרף זמנים לכל המדדים באייפון, באייפדובמחשבשלי.

כעת אני מוציא את האייפד מהמגירה ויושב לקרוא חדשות, לא לפני שאני אומר לו באנגלית "תזכיר לי לאסוף את הכביסה כשאני עובר ליד רחוב הלל". הוא מציית, וכשאעבור ליד מרכז העיר האייפון יתזכר אותי. אני מוזג לי כוס נס ומתעדכן במזג האוויר, מה חדש מאתמול, ובאיך יראה השבוע שלי לפי הפגישות שקבעתי ביומן. כעת אני מריץ כמה קרבות במשחק אסטרטגיה ויורה בכמה רובוטים באיירון מן. הייתי ממשיך, אבל נגמר הקפה.

משם למקלחת וממנה לסלון, שם אני לוחץ על כפתור הניקוי ברובוטקטן שמונח בפינת החדר, וזה משמיע צפצוף שמח ומתחיל לנסוע על הרצפה ולשאוב ממנה אבק ביסודיות. "תזכיר לי לרוקן את הרומבה כשאני חוזר לדירה" אני אומר לאייפון, ומוסיף "תשלח מייל לבוס שלי שאני מאחר ב-10 דקות". אני משאיר את הרובוט העומל מאחורי ויוצא לעבודה. לא לפני שאחבר את האייפון לרכב ואזרים את המוזיקה שלי לרמקולים הגדולים, מעביר שירים מההגה וממסך מגע מובנה ברכב. כעת אני מקבל שיחה לטלפון שמחובר אלחוטית לרכב ומשיב דרך מיקרופון ורמקולי הרכב. בדרך מערכתשמסתכלת עבורי על הכביש ומזהה רכבים והולכי רגל משמיעה צפצוף ומזהירה אותי שאני הולך להכנס ברכב מלפנים. אני בולם.

וכך נראית השעה הראשונה ביום. אין פה שום דבר מפתיע, שום דבר עתידני. סתם טכנולוגיה יומיומית ומשעממת. לא?

בנייה של רובוט דמוי אדם שיעשה עבורנו את העבודה היא אמנם מאוד סקסית למטרות סינמה, אך בעולם האמיתי היא די חסרת משמעות. להרכיב רובוט בצלמנו זה תהליך יקר ומאוד בזבזני, שכן כמות האנרגיה שתדרש מרובוט דמוי אדם לשאוב אבק או לעשות ספונג'ה היא עצומה, כמו גם פיתוח מראה וקול, זיהוי פנים וכו'. כל זאת עוד לפני שדיברנו על כך שהוא לוקח מקום בבית, שוקל מינימום 200 קילו (לכו קחו אותו לספק האחריות אם הוא שובק חיים), ושיום אחד הוא יפתח יכולת הסקת מסקנות וינסה לרצוח אתכם בשנתכם עם סכין מטבח. כתחליף, אנו משתמשים ברובוטים יעודיים, מכונות שיודעות לעשות פעולות מסוימות וחוסכות לנו מקום, אנרגיה ומרשרשים. רובוט קטן ששוקל 3 קילו ומנקה את הבית, מכשיר שמכיל כלים ושוטף אותם, ואחד אחר לכביסה. מכונות קטנות שמזכירות שכדאי לקחת מעיל הבוקר, שיש פקקים בדרך ועדיף לצאת עוד חצי שעה, ושמחר יש לאחותכם יום הולדת, כדאי לעבור היום בקניון.

הרובוט שינקה לי את הדירה לא יחליט לרצוח אותי כי אין לו אינטילגנציה מלאכותית. לו הייתה לו, הוא כנראה היה מנסה לשאוב אותי למוות, כי אין לו יכולת להרים סכין. עידן הרובוטיקה כבר פה. הוסיפו לרובוט הזה חיבור לרשת האינטרנט כמו זה של המשקל, והנה אני יכול לבקש ממנו לשאוב אבק בדירה בזמן שאני יושב בעבודה כי קבעתי דייט להערב. הטכנולוגיה כבר פה, כעת אנו מחכים רק להטמעה, הורדת מחירים (לא כזו משמעותית) וזמן אימוץ. המחיר של שואב אבק מקצועי הוא כ-1000 שקלים. הרובוט עלה לי 1700.

טלפונים חכמים לאנשים טיפשים
האפוקליפסה אינה בטכנולוגיה, אלא באדם. קצת כמו גרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, שזכתה בשלטון דמוקרטי בלי שהייתה מוכנה אליו (והתוצאה ידועה), אנחנו זכינו במאה אחוזי טכנולוגיה ואפס אחוזי אנושות. כשאנשים טיפשים אוחזים בטלפונים חכמים, זו התוצאה, המכונות מנצחות.

ילדים מצלמים זה את רעהו בסצינות מביכות וחולקים את הסרטונים בפייסבוק וואטסאפ, הורים חופרים בטלפון שלהם במקום לשחק עם ילדיהם, אנשים מעלים את כל חייהם הפרטיים מרצון או מחוסר ידיעה לחברות ענק בלי לחשוב לרגע על המידע שהן משתפות ועם מי, חבורות-חבורות של אנשים כמוני וכמוכם יושבים בחדר מלא חברים או בפאב ומשחקים בטלפון, בודקים עדכונים בפייסבוק. אנחנו עושים את זה גם באמצע סרט, גם ברגע סוחף בטיול בחו"ל, גם באמצע שום מקום. הפכנו למחוברים לגמרי ומנותקים לגמרי. כל הזמן.

אפוקליפסה עכשיו
עם אפס חינוך, אינסוף חוצפה, זלזול וחוסר הבנה אנושית או תרבותית למה שמאחורי המוצר שבידנו, אנחנו פונים מהאדם שיושב מולנו ומשקיע מזמנו בנו, ופונים לטלפון בו עוד מישהו פרסם תמונה מצחיקה של חתול או פוסט טבעוני-שמאלני-ניצולי-שואתי, עונים על דיונים וירטואלים מול חברים אמיתיים, מפנים את תשומת הלב שלנו מהעשייה ומהריכוז שלנו בעבודה, בלימודים או בחברים, אפילו מאלה שחשובים לנו יותר מכל, רק כדי לענות להודעה בפייסבוק, רק כדי לכתוב דעה שגם כך לא תשנה כלום. רק כדי להתבטא ולא להרגיש לבד בעולם שכל מה שהוא משדר זה אוסף אינסופי של לבד.


ועם הזמן, אנחנו נשכח. נשכח איך לנהל דיון בלי חלוקת קשב, איך להינות מטיול בלי לייקים ותגובות על כל תמונה של הר או ארוחה שאכלנו, נשכח איך זה לדבר, אבל באמת לדבר, נשכח איך זה לשאוב אבק, איך זה לשטוף כלים, מה זה ללכת במדבר ולהינות מהשמש והחול ולרגיש את האדמה בידיים וברגליים באופן בלתי אמצעי, נשכח איך זה לדבר עם טלפון או לגלוש באתר אינטרנט שלא יודעים עלינו את כל מה שיש לדעת. נשכח מהי פרטיות ומה ערכה. וגרוע מכל, עם הזמן, הטכנולוגיה תהפוך את כל אלה לנורמה.

הדרך להקטין את הנזק הייתה ותהיה כתמיד, חינוך והרבה מחשבה. אני לא מוציא את הטלפון כשאני מחכה למעלית בעבודה. כשאני מלמד אני מעביר את המכשיר למצב טיסה. בטיול אני משתמש בו רק כמצלמה. לא אינטרנט, לא פייסבוק, לא סקייפ. פייסבוק תחכה, כך גם משחקים, רק כשיש דקות ארוכות לשרוף לבד, ובטח שלא ליד חברים. חנכו את עצמכם וחנכו את חבריכם וילדיכם לכבד את המציאות, ולהמעיט בוירטואלי, לקרוא ספר כשהטלפון כבוי במגירה. אבל כולנו יודעים שזה לא יקרה. כולנו יודעים שהמכונות ניצחו.

* אם טרם ראיתם את המיני-סדרה "מראה שחורה" אני ממליץ לכם בחום לעשות זאת. הסדרה דנה בדיוק בעתיד ובהווה הטכנולוגיה, ובהשפעותיו המפחידות עלינו כעל יצורים תבוניים פחות או יותר.

** גילוי נאות - אני עובד בחברת Mobileye, המפתחת את המערכת למניעת תאונות המתוארת לעיל.

יש תגובה

$
0
0
אחרי ארבע שנות סתימת פיות, ולכבוד שילוב גוגל+ במערכת בלוגר של גוגל ואיתה הסוף לתגובות נאצה אנונימיות (עד כדי יצירת חשבון גוגל פיקטיבי), מהיום ניתן להגיב לפוסטים בבלוג, במידה ויש לכם חשבון גוגל+ פעיל, כלומר - עדיין לא באמת ניתן להגיב לפוסטים בבלוג :P

אחרי הכל, אתם לא יכולים להיות יותר גרועים מהטוקבקיסטים ב-ynet.

חג דמוקרטיה שמח לכולם!

iOS 7 – הטוב, הרע והמכוער

$
0
0
אמש הכריזה אפלעל מערכת ההפעלה הבאה שלה, iOS 7, והתגובות נעות בין "פלופ איום ואכזבה תהומית" לבין "אפל הראתה לאנדרואיד שוב מאיפה משתין הדג". ובכן, אי אפשר לקרוא להכרזה אכזבה ומנגד מאוד לא ברור שאפל עשתה החלטות נכונות בעיצוב המחודש של המערכת הוותיקה. אז מה היה לנו שם?


לפני חודש וקצת העליתי פוסטעם רשימה צנועה של פיצ'רים שנרצה לראות באיוס 7, ואם לא יהיו כנראה שלא תהיה ברירה אלא לזלוג אל מכשירי האנדרואיד. אפל עמדה כמעט בכל אחת הנקודות וסיפקה את הסחורה בצורה די ראויה. למעשה, נדמה כעת שסטיב ג'ובס כבר לא בתמונה, דברים שהיה מוזר שלא קיימים עושים את דרכם לאייפון. אך האם אפל תמשיך להוביל את הדרך?

במערכת החדשה אין שום דבר חדש, וזה בסדר. מרגיזים אותי אלה שלנים על כך שאפל "לא המציאה שום דבר חדש" אך אין להם הצעות משלהם על מה חסר, כאילו היו יושבים על כס המלך ומבקשים "תחדשו לי, תפתיעו אותי", ושולחים את המבדרים הכושלים אל הגרדום. אם אין לכם מה להציע, תפסיקו להתלונן. איוס 7 מציגה תשובה לרוב החסרונות הנוכחיים שלה: מקשי שליטה נוחים במתגי וויפי ובלוטות', מולטיטסקינג משופר ללא פגיעה בחיי סוללה (האמנם?), מסך "היום" חדש באזור ההתרעות, מראה מעודכן וחדש לכל אפליקציות הבסיס ומסך הבית, שילוב איירדרופ הנהדרת, שיחות פייסטיים קוליות (מישהו אמר וייבר?), עדכונים לסירי שכעת גם תומכת בשינוי הגדרות ועוד.

סוף לוינטאג'
עד היום הציגה אפל סוג של וינטאג' בעיצוב תוכנותיה: אפליקציית הספרים הציגה מדף עץ וירטואלי, הפתקים באייפד הופיעו בתוך סוג של קלסר עור מצויר, והפיכת המכשיר על צידו באפליקציית המוזיקה הציגה תצוגה דמויית סט תקליטים או דיסקים בה עוברים מאלבום לאלבום. לצד הוינטאג', ליין העיצוב היה אלגנטי: צבעים שחורים וכהים עם קו חד באמצע היוצר אשלייה של זכוכית (למשל על טאבים באפליקציות או במסך הנעילה), פונטים שמנים וברורים ועוד.

כעת החליטה אפל לוותר על שני עקרונות אלה וללוות ממושגי העיצוב של חלונות פון 8, עם פונטים דקיקים ועגולים לצד עיצוב מאוד שטוח, בו האייקונים פשוטים מאוד ומכילים ציור בסיסי הכולל גראדיאנט מינימאלי בין שני צבעים, אייקונים שקופים לחלוטין עשויים קווים דקיקים, ותצוגות פסיפס של תמונות או אלבומים במקום מעבר "אנאלוגי" עליהם. האם ההחלטה הזו חכמה? לא ברור.

לדעתי האישית, אייקוני האפליקציות החדשים נראו כאילו מישהו יצר אותם בזריזות ב-Paint, בלי לחשוב לרגע על זה שזה פשוט נראה כמו צעצוע, ולא כמו צעצוע מגניב. העובדה שאזור השליטה, למשל, מקבל את אופיו דרך שקיפות מהמסך שמאחוריו נחמדה, אך לדעתי, שוב, האישית לחלוטין, הרקע שנבחר למצגת היה מזעזע – ורקע שחור ואלגנטי היה יכול לגרום לכל התחושה מהמערכת להיות טובה, ו"רצינית" יותר. ואולי לא.


בפרטים הקטנים
אך אפל אינה נמדדת בכל אלה, לא בפיצ'רים ולא בעיצוב. אפל נמדדת ביכולת לספק מוצר די מושלם ללא צורך בקינפוג מהרגע שהוא יוצא מהקופסא. ביציבות חסרת תחרות ומהירות תגובה פנטסטית, בנוחות תפעול מדהימה לצד תחושה שמדובר במערכת מתקדמת ש"עובדת בשבילכם" ובחיי סוללה מעולים. אלה נקודות החוזק שלה ואלה הסיבות שאני משתמש במוצריה, ועמי רבים אחרים. סרטון פרסומת חדש ששחרה החברה מקופרטינו מתאר בערך את זה, אך השאלה האמיתית, וזו שאלת טווח ארוך – האם אפל תצליח להמשיך לספק את כל אלה?

האם המולטי-טסקינג החדש לא יפגע אנושות בסוללה? האם היציבות של המערכת החדשה תהיה טובה כשל הנוכחית? האם המערכת החדשה תרוץ היטב על מכשירים ותיקים בהם היא מבטיחה לתמוך? תשובות לכל אלה עוד יגיעו, והן יחליטו, בסופו של דבר, אם אפל תמשיך להיות בטופ, לפחות עבור מיעוט מאמיניה המסורים.



ומה עוד?
לצד ההכרזהעל איוס 7 הכריזה אפל גם על מערכת הפעלה חדשה למחשבי המק השולחניים, הנקראת "מווריקס" על שם איזור גלישה בקליפורניה (מה לעשות, נגמרו שמות ממשפחת החתוליים), ומציגה המשך אבולוציוני ללא מהפכות למגמתה בשנתיים האחרונות להעביר פיצ'רים חזקים מעולם המובייל המפותח אל המחשב השולחני הזנוח.

בשנתיים הקודמות היו אלה מערכות ההפעלה "ליון" ו-”מוונטיין ליון" שהוסיפו למחשב האישי אזור התרעות נוח, אפליקציות פתקים ותזכירים המסונכרנות על הענן עם האייפון, משטח שיגור יישומים ברור בדומה לזה באיוס, תמיכה מובנה ונוחה ביישומים במסך מלא, שיגור וקבלת קבצים אלחוטית בין מחשבים קרובים, אזור ניהול חלונות מתקדם, שילוב מובנה של יישומים בשירותי ענן, תמיכה בגלילה קינטית ומחוות מולטי-מגע רבות ועוד. שירותים אלה הפכו את "סנואו לאופרד", המדשדשת לדעת עבדכם הנאמן, למערכת הטובה והמתקדמת בעולם למחשבים שולחניים. מבלי להרוסאת הממשק השולחני בחלומות מגלומניים כפי שעשתה מיקרוסופט, הטיבה אפל עם המחשב האישי ויצרה מוצר שלם, נוח לתפעול, שמאפשר בידור לצד עבודה של ממש, נוח ואלגנטי מחד וחזק ומתקדם מאידך.

מווריקס ממשיכה את הקו הנקי הזה באופן שלא הולך לשנות לנו את החיים, אך סוגר פינות חשובות ומוסיף קצת פונקציונאליות חסרה שעד עכשיו לא באמת פגשה את המחשב האישי שלנו: ראשית, מוסיפה אפל שני יישומי "מובייל" למחשב האישי. כאלה שלא צריך באופן אקוטי, אך יכולים לעשות קצת טוב: האחד, קורא הספרים המצוין שלה "אייבוקס" יאפשר לכם לקרוא ספרים ולסמן הערות במחשב האישי (למה שתרצו לעשות את זה?), והשני הוא יישום מפות המאפשר לתכנן מסלולים ולשלוח אותם ישר אל האייפון שלכם לניווט. די מגניב, ועד היום קיים רק בדפדפן בממלכה של גוגל.

בנוסף מציעה מווריקס שדרוגים מתחת למנוע שאמורים לשפר חיי סוללה וביצועי זיכרון ומעבד, תמיכה טובה הרבה יותר בחיבור מסכים חיצוניים (בעיה קלה שנוצרה עם השינויים בממשק בשתי הגרסאות האחרונות), ועוד ועוד. מבורך ומוצלח, ומאוד כדאי שלא יקחו על הגרסה יותר מ-20 דולר.


פרט למערכות הפעלה ותוכנה הכריזה אפל על שני מוצרי חומרה חדשים: המקבוק איר החדש, שמביא איתו את מעבדי האסוול החדשים של אינטל ואיתם חיי סוללה של 12 שעות לדגמי ה-13 אינצ'. ספק שמישהו ירצה דגם כזה על פני הנוכחי שמחזיק 7-8 שעות בשימוש רגיל – אך זו בהחלט בשורה מצוינת לאלה שנמצאים רחוק מהמשרד ושדרוג מבורך. המוצר השני הוא המק פרו, מחשב שולחני לדורשי ביצועים גבוהים. אפל עיצבה מחדש לחלוטין את המארז סביב ליבה טרמית אחידה לכל הלוחות המקיפים אותה ומציעה יותר ביצועים מאי-פעם במארז בשמינית מגודל הדור הקודם. זה מאוד מגניב, ומכוון לקהל מאוד מאוד ספציפי – דורשי ביצועים עם ארנק מאוד מנופח, שכן המק פרו הם המחשבים היקרים והחזקים ביותר של אפל שעד היום דמו מאוד ל-PC.

אם כן, לצד שינויים צפויים והדרגתיים במערכת ההפעלה למק ובחומרה, מנסה אפל להמציא את עצמה מחדש באיוס 7, שאמנם השדרוגים בה אינם מהפכניים אך היא מציגה עיצוב חדש לצד תכונות להן חיכינו זמן רב. האם זהו שינוי לטובה? האם עצימת עינו הפקוחה של ג'ובס תפורר את האימפריה? את זה נדע, בתקווה, תוך חצי שנה, עם אימוץ ראשוני של המערכת החדשה.


מה שחדש וישן באפל

$
0
0
כשאין על מה להכריז
כמצופה, הכריזה אפלהחודש על האייפונים החדשים והתקשורת רועשת, בעיקר לרעה. אך כשמותחים ביקורת או כשמרעיפים מחמאות צריך להפריד בין עיקר לתפל, וזה משהו שהפרשנות לא מרבה לעשות. כך למשל, אחת מנקודות "ההרתעה"הגדולות של אפל – סודיות ועמימות, נסדקה כשכמעט כל הפרטים של המכשיר החדש הגיעו לרשת לפני ההכרזה, ולטים לא היו יותר מדי שפנים בכובע. לא "אה, ועוד משהו קטן", לא פיצ'רים סודיים ואמירות פוערות עיניים. אפלהכריזה בדיוק על מה שציפינו שתכריז, לא סנטימטר אחד יותר.

ועל כך אין מה להתלונן. זו חברת טכנולוגיה, זה שיש שלא לקחו אותה בפרופורציה הנכונה זו בעיה שלהם כציבור צרכני מטומטם, בין אם מעריצים או שונאים. כך גם אין מה להתלונן על כך שאפל לא חידשה לכם, כי זו לא העבודה שלה, היא צריכה להמשיך ליצור מוצרים חדשניים ומהפכניים ולשדרג אותם באופן אבולוציוני, לא רבולוציוני. האייפון, האייפד, האייפודוהמקעשו מהפכה כשהגיעו לשוק לראשונה ומאז התפתחו הדרגתית למוצרים נהדרים, אך לא עברו עוד מהפכות ענק באף שלב. הבועה התקשורתית סביב אפל מתחילה לדעוך ואין בכך שום דבר רע, אפל היא חברה טובה ומוצריה איכותיים מספיק כדי שיהיה ניתן להעריכה כחברת טכנולוגיה בלי כל הפרסום והבאז הריקוהמוגזם מסביב.

אם כך, האם ההכרזה אכן מאכזבת? איך נראית אפל פוסט-ג'ובס בחומרה ובתוכנה? נראה שהאיש שהיה הראש היווה גם קצת מהגוף והלב של החברה בחומרה ובמיוחד בתוכנה, אז האם סוף שלטונו של סטיב מבשר טובות או רעות?





האייפון 5S: מעבד שיווקי, מצלמה נחמדה וזיהוי טביעות אצבע
אלה הם שלושת השדרוגים העיקריים של האייפון החדש: חיישן זיהוי טביעות אצבע בכפתור הבית, מצלמה משודרגת (עדיין ברזולוציית 8 מגה-פיקסלים, אך עם חיישן משודרג ופלאש לד מפוצל בשני גוונים) ומעבד משודרג מבוסס 64 ביט ומהיר יותר. אז מה זה אומר?

זיהוי טביעות אצבע: זהו אכן פיצ'ר חדשני, שקוף ומעולה. הרעיון מאוד פשוט: כולנו, כעיקרון, צריכים להגן בסיסמא על המכשיר שלנו מפני גנבים, חברים, קרובי משפחה ושאר חטטנים. הסמארטפון והטאבלט שלנו מכילים המון מידע פרטי, מהתמונות האישיות שלנו, דרך קודים וסיסמאות, טלפונים, שיחות דיסקרטיות ברשתות חברתיות ועד הודעות וואטסאפ, המכשיר שלנו מכיל המון מידע אישי. לא לנעול אותו זו חוסר אחריות. עם זאת, נעילה בסיסמה כזו או אחרת היא כאב ראש עצום.

כך למשל, במקרה הנדיר בו עלינו לעשות שיחה בזמן נהיגה, הקשת הסיסמה אינה פחות מסכנת חיים. גם בכל מצב אחר, מדובר בפתרון מאוד לא נוח שגוזל זמן ולחיצות, והופך את תפעול המכשיר למסורבל הרבה יותר. פעולה פשוטה כמו ביצוע שיחה הופך מהטיית אצבע ושתי לחיצות להטיית אצבע ושש לחיצות. הנעילה בקוד אינה פתרון טוב, וסירי אמנם מהווה עקיפה מאוד יעילה, אך לא פתרון קסמים. גם הפתרונות של גוגל, למשל, נעילה באמצעות תווי פנים אינה טובה: היא נכשלת כשהמכשיר לא בזווית או בחושך, היא לוקחת זמן, ומעל הכל, מספיק להביא תמונה שלכם כדי לפרוץ אותה. נכון, אפשר להוסיף בדיקת מצמוץ, אבל למצמץ לטלפון שלכם כמה שניות כל פעם שאתם מדליקים אותו? באמת?

אם כן, התוספת של זיהוי טביעת אצבע בכפתור הבית מתבקשת ומצוינת, מהסיבה הפשוטה שהאצבע שלכם גם ככה נוחתת עליו לפתיחת המכשיר, היא עובדת בכל מצב כמעט, מתאימה לכמה אצבעות, מורכבת לזיוף ולא תלויה בזווית האצבע. פשוט מעולה, בטיחותי, חוסך זמן וכאבי ראש. איך אומרת הפרסומת? "טכנולוגיה מגיעה לשיאה כשהיא פשוט נעלמת". העולזים יגידו שעשו את זה קודם, והם צודקים, אך אפל כמו אפל לוקחת רעיונות שנעשו בעבר והופכת אותם למשהו חדש ועובד, משהו שכולם משתמשים בו. זיהוי טביעת האצבע של האייפון 5S תגיע, אמנם, לפסגת מימושה בעתיד עם הארנקים והאשראי הדיגיטאלי, אך עד אז, היא תהפוך את החיים של כל משתמשיה לקלים ובטוחים יותר. מעולה.

מצלמה משודרגת: תחת אותה מנטרה "טכנולוגיה מגיעה לשיאה כשהיא פשוט נעלמת", אפל ממשיכה בקו קבוע של השארת המצלמה פשוטה וקלה לתפעול, ומנגד הוספת כלי חומרה ותוכנה אוטומטיים לשיפור התוצר הסופי – כלומר, יצירת מצלמה בה צריך רק לצלם, ושיפור התמונה המצולמת. אמנם רזולוציית החיישן נותרה 8 מגה פיקסל, אך החיישן עצמו גדול ב-15% עם חשיפה ארוכה יותר המכניסה יותר אור לפיקסלים גדולים – המציגים תמונה טובה משמעותית. אל החיישן הוסיפה אפל לד פלאש בשני צבעים, האחד לבן וניאוני ומוכר לנו, והשני ורדרד ומפיק תמונות אדמדמות. שתי הנורות פועלות יחד בניצוחה של תוכנה יעודית ויוצרות גוון יחודי לתמונה, במטרה ליצור תמונות לילה אמיתיות יותר, וכאלה שלא שטופות בלבן חיוור.

השילוב בין החומרה למעבד החדש מאפשרים הקלטת מספר תמונות ברצף, הקלטת וידאו בהילוך איטי ב-120 פריימים לשנייה ועוד ועוד. אלה שדרוגים אמיתיים ומהותיים, וביניהם כמה וכמה אלגוריתמים חדשים ומהפכניים לייצוב תמונה ופוקוס דינאמי. התוצאה היא מצלמה משמעותית יותר טובה, גם אם הרזולוציה נותרה זהה. אפל בחרה לוותר כאן על הגימיק השיווקי והמירוץ אחר המגה-פיקסלים הריקים והעדיפה להשאר עם מפרט צנוע אך לשדרגו באופן מהותי וזו בחירה מצוינת.

מעבד 64 סיביות: כאן בחרה אפל בהחלטה ההפוכה, ללכת על הגימיק. בכל דגם ניתן לצפות לשדרוג זיכרון ריצה (הפעם לא זכינו לאחד) ולשדרוג מעבד. המעבד הפעם הוא, כרגיל, מהיר עד פי 2 מהקודם (זה לרוב סדר הגודל של שדרוג מעבד אבולוציוני), אך לשם שינוי מדובר במעבד 64 ביט, ואפל לא מפסיקה להגיד עד כמה זה מהפכני, כמה היא משאירה אבק למתחרות ולציין שהמעבד ברמת מחשב אישי. מה שהיא שוכחת להגיד זה שאין שום סיבה ליצור מעבד 64 ביט לאייפון. ומדוע? משמעות המעבר ל-64 ביט היא שגודל המספר הפשוט, יחידת החישוב הבסיסית בעולם התוכנה, ואיתה גודל כתובות הזיכרון, גדלים מ-32 ל-64 ביט, ובכך מאפשרים לפנות לכתובות זיכרון גדולות יותר. במחשב עם יותר מ-4 גיגה של זיכרון ריצה (RAM), מעבד של 32 ביט פשוט לא יגיע לכל כתובות הזיכרון. מעבד של 64 ביט יוכל לנצל את כל הזיכרון מעבר לאותם 4 גיגה של כתובות. במחשבים בעלי עד 4 גיגה של זיכרון זה פשוט לא משנה, ולהזכירכם, לאייפון 1 גיגה של זיכרון ואין סיבה שנראה דגם עם יותר מ-2 גיגה בעתיד הנראה לעין. עם זאת, חישובים כאלה ואחרים מואצים מעט בעזרת שימוש במשתני מספרים גדולים יותר, במיוחד חישובים מתמטיים כבדים אליהם אנחנו נחשפים בעיקר בעולם הגיימינג בגרפיקה תלת מימדית. כאן קיימת יכולת לשיפור ביצועים אך גם זו מוגבלת.

אז למה בכלל לשדרג? מעבר לארכירטקטורת עיבוד חדשה מביא איתה תמיד את האפשרות להתחיל מדף חלק ונקי, ולזנוח "גיבנת"של תאימות לאחור ואיתה פישוט מימוש וביצועים. בעתיד הנראה לעין הרוב המוחלט של אפליקציות ומשחקי האייפון כתובים ב-32 ביט, ספק שנראה הבדל בשנים הקרובות, אם בכלל, פרט לכמה משחקים עטורי גרפיקה. ובכל זאת, למה להשקיע? אולי בשביל העתיד הרחוק, אך בעיקר כדי שאנשים יוכלו להגיד "פחח, יש לך ארבע ליבות? למי אכפת? זה רק 32 ביט!"בלי שהם יודעים מה זה 4, מה זה ליבות, מה זה ביט, ומה זה מעבד.

* שלשום נחת בידי האייפון 5S לסקירה. רשמים בקרוב.


iPhone 5C: האייפון 5 – עכשיו מפלסטיק
באייפון 5C החדש (C מלשון Color) אין שום דבר טוב ללקוחות. למעשה, יש בו רק דברים רעים. ומדוע? ובכן, בכל שנה אפל מוכרת את המכשיר של שנה שעברה במחיר מוזל ב-100 דולר. בתוכנית עם חוזה, מדובר בחצי מחיר (100 דולר במקום 200 ל-16 גיגה), בשאר העולם, במיוחד בישראל, בה רוכשים מכשירים ללא תוכנית, הבדל המחירים זניח ומסתכם ב-3000 לעומת 3500 שקלים. בארה"ב, 550 דולר במקום 650 דולר לפני מס ומכס.

הפעם, החליטה אפל לא למכור את האייפון 5 דאשתקד במחיר זול במאה דולר, אלא להציע אייפון 5 עם מצלמה קידמית מעט טובה יותר ועם גוף פלסטיק, אה, סליחה, בשפת אפל "פלסטי באופן לא מתנצל" (פחח, פחח). באותו מחיר. כלומר, אתם יכולים לקנות אייפון 5 עם עיצוב צולע יותר, במחיר בו הייתם קונים את האייפון 5 גם כך. למה זה טוב? למי זה טוב? ובכן, זה טוב לאפל, טוב מאוד. ומדוע?
1. ייצור מכשיר פלסטיק זול משמעותית מייצור מכשיר זכוכית ואלומיניום. למכור אותו באותו מחיר משמעותו לחסוך עלויות באופן מובהק.
2. בואו נודה על האמת, באייפון 5S אין שינויים מטורפים ויהיו שיבחרו באייפון 5 במקומו כדי לחסוך כמה שקלים. בעזרת הפסקת ייצורו ומכירתו ויצירת דגם בעיצוב גרוע יותר, יעדיפו יושבי גדר רבים ללכת על הדגם המעוצב והיקר.
3. החדירה לשווקים זרים בהן אפל מוכרת את המכשירים בהנחה מטורפת לספקיות הסלולאריות יטיב איתה כלכלית לפי הסעיף הראשון, ויאפשר לה למכור את הדגם לספקיות במחיר מוזל אף יותר ולהציע עסקאות אטקרטיביות, בסין למשל.

או, במילים אחרות, אתם לא רוצים את המכשיר הזה.

איך האייפון עזב את ארץ הקודש
ובהערת שוליים, כך גם הפך האייפון 5 למכשיר נישה בארצנו, לעומת ה-4 וגם ה-4S שהיו מכשירים מאוד פופולאריים. הכיצד? עם מהפכת התקשורת הפכו החברות הסלולאריות מספקיות טכנולוגיה ושירות לספקיות שירות בלבד. הצרכן הישראלי החדש רוכש מכשיר בחנות או דרך האינטרנט ומכניס לתוכו את כרטיס הסים שלו, דרכו מספקת חברת הסלולאר שירותים: שיחות, הודעות וגלישה. פחות ופחות מכשירים, במיוחד חכמים, נמכרים דרך ספקיות הסלולאר. המשמעות עבור האייפון היא אחת: המחיר המסובסד עם חוזה הופך ללא רלוונטי והמחיר ללא חוזה הופך משמעותי. המחיר של האייפון ללא חוזה שערורייתי. 650 דולר, שאחרי מס ומכס גבוה המוטל על סלולאריים, ותוספת כלשהי לחנות בארץ הופכים ל-4000 שקלים, וזה לדגם הפשוט ביותר של 16 גיגה. דגם של 64 גיגה, אותו איידיגיטל כלל לא מייבאת, מגיעה בייבוא פרטי ל-5800 שקלים. כמו שלושה לפטופים ראוים.

לא פלא שאתם רואים פחות ופחות אייפונים. בארה"ב ובאירופה, אין זה המצב.


iOS 7: ממצוין למושלם
על איוס 7 הכריזה אפל לא מכבר, ולמרות שהיו לי ספקות לגבי העיצוב, התקנתה על האייפון והאייפד שברשותי מציגים מערכת קלילה, מהירה, מעוצבת היטב (בעיצוב קליל ושטוח המנצל היטב את רזולוציית המסך האימתנית), ומנגד חיי סוללה מעט בעייתיים באייפון 4S. המערכת כוללת שדרוגים מבורכים, היא זורמת ומהירה, ועיצובה החדש אמנם מנצל מסך הרטינה היטב אך מציג את מגבלותיו – כאשר הפונטים החדים והדקיקים נראים מצוין אך מראים בדיוק מה גודל הפיקסל במסכי רטינה, מותירים את הצרכן הגרגרן מרייר על מסכים חדים אף יותר.

איזור הבקרה החדש הופך את השליטה במכשיר לתענוג, עיצוב איזור ההתרעות החדש, האייקונים השטוחים והעיצוב הנקי של אפלקיציות הבסיס מציגות כולן חדשנות ופשטות. מסביב, העיצוב הנקי והשטוח לצידו אפקטי מעבר מהירים ואלגנטים הופכים את האייפון למכשיר חדש ונוצץ, וזה גם במכשירים בני 3 שנים – נקודת חוזק עצומה לאפל. מנגנון ריבוי המשימות החדש מאפשר שליטה נוחה באפליקציות הרצות. סקירה מלאה על המערכת תגיע בהמשך.

אך שיא היכולת של המערכת החדשה תגיע עם פיצ'ר קטן ומינורי שהוצג בהכרזה על איוס 7 – איוס ברכב, או אייפון אין דה קאר. שירותי פיתוח אלה מאפשרים יצירת מערכת רכב מושלמת לאייפון. אם עד עכשיו יצרניות רכב בנו מערכות אינפו-טיינמנט המציגות ניווט מובנה לצד דיבורית וסטרימר של מוזיקה מהמכשיר עם שליטה בהגה, מערכות נוחות שיש לי הכבוד להשתמש בהן יום יום – אפל מכתיבה בדיוק, אבל בדיוק את מה שרצינו לראות: מערכות שיציגה את מסך האייפון שלכם עם אייקונים גדולים של אפלקיציות המותאמות לשימוש ברכב, העברה של המסך כולו וסאונד כך שניתן יהיה לנגן מוזיקה בממשק האייפון על מסך גדול, לצפות ביוטיוב, וכמובן לתת הוראות ולשוחח עם סירי ולהפעילה מההגה. הרכב הביוני מגיע אלינו ואפל מאפשרת את יצירתו בצעד ענק. זמן לא רב וחברות יתחילו לשלב את המערכת ברכבי יוקרה, אך גם אנחנו נוכל לרכוש את המערכות ולהתקינן ברכבינו "הפשוטים". נוכל לבקש מהאוטו לחייג לחברים, לשלוח הודעות, להעלות סטטוס בפייסבוק, לשאול על מזג האוויר ועוד, כל מה שסירי עושה, באופן מובנה, ברכב.

פיצ'ר פיתוח מהפכני נוסף הוא "לפידי הבלוטות'"של אפל, המאפשרים יצירת תחנות המתחברות בשן כחולה למכשירים בטווח ומאפשרים ביצוע פעולות שונות. למשל, כניסה לחנות בגדים תציע לכם מבצעים וקופונים היישר בטלפון, ושילוב עם טביעת אצבע יאפשר לכם לגזור קופון שכזה. זו רק ההתחלה והשמיים הם הגבול.

זרעים של עתיד טכנולוגי מהפכני
שלבו את המערכת מהפסקה למעלה עם שירותי תשלום מבוססי טביעת אצבע, כפי שכתוב בכתבה מצוינת זו, עם שירותי בלוטות'לטווח קצר, עם שירותים דומי איירדרופ המאפשרים משלוח קבצים אלחוטי ונוח, לא כמו NFC הצולע וקיבלתם תמונה בה ניתן בלי הרבה בעיה לעשות ה-כ-ל מהסלולארי. לשדרג חדר בכניסה למלון, לסמן מוצרים למשלוח בסופר, לשלם על שירותי סלולאר וכמובן לתפעל את החיים בעזרת הקול, ולחסוך מגע והקלדה.

הצעדים של אפל גדולים, אך לא נראים לעין. וזוהי גם הטכנולוגיה עצמה, בשיאה כשאין רואים אותה.

במקביל, המחלה העיקרית של אפל ממאירה מאי-פעם, העיוורון היהיר לתחרות. נראה שאפל שכחה שאנדרואיד קיימת, ולא רק קיימת, אלא שולטת ביד רמה בשוק הסלולאר. כלים כמו FaceTime, iMessage ואחרים עובדים נהדר בין מוצרי אפל, אך כלל לא מתפקדים מול כל מכשיר אחר. האינטגרציה ושעות הפיתוח הרבות מתבזבזות על כלים מסורסים בעולם הפלורליסטי בו אפל היא נישה. ממש כמו האייפוד, שנסק רק כשהשכילה החברה לפתח את אייטונז ולאפשר סנכרון מול חלונות, רחמנה לצלן - גם כאן, השימוש האמיתי ביישומים אלה יעשה כשהפרוטוקולים יפתחו ויאפשרו מימוש גם במכשירי אנדרואיד.

פירצות, פריצות ושרצים
בינתיים הצליחו מדענים, חוקרים וסתם משועממים למצואשללפרצותבתוכנה ובחומרה החדשה של אפל. היות והגנב שרוצה את המכשיר שלי לא הולך להדפיס את טביעת האצבע שלי במדפסת באיכות 2400 dpi, והיות וילדיו של אחי לא מתכננים ללחוץ על מקש הטיימר במרכז השליטה, ואז על כיבוי, ואז לבטל ולעשות מהר מהר דאבל קליק על כפתור הבית, אני חושב שאני וכולנו יכולים לישון מה זה בשקט. כמובן שאלה פרצות שצריך לתקן, כמובן שיש כאן טעם לפגם ומנגד צריך להבין מול מי המערכות האלה מגנות, ולכן הן עושות זאת נאמנה.

עדכון: מאז כתיבת שורות אלה ועד פרסומן אפל סגרה את פרצות האבטחה.

היכולת החדשה שמציעה אפל, לדרוש ממוחק המכשיר את סיסמתו או את טביעת האצבע תאפשר לכם לנעול את המכשיר ולמחוק אותו מרחוק מבלי לאבד עמו קשר, ויהפוך אותו הרבה פחות אטרקטיבי לגנבים. עוד יגיע היום בו טביעת האצבע שלנו תגרום לגנב לחשוב שלא כדאי לגנוב את המכשיר בלי ידע מאוד, מאוד מקצועי. אז את הפרצות הנוכחיות תרשו לי לקבל באהבה.

iOS 7 - סקירה וביקורת

$
0
0
עברו שבע שנים, שבעה אייפונים ושבע מערכות הפעלה מאז שאפלהוכיחה כי לב הטכנולוגיה מונח לאו דווקא במעבדים אימתניים ומצלמות עטירות מגה-פיקסלים, אלא בממשק ותוכנה המריצה אפליקציות בצורה חלקה וזורמת. מאז אותה הכרזה היסטורית הפכה אפללסמל חיוביושלילישל תוכנה יציבה, מהירה, פשוטה ומנגד מוגבלת ובלתי-גמישה. את המסורת לפיה אפל שולטת בחוויית השימוש, מצמדת חומרה לתוכנה ומציעה בדיוק, אבל בדיוק את מה שהיא רוצה שתעשו עם מכשיריה היא ממשיכה גם באיוס 7, אך עם שינויים רבים.


אין ספק כי איוס 7 מציגה את השינוי הגדול ביותר בין מערכות איוס ולראשונה מציעה עיצוב חדש לגמרי לצד שדרוגים מהותיים ואף מעט-מעט פתיחות חדשה. אך האם זה מספיק כדי להתחרות באנדרואיד 4הנהדרת? והאם היא מצליחה לשמר את הסטנדרט המוזהב שהביא אותה למקומה המכובד? אחרי שבועיים עם המערכת החדשה, התשובות בפנים.


עיצוב ואנימציה
בשעה שגוגלבנתה מחדש חלקים שלמים מאנדרואיד, מציעה עיצוב חדשני ונקי בגרסתה הרביעית של מערכת ההפעלה, קפאה אפל על שמריה. את התשובה למערכת של גוגלמציגה אפל כעת, כאשר היא מלווה אלמנטים עיצוביים רבים הן ממתחרתה האנדרואידית והן ממיקרוסופטוחלונות פון. המערכת החדשה זונחת עיצוב ישן ואלגנטי לטובת עיצוב חדש וקליל. והתוצאות?

עד היום, עיצובה של איוס היה מבוסס על חומרים המוכרים לנו מהמציאות: זכוכית, עץ, עור, נייר פתקים צהוב, דשא ירוק ואלבומי מוזיקה המדמים עטיפות תקליטים. כל אלה נשזרו בתוך האפליקציות המובנות ולרוחב איוס עצמה, באפקטים שונים על אייקוני אפליקציות או סליידר פתיחת מסך הנעילה, כפתורי טאבים, ברקע ובמקשי היישומונים השונים. עיצוב זה אמנם לא היה פרקטי מאוד, אך ייצג סטייל רטרו מלווה ברצינות אלגנטית.

מנגד, התחרות המודרנית מצד גוגל ומיקרוסופט הציגה עיצובים נקיים מאוד, פונטים דקיקים, מינימום של עומס ויזואלי ומעט כפתורים שהפכו אט-אט לאלמנטים עיצוביים פשוטים: לינקים כחולים, ריבועים בצבע בודד עם מעט טקסט. התפיסה של פחות זה יותר הפכה סטנדרט, ואפל החליטה לקפוץ על העגלה.

איוס 7 נראית שונהמאוד מכל מערכת אחרת של אפל. לולא אייקוני מסך הבית שנותרו דומים עד זהים, היה קשה להשוותה לאחותה הבוגרת. האייקונים החדשים פשוטים ובעלי קווים סימטריים וצבעים בסיסיים, עיצוב שטוח מאוד ודו מימדי שזור באנימציות מרהיבות. מדובר בעיצוב פחות אלגנטי ומרשים, ויותר צעיר וצבעוני לטוב ולרע. התוצאה הסופית מרגישה טוב מאוד בכף היד. המערכת מרגישה מהירה יותר מאיוס 6 (גם אם לא כך המצב בפועל) וקלילה יותר, כמו גם חדה יותר על מסכי הרטינה המצוינים. המערכת החדשה בהירה הרבה יותר, מוארת ונקייה.

אפקטי הפתיחה והסגירה של אפליקציות, כמו אפקט פתיחת הנעילה ופתיחת תיקיות אפליקציות שונו לאפקטים מהירים וצבעוניים. בראש האפקטים והעיצוב הבהיר והחדש מונח אפקט הפרלקס, אשר מזיז מעט את הרקע לפי הזווית בה מונח המכשיר בידכם. במבט ראשון על אייפון 4Sקשה לחוש בתנועה זו, אך היא הופכת ברורה עם הזמן. במכשירים בעלי מסך מוארך כמו האייפון 5 והאייפדקל לחוש באפקט, המשווה עומק ותלת מימדיות למערכת. האפקט מרומז ואלגנטי, ונותן תשובה ראויה לרקעים המונפשים של אנדרואיד. ואם זה לא מספיק, המערכת החדשה מגיעה עם סט חדש של רקעים וצלילים, בין הרקעים כאלה מונפשים כמו במתחרה.

מסך הנעילה שונה וכעת הוא מציג מתג שקוף שהזזתו גוררת את כפתורי הכנסת קוד הנעילה משמאל. לרוחב המערכת שימוש רב בטשטוש הרקע, אם בעת הקשת קוד נעילה, בעת שיחה או בפתיחת תיקיית אפליקציות. כך גם בפתיחת אזור ההתרעות והבקרה המתוארים בהמשך. הביסוס על טשטוש במקום על שכבות של "חומר פיזי"יוצר מערכת ללא צבע, אשר מקבלת את אופיה לפי התוכן המוצג בה והרקע הנבחר. כך נצבעת המערכת כולה בצבעים האהובים על המשתמש, עיצוב חדשני ומאוד מגניב, לפחות לדעת עבדכם הנאמן.

המערכת החדשה מציגה פונטים דקיקים ועדינים במקום אלה העבים במערכות הקודמות, ומנצלת עד תום את מסכי הרטינה החדים. מחד, הפונטים נראים נהדר הן על האייפון והן על האייפד (גם באייפד מיני בעל המסך הרגיל, בגלל צפיפות הפיקסלים הגבוהה) ומנגד הם מציגים את גבולות החדות של מסכי הרטינה ומשאירים אותנו עם חלומות על מסכים חדים אף יותר בהן גם גבולות אלה יראו לא מפוקסלים.

במגוון האפליקציות בהן קיימים מסכים אליהם מגיעים ממסכים אחרים (כך שקיים בפינה העליונה שמאלית כפתור חזרה) ניתן כעת לגרור את האצבע משמאל למסך ולתוכו כדי לחזור אחורה (כמובן, לא באייפד – רק באייפון ובאייפוד). אמנם זה מאוד נוח אם יש לכם קייס יחסית קטן אך יש לשים לב שכדי להשתמש בפיצ'ר צריך להזיז את האצבע מנקודה שמחוץ למסך ופנימה, לא על גבי המסך עצמו – וזה בלתי אפשרי עם מגנים גדולים כמו זה שעל האייפון 4S שלי. כך גם יש לזכור שבאיזורים בעלי משמעות לגרירה אופקית, למשל בגלריית התמונות או במעבר על תמונות בפייסבוק שיטה זו לא תעבוד והיא עלולה לבלבל, לא מאוד אפלי מצד אפל. בדפדפן ספארי הטיית אצבע זו תיקח אתכם לדף האינטרנט הקודם בו ביקרתם. מעולה.

אפליקציות מובנות
עם עיצוב המערכת בנתה מחדש אפל את האפליקציות המובנות במכשיריה, כאשר האפליקציות החדשות ממשיכות את קווי העיצוב של המערכת: בהירות עד לובן, קלילות, מינימלסטיות, שטיחות וקווים עדינים משובצים בפונטים דקים. בשורה התחתונה מדובר באפליקציות מצוינות גם בגרסאות הקודמות, אז מבחינת פונקציונאליות, אין כאן הרבה חדש וזה מצוין. אז מה אם כן, חדש?

טלפון ואנשי קשר– תמונות אנשי הקשר הפכו עגולות (מישהו אחר גוגל פלוס?) ומוצגות ברקע לבן כאשר במסך המועדפים שלכם תוצג התמונה לצד כל איש קשר (סוף כל פאקינג סוף). אנשים ללא תמונה יקבלו עיגול שמכיל את ראשי התיבות של שמותיהם. כך למשל "Moshe Cohen"יקבל עיגול אפרפר ובו האותיות MC. נחמד. בחיוג תוצג תמונת איש הקשר כרקע מטושטש מתחת למקשי השיחה, ובכיבוי המכשיר, למשל בשיחה על ספיקר, תחודד התמונה. מעולה.

הודעות– גם כאן אין הרבה החדש. במקום הבועות התלת מימדיות מצויר כעת קומיקס, כמו פעם – ירוק להודעות וכחול להודעות איימסג'בין מכשירי אפל. בגרירתן יציגו ההודעות אפקט קפיצה גלי ונחמד. כמו כן, גרירת האצבע מימין לשמאל על גבי ההודעות תחשוף את שעת ההודעה, פיצ'ר חסר ומבורך.

מצלמה– כעת החלקת האצבע ימינה או שמאלה יעברו בין מצבי הצילום: תמונת סטילס, תמונה ריבועית (טובה לפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם), תמונת פנורמה, צילום וידאו ובמכשירי אייפון 5S צילום בהילוך איטי. מנגנון הפנורמה שופר משמעותית אם כי הוא עדיין מציג מעיכות פה ושם, ושאר מצבי הצילום הם בדיוק מה שציפיתם שיהיו.
לחיצה ארוכה על מקש הצילום תצלם ברצף מספר תמונות במכשירים הנתמכים, מאפשרת ליצור רצף של תנועה. הרעיון הוא לתפוס תנועה, לא להזיז את המצלמה עצמה – תנועה של אדם או מעוף ציפור, למשל. התמונות יופיעו כתמונה אחת באלבום ויהיה ניתן לבחור מתוכה כמה תמונות רצויות. מנגנון חדש יסמן אוטומטית תמונות שככל הנראה תרצו לשמור, בהן אלה החדות ביותר עם מירב התנועה והצבע. מעולה, פשוט, שקוף וחסר אצל המתחרות. עם זאת, עדיין ניתן לצפות, גם באייפון החדש וגם במכשירים האחרים, לתמונות מטושטשות בתנועת המצלמה בצילום שכזה. אלגוריתמי הייצוב שרצים טרם הצילום לא פועלים על תמונות רצופות.

גלריה– אפליקציית התמונות החדשה פשוט נהדרת. כאשר בגרסה הקודמת יכולתם ליצור אלבומים, אך לרוב נותרתם עם אלבום מצלמה ענק ומבולגן, במערכת החדשה עושה אפל סדר מצוין ואוטומטי בתמונותיכם. התמונות מחולקות באופן אוטמטי ל"רגעים"לפי מיקום וזמן הצילום. מתצוגת ה"רגעים"ניתן להתרחק לתצוגת "אוספים", וממנה ניתן להתרחק יותר לתצוגת "שנים". התצוגות המרוחקות השונות הן למעשה פסיפס של הצילומים שלכם, שנראה מעולה על מסכי המכשירים החדים. לחיצה ארוכה על תמונה מציגה אותה מוגדלת וכך, בגרירת אצבע ניתן לבחור תמונה בקלות. לחיצה על כותרת של שנה, אוסף או רגע תציג את מיקום התמונות על המפה, לפי נתוני הג'יפיאס במידה ואלה קיימים. פשוט. מושלם.

ספארי– דפדפן האינטרנט של האייפון שודרג ובגדול. החל מעיצוב חדש ופשוט, דרך שורת כתובות שתומכת גם בחיפוש בקלות, טאבים תלת מימדיים המשנים זווית בהתאם להטיית המכשיר אותם ניתן לסגור בזריקה (מישהו אמר כרום?) ועד למקשי שליטה שנעלמים בעת הגלישה וחוזרים בסוף קריאת הדף. זהו כנראה הדפדפן הטוב ביותר שיצא לי לראות על מכשיר נייד, והוא מסונכרן באמצעות אייקלאוד למכשירי איוס אחרים ולמחשבים המריצים ספארי.

מייל– גם המייל לבן, פשוט ומהיר יותר, ואין בו הרבה מאוד חדש, אך הוא קליל ומהיר יותר.

ספוטלייט– חיפוש על המכשיר נעשה כעת באמצעות גרירת האצבע כלפי מטה במסך הבית, וגם לו עיצוב חדש מבוסס טשטוש וסכימת הצבעים שלכם.

מרכז הבקרה
שדרוג גדול ומרכזי באיוס 7 הוא מרכז הבקרה, העולה מתחתית המכשיר כאשר גוררים אצבע מלמטה למעלה (כמו איזור ההתרעות באיוס ובאנדרואיד, רק מלמטה). המשטח החדש כולל כמה כלים מהירים לשליטה במכשיר:

מתגים– סטיב ג'ובס, כך נדמה, האמין שהמשתמש הפשוט לא צריך לדעת מה זאת בלוטות'וויפי ולכן עליו לנבור בתפריטים הפנימיים של המכשיר אחר שליטה ביכולות אלה. הגישה הייתה "אם אתם משתמשים בבלוטות', הדליקו אותו תמיד"וכך גם עם הרשת האלחוטית. בעולם האמיתי כדי לשמור על חיי סוללה, אנו משתדלים להפעיל את הפיצ'רים רק כאשר יש לנו שימוש בהם. לפחות אלה מאיתנו שמבינים מה הם. כעת ניתן לעשות זאת בקלות דרך אזור מרכז הבקרה, אליו יש גישה גם ממסך הנעילה (שימו לב: ניתן לכבות את גישה זו) וכך להדליק את השנכחולה בדרך לאוטו או להפעיל מצב טיסה בלחיצה אחת. המתגים מאפשרים שליטה בשנכחולה, רשת אלחוטית, מצב טיסה, נעילת אוריינטציית מסך ומצב "לא להפריע". הייתי מחליף את מתג נעילת האוריינטציה במתג להפעלת נקודת הגישה האלחוטית, או לפחות מוסיף מתג כזה.

בהירות– אמנם מעולם לא נגעתי וכנראה שלעולם לא אגע בו, אך מד השליטה בבהירות קיים גם הוא באזור הבקרה.

מוזיקה– כפתורי שליטה ועוצמה של המוזיקה מהנגן ניתן לשליטה בקלות ממשטח הבקרה. במידה ואין התרעות ומוזיקה מתגנת, רקע המכשיר יוחלף באלבום ובכפתורי שליטה במסך הנעילה כולו. מגניב, עד כדי לחיצה מקרית על מקש זה או אחר.

איירדרופ– איירדרופ הוא שירות לשיתוף מידע מטווח קצר בין מכשירי אפל עליו יתואר בהמשך. מתג לשליטה בו זמין גם הוא פה.

קיצורי דרך– באופן קצת מצחיק ומיותר מציעה אפל כמה קיצורים לשימושים נפוצים במכשיר, אך לא ברור כיצד בחרה בהם. כך ניתן למצוא גישה למחשבון, לשעון העצר ולמצלמה. האייקון הרביעי, והיחיד השימושי כי אין אליו גישה ממקומות אחרים הוא פנס, אשר מדליק את פלאש המכשיר, מייתר אפליקציות טיפשיות.

חשוב לציין כי במסך הנעילה, גרירת אצבע מלמטה מכל מקום תעלה את אזור הבקרה, אך מצד ימין זו תפעיל כמו באיוס 6 את המצלמה. זה מוביל להרבה טעויות ודי מיותר, במיוחד לאור העובדה שיש מקש מצלמה באזור הבקרה.

מרכז ההתרעות
באיוס 5 הציגה אפל מערכת התרעות משופרת ומאוד דומה לזו שקיימת באנדרואיד. שליחת האצבע מראש המסך כלפי מטה חושפת את ההתרעות שפספתם ברשימה נוחה. כעת מוסיפה אפל שני מצבים לאזור ההתרעות: האחד מציג התרעות שפוספסו ב-24 השעות האחרונות, והוא מעט משונה, כי בניגוד לרשימת כל ההתרעות אשר מחלקת את ההתרעות לפי יישום, תצוגה זו פשוט מציגה רשימה פשוטה עם אייקונים המאפשרת לחיצה לטיפול. מרגיש קצת כמו כפילות מוזרה.

חלק חדש נוסף באזור ההתרעות הוא תצוגת ה"היום"אשר מכיל תיאור מילולי של מזג האוויר, תצוגה מהירה של היומן ושל תזכורות ושאר נתונים רלוונטים להיום וקצת למחר. מצד אחד, זה שימושי ונוח, אך מנגד היה נחמד לו תצוגת מזג האוויר הייתה ציורית וקצרה, לא מילולית ומסורבלת ולו היומן היה מציג רק אירועים, ונסתר במידה ואין אירועים. יש כאן תחושה כאילו כל אזור ההתרעות החדש חצי אפוי ולא עבר לעיסה ראויה לאפל, כזו בה עושים שימוש אינטנסיבי בפיצ'ר ובוחרים כיצד למתן אותו לצורכי הלקוח. לא משהו בכלל.

ריבוי משימות
באיוס 4 הוסיפה אפל תמיכה בריבוי משימות חלקי, מבוסס אירועים. כעת היא משלימה את התמיכה בריבוי משימות אמיתי ומלא, המספק זמן מעבד לאפליקציות בהן אתם עושים שימוש תכוף. כך למשל פייסבוק, בה אני מבקר 2-3 פעמים ביום תזכה לעדכונים ברקע לעומת טוויטר בה אני מבקר אחת לשבוע.

לחיצה כפולה על מקש הבית תציג את ממשק ריבוי המשימות החדש, ובו אייקונים של כל אפליקציה, תמונת מסך של אותה אפליקציה (כמו באנדרואיד) וזריקת האפליקציה כלפי מעלה תסגור אותה (מישהו אמר אנדרואיד?). למעשה, מקור כל הפיצ'רים הללו ב-webOS של פאלם, ממנה אומצו שיטות אלה במערכות ההפעלה המוכרות. אין הרבה פחות או יותר לבקש מריבוי משימות במערכת ניידת. זה נראה טוב, זה עובד טוב, ובינתיים חיי הסוללה לא נפגעים, אך ימים יגידו אם אפל עשתה טעות מרה שתעלה לכולנו בשעות טעינה בעתיד הרחוק.

טיפת אוויר
את "איירדרופ"הציגה אפל לראשונה במערכת ההפעלה "ליון"למק עליה ניתן לקרוא כאן. זהו שירות שאפשר לשתף קבצים בין מחשבי מקקרובים דרך יצירה אוטומטית של רשת וויפי בין אותם מחשבים, עליה מועברים הקבצים באופן מאובטח.

איירדרופ לאייפון מציעה פיצ'ר דומה: שיתוף של מידע מסוגים שונים: תמונות, פתקים, מסמכים ועוד עם מכשירים קרובים התומכים ומריצים איוס 7 (אייפון 5 ומעלה, אייפד 4 ומעלה). הפעלת איירדרופ נעשית דרך מרכז הבקרה, ומדליקה הן את הבלוטות'והן את הוויפי. מדוע? ובכן, ככל הנראה אפל משתמשת בתקן בלוטות' 3 כדי לבצע את החיבור המאובטח ובוויפי כדי להעביר את המידע במהירות.


הבעיה העיקרית בפיצ'ר המצוין הוא שמדובר בכלי שמאפשר משלוח רק למכשירי איוס. ראשית חסרה מאוד היכולת לדבר עם איירדרופ במק ולהעביר קבצים בצורה חופשית וקלה בין המחשב לאייפון. שנית, חסרה יכולת ממשוק עם מכשירים שאינם מבית אפל – וכנראה שבעיה זו לא הולכת לשום מקום גם אם תשכיל אפל לפתור את הבעיה הראשונה באיירדרופ במערכת ההפעלה הבאה למק, “מווריקס".

פייסלס פייסטיים
באיוס 7 אפשר להשתמש בפייסטיים לשיחות קוליות. במילים אחרות, אם עד עכשיו שלחתם הודעות חינם דרך איימסג'בין מכשירי אפל שונים וניהלתם שיחות וידאו באמצעות פייסטיים בין מכשירי אפל, כעת אפשר גם לעשות שיחות קוליות באמצעות האינטרנט בדיוק כמו בוייבר. זה מאוד, אבל מאוד לא שימושי. ומדוע?

ובכן, הכלי העיקרי שהופך את איימסג'למוצלח, הוא השילוב במערכת ההודעות המובנה והמחסור בקינפוג. לו הייתה אפל משתמשת בפייסטיים קולי באופן שקוף בכל שיחה בן אייפונים הלא שהייתה כאן בשורה גדולה. אך המשתמש צריך לבחור באופן יזום לבצע שיחת פייסטיים קולית למכשירי איוס 7 אחרים, ואם לא – תבוצע שיחה רגילה. בקיצור, אף אחד לא הולך להשתמש בפיצ'ר הזה, חוץ מילדים עם אייפוד טאצ'.

סירי 2.0
האסיסטנטית החכמה של אפל, סירי, עברה מקצה שיפורים. החל מקול אנושי ורך יותר, דרך שיפורי מהירות תגובה ואיכות זיהוי, ועד שלל פקודות חדשות. כעת סירי יכולה לשלוט במרכז הבקרה, ולהפעיל בלוטות'וויפי, ואף מצב טיסה (ובכך, באופן מאוד אודיסאה בחללי, לכבות את עצמה). סירי החדשה גם קוראת קצת תוצאות חיפוש באופן אוטומטי ואף מחפשת בגוגל בלי לצאת לדפדפן. כל זאת בעיצוב חדש ועתידני. מאוד מגניב, במיוחד ברכב.

רדיו
בארה"ב פתחה אפל שירות רדיו מבוסס אייטונז בשם "אייטונז רדיו"אליו ניתן להגיע דרך אפליקציית המוזיקה החדשה. השירות מאפשר, בדומה לגרוב-שארק, לאסט-אף-אם ושירותים דומים להאזין לתחנות רדיו לפי ז'אנר ואף ליצור תחנות רדיו לפי שיר או להקה. את השיר המתנגן כעת ניתן לרכוש בלחיצה. זהו עוד אפיק הכנסה מצוין לאפל ועוד כלי מעולה ללקוחות, שהרי אפל כבר החזיקה בקשרים מסוג "אם אהבת את השיר הזה בטח תאהב את השיר ההוא"בצורת רשימות ג'יניוס של השמעה, עוד פיצ'ר שהיה זמין עד לאחרונה רק בארה"ב. עם תחנות הרדיו החדשות תוכלו להאזין בסטרימינג לים מוזיקה שלא הכרתם, ולרכוש, לשלם ולהעשיר את אפל. קפיטליזם במיטבו.

אבטחת גנבים

מצא-את-האייפון-שלי, כלי המאפשר לכם למצוא, להציג הודעה, לנעול ולמחוק את האייפון מרחוק שופר, וכעת לא מאפשר את מחיקת המכשיר ללא הכנסת סיסמה וכך גם ימשיך להציג הודעה מבוקשת גם אחרי מחיקה מרחוק של המכשיר. הרעיון הוא די פשוט: הגנב הזדוני לא יוכל למחוק את מכשירכם, ואתם תוכלו להמשיך לאתרו כל עוד הוא מחובר לאינטרנט (גם אם הגנב ניתק אותו, הוא יהיה זמין כאשר יחבר אותו שוב), לאחר מחיקה המכשיר לא יהיה שמיש ללא פתיחה עם הסיסמה שלכם. אם יפנימו הגנבים, בתום כמה גנבות, שהמכשיר הופך להיות מכשיר "לחלקים"ואף כלי המביא לתפיסתם, אולי יתחילו להסתפק רק בארנק.



פיתוח
שני פיצ'רים שאמנם לא יותקנו במכשירכם לאחר התקנת איוס 7, אך נכללים בספריות הפיתוח שלה ותזכו להינות מהם בעתיד הם איוס ברכב ומשואות השן הכחולה, שם מאוד שר-הטבעות לפיצ'ר מאוד מגניב.

איוס ברכבהיא סטנדרט לפיתוח אביזרים לאיוס, ספציפית מערכות לרכב. כך מציעה אפל ליצרניות לפתח מערכות מבוססות על ממשקיה לשליטה במוזיקה, בסירי, משלוח הודעות טקסט קוליות והקראה של הודעות מתקבלות, שליטה בטלפון (כמו דיבורית בלוטות'רק בלי בלוטות') וניווט. זה הולך להיות א-ד-י-ר, ורוב יצרניות הרכב כבר בעסק. בהמשך אפשר לצפות לאפליקציות צד שלישי שיאפשרו ממשק רכב בכלי המדהים והנהדר הזה. תפסו את הפופקורן וחכו להכרזות הבאות ולרכבי 2014.

אייביקון, או איימשואה בתרגום חופשי, היא רכיב שנכחולה אשר מאפשר משלוח מידע לאייפון שלכם כאשר הוא מגיע לטווח שלה. שירות זה מאפשר לעשות דברים רבים. החל מלשאול את האייפון בחנות איפה יש מוצר מסוים ולקבל הוראות הגעה, ועד משלוח קופונים כשאתם בכניסה לארומה. תוסיפו לזה אפשרות חיוב חכמה מבוססת זיהוי מאובטח (לא יודע, נגיד, ככה, טביעת אצבע) ויש לכם כלי לרכישת קופונים, שדרוג שירותים וביצוע מסחר של ממש בחנות, היישר דרך האייפון שלכם. העתיד.

מרבה פיצ'רים מרבה דאגות
אפל מגדילה לעשות, מוסיפה שירותים ויישומים, פיצ'רים ויכולות למכשיריה הניידים, אך, מבלי לשים לב, היא נעמדת על פי תהום בה נפלו יצרניות רבות אחרות. הייחוד של אפל מבוסס על יצירת פיצ'רים לא רבים, אך כאלה שעובדים ועובדים מצוין. יש להזהר מפני פיצ'רים לא מושלמים, מפני כאלה שמתנגשים זה בזה ומפני כאלה לא שימושיים. אפל קצת מפספסת כאן ומציעה מכשיר שיש בו הרבה מהתמצית המצוינת שלה וקצת משהו אחר, שמזכיר קצת את המתחרות וזה חבל מאוד.


מחוות הזזת האצבע שלא עובדת עם רוב הנרתיקים, נעילת המסך שעלולה ללחוץ על כפתורי מוזיקה, מצלמה שנפתחת בטעות במקום אזור הבקרה, מנגנון התרעות משונה, שירות שיחות קוליות כפוי ולא שקוף, כל אלה בבחינת פיצ'רים לא מושלמים שעלולים לעצבן את המשתמש, וגרוע מכך, עלולים להביאו לא להשתמש בהם וזו לא הדרך של אפל. אין פה נפילה של ממש ואף לא הדרדרות, אם כי סכנה נראית לעין למצב בו האייפון שלכם יעשה יותר מדי, ואתם תקללו את היום בו אפל פתחה את הגן והפכה את המכשיר שלה לעוד אנדרואיד, שמריץ איוס.

לסיכום
איוס 7 היא מערכת מצוינת, הטובה ביותר עד היום. זוהי כנראה המערכת הטובה ביותר למכשירים ניידים והיא נותנת פייט ראוי עד מאוד לאנדרואיד 4 ולחלונות המקרטעת. אפל מוכיחה כי ידה על העליונה ומייצרת מערכת חדשנית ונקייה, המכילה, דרך עיצוב חדש, גם ים פיצ'רים חדשים ומאוד שימושיים.

מנגד, המערכת מראה ביצועי סוללה מופחתים של בערך 10-15 אחוז בכל המכשירים (פרט לאייפד, שנראה שמחזיק מעמד טוב יותר). באייפון 4 וב-4S זה יכול להציג בעיה אמיתית. בנוסף, כפי שניתן לראות לעיל, בתוך הקידמה שוכנת סכנה לטביעה בפיצ'רים חדשים ולהבאת סרבול ממשקי ופרקטי, ונקווה שזו אינה מגמה נמשכת אם כי התחלה של עוד פיצ'רים שיעברו שיפוץ ויישור בקרוב.

סה"כ, זהו שינוי מבורך לעומת המערכת הקודמת ולא פחות מסיבה למסיבה אצל בעלי מכשירים בני שנתיים ויותר. תתחדשו, קיבלתם מכשיר חדש ומצוין, ובחינם. איוס 7 מציגה עתיד הן ברמה השימושית, הן באסתטיקה והן ברמה הטכנולוגית והאקו-סיסטמית. אפל מתכננת להכנס לנו הרבה יותר עמוק לכל אספקט בחיים, אך אל לה לשכוח כי אנדרואיד קיימת ומובילה, ופתיחת שירותים כמו איירדרופ, איימסג'ופייסטיים לעולם יעשו רק טוב לה ולאחרות. בינתיים שירותים נהדרים אלה נותרים רק בין מכשירי אפל המעטים גם כך, וחבל.

* המערכת נבדקה על אייפד 3, אייפד מיני, אייפון 4Sואייפון 5S

פרדוקס הצרכן והמפתח

$
0
0
לפני שבע שנים חיינו בעידן סלולארי אחר. עידן בו הטלפונים שלנו, שהיו לעתים גם מחשבי כף-יד, ולימים גם מקלטי ג׳יפיאס עם מפות ויכולות ניווט – היו מכונות זמן-אמת, בעלות משאבים מוגבלים עד מאוד והמפתחים לפלטפורמות הניידות, Windows Mobile ו-Palm OS, דאז, התייחסו אליהן ככאלה. כל פיסת זיכרון הייתה מוקצת בחרדת קודש ובכובד ראש. כל כתיבה למערכת הקבצים נעשתה תוך מחשבה עמוקה ודרך מעבר מדוקדק על יכולות המכשירים. התוכנות שנכתבו לא היו מאוד יפות ואסטתיות, אך הן היו מהירות ויחסית יציבות, וחשוב מכל, הן ידעו את מקומן באקו-סיסטם של מערכת הפעלה שלא נולדה להריץ *רק* אותם. גם אם לא מרצון, המערכת והמשאבים הגבילו אותם לצניעות פיתוח. צניעות שכמעט ולא קיימתהיום.


בעולם השולחני, מנגד, הלכו המחשבים ונעשו מפלצתיים. כך גם התוכנות עבורם. פוטושופ שעולה בדקה וחצי במקום בכמה שניות, אפילו ווינאמפ שהלכהוהתנפחה עם דפדפן פנימי ושאר זבל. אך הפיסי החזק נועד להריץ את כל אלה. הוא נועד לאחסן כמה וכמה משחקים כבדים זה לצד רעהו על כונן של טרה בייט, והוא יודע להפעיל וורד וסקייפ ופוטושופ בו-זמנית, כך הוא תוכנן – לאכול את סעודת המפתחים הגרגרנית.

ייצורי הכלאיים, עם זאת, לא התאימו לקונספציות הפיתוח הקיימות. הסמארטפון והטאבלט המודרניים הפכו גם הם חזקים ומריצי-כל. גם הם קיבלו ליבות מספר וכמות זיכרון שלא תבייש מחשב ראוי. המחשבים הקטנים הפכו מחשבים גדולים ואפשרו למפתחים הגרגרניים לשכוח שהם עדיין מכשירי זמן אמת שדורשים הידוק חגורה. והמפתחים של היום פותחים כפתור אחר כפתורבדרך להרוס לכם את הטלפון. אז מי יגן על עצמכם מעצמכם?


מטרתם היחידה של יצרניות האפליקציות הייתה ותהיה תמיד לתת לכם מוצר טוב, או לפחות טוב מספיק כדי שתקנו אותו או תעשו בו שימוש ניכר. מטרה זו, למרבה הצער, לעתים שוכחת שיש מוצרים אחרים שם בחוץ. כך כל אפליקציה במכשירכם חיה לה בעולם מדומיין כאילו קניתם לכם את המכשיר והתקנתם רק, אבל רק, אותה.

מה זה אומר?
לרוב, זה לא אומר הרבה, לרוב הכל בסדר. משחקים למשל, כבדים כשיהיו, רלוונטיים רק כאשר אתם משחקים בהם. כאשר אתם סוגרים אותם, הם נסגרים וחסל. אפליקציות, ברובן, אם רצות ברקע, עושות זאת בחן ובידידותיות ולא עושות שפטים במכשירכם. הבעיה טמונה במעט האפליקציות *האחרות*.

אפליקציות אלה, כגון סקייפ, מיני תוכנות צ׳ט לאנדרואיד, לאנצ׳רים אלטרנטיביים לאנדרואיד ואף כמה וכמה משחקים, לא מודעים להיותם חלק מאקו-סיסטם. הן חיות לבדן. ולכן הן עושות באופן לא מתנצל שימוש מלא במשאבים שניתנים לרשותם. כלומר, כל המשאבים. וזאת אני יודע גם בתפקידי בפיתוח אפליקציות למובייל – הנחת היסוד בתעשייה הרווחת היא: סוללה אפשר לקחת, מעבד אפשר לנצל, זיכרון אפשר להקצות. אך המקצים ברינה, בצער יקרוסו. וכך, האפליקציות הללו משמינות בקרב סמארטפוניכם, ואט-אט מחלות אותו עד הצנטור הבלתי נמנע בדמות פרמוט כואב ויקר בזמן.

כך מכשירי אנדרואיד מתחילים להאט עד שמפרמטים אותם ומתקינים מחדש תוכנות עם יד רועדת. אך גם חלק מהתוכנות המעטות שאתם אוהבים עלולות להיות כאלה מהז׳אנר הלא בריא, ועתידן להביא פרמוטים חוזרים ונשנים על מכשירכם הסלולארי. אז מה עושים?

מקור הבעיה הוא שוק חופשי. מפתחים לוקחים את מה שנותנים להם – וכשנותנים להם מחשב חזק כמו מחשב שולחני, הם מפתחים יישומים כבדים כמו במחשב שולחני. המעצור אינו הכרזת מניפסט אידיאולוגי או חתימה על עצומה פיתוחית לשחרור זכרון ה-RAM ולפינוי בכוח של מאות מגה של אחסון. לא, הפתרון הוא חומות טכנולוגיות מוגדרות היטב שימנעו מהמפתחים את היכולת להשאיר את המכשיר שלכם כמו אחרי מסיבת תיכוניסטים פרועה. הפתרון הוא השמת גבולות ברורים על מה שהמפתחים יכולים לעשות. כמו למשל: העברת האפליקציות ביקורת קפדנית הכוללת חיפוש אחר דליפות זיכרון, אחסון לא מנוהל או שימוש מופרז במעבד.

אפשרות נוספת להגנת מעבד היא פשוט לא לאפשר ריצה אמיתית ברקע, אלא רק לצרכים ספציפיים כמו נגינת מוזיקה, שיחות VOIP, ניווט וכד׳, או רישום כל קובץ במערכת שתדע להסירו אם מסירים את היישום. חלק מאלה קיימים באיוס ובאנדרואיד. האחרים קיימים רק באיוס.

וכך אפל עושה. היא יוצרת מכשירים, שכל עוד לא פרצתם אותם – ישמרו על חיי מדף כחדשים. את האייפון שלי, מאז שקניתי, לא פרמטתי. כבר 4 שנים שאני משדרג מכשירים ומשחזר למכשירים החדשים את ההתקנה הישנה. זה עובד מושלם, המכשירים עובדים מהר, הסוללה מחזיקה מעמד, המכשיר לא משתעל. אפל מגבילה איפה שצריך להגביל, וטוב תעשה אנדרואיד אם תסגור את הגן קצת כי החדשנות באה על חשבון יציבות והעוצמה מגיעה על פני שימושיות יומיומית. אני יודע, אמרתי את זה פעםבצורהקצתאחרת– אך היום יותר מתמיד חשוב להבין שהמפתחים לא עובדים בשבליכם, הם עובדים נגדכם.

iPhone 5S - סקירה וביקורת

$
0
0
תם הטקס: בכל שנה מחכה הרשת בקוצר רוח להכרזה הקבועה של אפל, בכל שנה מכתירה הרשת את המכשיר החדש של החברה כמכשירמצויןשלא מחדש הרבה, בכל הכרזה הביקורות אומרות שאין סיבה אמיתית לשדרג, תורי ענק משתרכים בכניסה לכל חנות תפוחית בארה"ב, אפל מוכרת מיליוני יחידותוכולם מתיישבים בחזרה בכיסא ומחכים לטקס של השנה הבאה. 2013 אינה שונה.



כמה חודשים לאחר ההכרזה על איוס 7, מערכת ההפעלה החדשה של אפל לניידים, שהציגה מקצה שיפורים ושדרוגים רחב הכולל עיצוב חדש מהיסוד ושלל שינויים, אפל מכריזה ומוכרת, יד ביד עם המערכת החדשה את האייפון 5Sשבניגוד לתוכנה אותה הוא מריץ, דומה עד מאוד לאחיו הקטן.



על האייפון 5החלטתי לוותר באופן מודע. ידעתי שאם אתחיל לסקור ולעשות שימוש במכשיר הקל עם המסך הגדול יהיה לי קשה לחזור אחורה – והרי היו סיבות רבות וטובותלא לשדרג, רובן טמונות במחלות ילדות שהפכו לא רלוונטיות כעבור כמה חודשים. אם כך, האייפון 5 הבשיל והפך מכשיר משתלם, חזק וטוב, וה-5S בא להציע לו אלטרנטיבה ראויה, וחובת ההוכחה היא כתמיד, על המכשיר החדש והנוצץ. האם מכשיר הדגל החדש של אפל עומד במשימה? ואיך הוא מול התחרות הכבדה מצד גוגל?

אחרי חודש של עבודה עם הדגל החדש של אפל, אלה המסקנות.


עיצוב ומסך
באייפון 4בן ה-3 קבעה אפל סטנדרט חדש לעיצוב סמארטפונים: לא עוד פלסטיקה זולה, אם כי מכשירי אלומיניום וזכוכית מעוצבים לא פחות ממחשביה השולחניים של החברה. הקו הראשי של עקרון זה נשמר – והאייפון 5S, בדיוק כמו האייפון 5, עשוי אלומיניום וזכוכית בגימור איכותי ביותר. בניגוד לאייפון 4 לדורותיו, אפל זנחה את הרעיון של משטח אחורי מזכוכית לטובת משטח אלומיניום המעוטר בסימטריות בזכוכית בראש ובתחתית.


קדמת המכשיר נותרה דומה: מסך גדול, מצלמה קדמית ורמקול פנימי למעלה, מקש בית בתחתית. בראש המכשיר כפתור הפעלה, בתחתית חיבור הלייטנינג הידוע וחיבור האוזניות (שינוי משמעותי למשתמשי האייפון 4S וקודמיו, בהם שקע האוזניות היה בראש המכשיר) ובצד שני כפתורי ווליום ומתג השתקה.

בין עיצוב האייפון 5 ל-5S כמעט ואין הבדל, פרט לשני הבדלים עדינים אך ניכרים: ראשית, כפתור הבית עוצב מחדש למשטח זיהוי טביעת אצבע באייפון החדש, ושנית פלאש המצלמה שפוצל לשני צבעים. על שני פיצ'רים אלה בהמשך.

לעומת האייפון 4 וה-4S מדובר בהבדל של שמיים וארץ. תשומת הלב הראשונית נתונה לכך שה-5S קל משקל באופן ניכר ביחס לאחיו בני השנתיים והשלוש. הקלילות מרגישה כמעט מפליאה, כאילו מדובר במכשיר פלסטיק דמוי סמסונג ולא בסמארטפון דגל חזק עשוי מחומרים כבדים. אין לטעות, התחושה בכף היד יוקרתית ועיצוב המכשיר מעולה, מתנשא מעל עיצוביה הקודמים של אפל ומעל המתחרות וקובע שוב רף חדש, אותו מנסה HTC לחקות במכשיר ה-HTC One, ואחריה רבים אחרים. גימור חיתוך היהלום באלומניום המקיף את המכשיר יוצר תחושה חלקה של מתכת תכשיטית, אם פלדת אל-חלד ואם זהב לבן. ההבדל המשמעותי הנוסף בין שני המכשירים נעוץ במסך – מסך רטינה של 4 אינצ'לעומת 3.5 בדגמים הקודמים. המסך אינו גדול יותר, אך ארוך יותר, והוא ברזולוציית 1,136 על 640, בצפיפות אדירה (הנשמרת מאז האייפון 4) של 326 פיקסלים לאינצ'. המשמעות היא שמצד אחד התוכן המוצג במכשיר מקבל מרחב חדש ונוסף לתצוגה וניתן לנגן סרטי HD באופן טבעי, ומנגד ניתן להגיע עם האגודל לכל פינה במכשיר ולתפעלו ביד אחת, דרישה מהותית וחסרה אצל המתחרות שיוצרות מכשירי 4.8-5.2 אינצ'מרהיבים אך מסורבלים לתפעול.

רזולוציית הרטינה נותרה זהה והיא מדהימה כתמיד, איכות ובהירות התצוגה השתפרו מעט, והצבעים נראים עמוקים וחיים מאי פעם, הן בזכות החומרה העילאית והן בזכות מערכת ההפעלה שעושה שימוש בכל פיקסל ופיקסל. המסך באייפון 5S אמנם אינו רחב וגדול כמו במתחרות האנדרואידיות, אך הוא אחד המסכים הטובים ביותר שתראו על מכשיר סלולארי. מחד, הוא בהיר ובעל צבעים חזקים ועמוקים ומנגד קריא יחסית באור שמש ישיר. עוד יתרון של מסכי הרטינה הוא זווית התצוגה הרחבה שלהם: בעוד מסכים שונים מעוותים צבעים כאשר מביטים בהם מהצד, מסך האייפון נותר קריא מכל זווית. יכולת זו מורחבת ומוקצנת בעזרת אפקט הפרלקס התלת מימדי של איוס 7, המציג תזוזה קלה של הרקע ביחס לאייקונים כאשר מטים את המכשיר הנה והנה.

בשתי המילים, העיצוב פשוט ומושלם.

ביצועים
קשה לדבר על ביצועים בצורה ריאלית בשנים האחרונות, כי הגענו לסוג של רוויה בכל הקשור למעבדי מובייל. סמארטפוני דגל, האייפונים של אפל בפרט, הפכו למפלצות עיבוד (רגיל או גראפי) אשר מריצות בצורה חלקה יישומים, משחקים כבדים וסרטים ברזולוציה גבוהה. לדרוש מעבר לזה הופך לכמעט מיותר. האייפון 4S בן השנתיים עדיין מריץ יישומים כבדים כגון חבילת האופיס של אפל ומשחקים אימתניים כמו Infinity Blade 2 בלי להשתעל. נכון, איוס 7 הפכה אותו מעט יותר כבד, ונכון, הסוללה לא מתמודדת עם המערכת החדשה כפי שעבדה עם שתי המערכות הקודמות, אבל, וזה אבל גדול, זה עדיין מכשיר חזק ומהיר עם סוללה מצוינת. האייפון 5 עוד מהיר ומאריך-חיים ממנו. אז למה לשדרג?

אפל הכריזה ברעש וצלצולים כי לאייפון החדש מעבד 64 ביט, ושזה מהפכני ומשאיר אבק למתחרות. האם זה מהפכני? אולי. האם התוצאות מהפכניות? אפילו לא קצת.

קצת על מתחת-למנוע של האייפון: אפל מסתפקת, בלי לכתוב על כך בשום מקום, בגיגה אחד של זיכרון באייפון. היא גם משתמשת במעבד בעל 2 ליבות בלבד. אמנם המעבד הותאם אישית ע"י החברה וחובר אליו מעבד גראפי חזק בעל 4 ליבות, והוא עובד ככל הנראה יותר טוב מכל אנדרואיד שנגעתם בו, גם אלה מרובי הליבות וה-RAM, ובכל זאת – המפרט היבש של האייפון די דל, אך ביצועיו עליונים. אפל לרוב לא מתהדרת בכותרות, וכאן, משום מה, היא בוחרת למרוח בכל מקום את המושג "64 ביט", וזה עצוב, במיוחד כאשר הוא לא אומר כלום.

64 ביט– המשמעות של כמות הביטים, או הסיביות, היא גודל משתנה מסוג "מספר שלם" (כל ביט, או סיבית, היא ספרה שערכה 0 או 1, וכך נוצר מספר בינארי בגודל מסוים. למשל, 4 סיביות יוצרות מספר בין 0 – 0000 לבין 15 - 1111), יחידת בניין בסיסית בפיתוח מערכת ההפעלה ויישומים עבורה. כתובות הזיכרון אליו ניגשת מערכת ההפעלה והיישומים מוגדרות כ"מספר שלם", ולכן, כאשר למחשב כלשהו יותר מ-4 גיגה של זיכרון RAM, מספר שלם בגודל 32 ביט אינו גדול מספיק כדי להגיע לכל הכתובות ויש צורך בארכיטקטורת 64 ביט. אם למחשב עד 4 גיגה של זיכרון, אין הדבר משנה, ולהזכירכם, באייפון רק גיגה אחד של זיכרון, וספק שבאייפון הבא נגיע ל-2 גיגה. אז המטרה העיקרית במעבר זה פשוט לא רלוונטית. מנגד, חישובים כבדים, במיוחד גראפיים, יכולים להיות מואצים בשימוש במעבדי 64 ביט, כמו גם ניקוי תמיכה לאחור, יצירת קוד מכונה מואץ והסרת מיני הגבלות על שפת הסף ועל דרישות המעבד, מכאן האצה מסוימת, אך זאת בתנאי שהיישום המורץ מותאם ל-64 ביט.

היות ורוב היישומים אינם זקוקים להאצות הקלות של המעבד החדש, העתיד הנראה לאייפון הוא עתיד ב-32 סיביות, ואם זה כבר הותאם היישום ל-64 ביט, יש לצפות לניפוח מסוים ביישום עצמו, שכן לרוב אפליקציה או תוכנה למחשבי 64 ביט נוטה לתפוס יותר מקום מאותה תוכנה למעבדי 32 ביט. ראו את חלונות 8, הדורשת 16 גיגה במחשבי 32 ביט ו-20 גיגה במחשבי 64 ביט. רוב המעבדים האינטליים, שלנו, מבוססי 64 ביט אך אפשר לעשות בהם שימוש גם כ-32 ביט. האייפון החדש תומך לאחור בכל יישום 32 ביט, אך, כמובן, לא מסוגל להינות מההאצות במעבד החדש. האצה מסוימת אכן נרשמת בין שני המעבדים, אך זאת לא בזכות שינוי הארכיטקטורה אלא מתוך שינויים כלליים שנעשו במעבד החדש.

אז למה אפל מרעישה ורועשת סביב אותן סיביות? התשובה היא שיווקית. כשנגמרות המילים הריקות כמו "ליבות"ו"מגה-פיקסלים"נדבקים ל-"ביט". החלטה קצת אומללה. מנגד, תוצאות בנצ׳מרק בסקירות מקצועיות מזו בדקו ומצאו שדרוגי ביצועים משמעותיים בינו לבין האייפון 5.

מעבד תנועה– לאייפון 5S, לצד מעבד ה-A7 החדש, מעבד מיוחד לצורכי זיהוי תנועה: החל מאותות מיקום מהג'יפיאס, דרך חיישן הג'יירו ועד האקסלרומטר – תפקידו של מיני מעבד זה להסיק מסקנות המבוססות על מיקום, זווית ומהירות הטלפון. כך למשל ניווט רכב יהפוך לניווט הליכה אם יזוהה שאתם יצאתם מהרכב ומתקדמים ברגל (לפי תזוזת המכשיר מעלה ומטה ומהירות התזוזה), או כך תוכל אפליקציה כזו או אחרת לזהות כמה צעדים עשיתם בכיוון זה או אחר. מדובר בעוד ממשק אנושי שנמצא בחיתוליו, אך תפקידו העתידי הוא לספק לנו שירותים אוטומטיים מבוססים על תזוזתנו במרחב, למשל ניווט בתוך בניינים. יחד עם אייביקונס, למשל, תוכל חנות להפנות אתכם למוצר שאתם מחפשים, בהתבסס על שירותי המיקום שמספק המכשיר וחיבור הבלוטות'שלו. זה אכן עתיד בדיוני שספק שנראה פה בקרוב. התמיכה כבר כאן – ובינתיים, זה לא אומר הרבה.

ביקורת זו אינה מתיימרת להיות מקצועית, ולרוב התחושה האישית חזקה אצלי מהרצת מיני בנצ'מרקים. עם זאת, בסקירה מצוינת זו באנגאדג'טאפשר לראות את ביצועי ה-5S לעומת ה-5 ולעומת המתחרים. את קודמו הוא אוכל בלי מלח, ולמכשירי האנדרואיד החזקים בשוק הוא נותן פייט ראוי, לעתים משתרך קצת מאחור ולעתים משאיר להם אבק. קל להסיק שצודקים הטוענים שנתוניו היבשים של מעבד לא אומרים עליו דבר בפועל.

מבחינת תחושה, בעוד האייפון 4 מריץ את איוס 7 בקושי מסוים, האייפון 4S מריץ אותה כמעט חלק לחלוטין – ה-5 וה-5S מריצים את המערכת במהירות מדהימה, ללא כל השהיה או שיעול, בזריזות וביעילות, פותחים משחקים עתירי גרפיקה ותוכנות כבדות במהירות. הבדלי המהירות העיקריים בין ה-4S ל-5S מורגשים בעת פתיחת משחק כבד או תוכנה רבת משאבים – שלוקחים כמה שניות בדגם הוותיק ועולים מידית בחדש.

חיי סוללה
לאייפון 5S חיי סוללה מצוינים ומעולים. בינתיים.

מחד, למכשיר חיי סוללה ארוכים, דומים אך טובים מעט מאלה של האייפון 5 (לא רק בזכות שיפורי מעבד, הסוללה עצמה גדולה יותר – 1570 mAh בהשוואה ל-1507 באייפון 5 ו-1430 ב-4S), וארוכים משמעותית מאלה של ה-4S. תחת שימוש כבד, כאשר ה-4S היה מגיע ל-20 אחוזי סוללה, גירד האייפון 5S את 55 האחוזים. משחקים כבדים רצים על המכשיר בקלות רבה יותר, מחממים אותו פחות ולא פוגעים אנושות בסוללה כבעבר. כך גם עם סרטוני וידאו, ווייז ומגוון תוכנות ניווט.

מאידך, איוס 7 מבטיחה תמיכה עמוקה יותר בריבוי יישומים. המשמעות עלולה להיות הרת אסון, אך זאת נדע עוד כמה חודשים. נקווה שלא נתאכזב, ושתמיכת המקבול המוגבלת של איוס אכן תעמוד לצד המשתמשים ולא לצד המפתחים, שכן רוב מפתחות התוכנה בטוחות שהאפליקציה שלהן היא היחידה, ושכל משאביו הרבים נוצרו רק עבורה. כמה תוכנות כאלה כמו סקייפומכשירי האנדרואיד החזקים ביותר מתחממים, נחנקים ומשתעלים, אוכלים סוללה במהירות. נקווה שאפל תחסום מהלך כזה מצד מפתחיה תאבי המשאבים.

מצלמה
איפשהו בין האייפון 3GS לאייפון 4, במעבר בין מצלמת 3.2 מגה-פיקסל בינונית וללא פלאש, למצלמת 5 מגה-פיקסל חזקה קצת יותר עם לד-פלאש, הפך האייפון לכלי צילום פופולארי, שמרבים לצלם בו במקום במצלמות יעודיות (לפחות ניידות). האייפון 4S עם מצלמת 8 המגה-פיקסלים רק הגביר את החוויה, וכעת אפל משדרגת את המצלמה, המצוינת דאז, פעם נוספת. המצלמה המשודרגת אמנם שומרת על כמות הפיקסלים – כ-8 מגה פיקסל, אך משפרת משמעותית את התמונות המצולמות, זאת בזכות צימוד עדין בין שדרוגי חומרה לבין אלגוריתמי תוכנה שקופים, כלומר, כאלה שרצים ברקע במטרה לאפשר לכם לצלם תמונות טובות יותר באותה פשטות בה אפל דוגלת. תוכנת המצלמה עובדת בשיטת כוון-וצלם. אין פרמטרים, יש כמה פילטרים לבחירה – הצילום האופטימלי, כך אפל טוענת, נעשה באופן אוטומטי.

בצד החומרה, הגדילה אפל את חיישן המצלמה ב-15%, מציעה פיקסלים גדולים יותר, בנוסף, זמן החשיפה ארוך יותר ויחד מתקבלת רגישות אור גבוהה ב-33 אחוז. מה זה אומר? ובכן, זה אומר המון למי שמבין בצילום, עבורי – צלם חובב במקסימום, זה לא אומר כמעט כלום, אך זה מציג תמונות בהירות יותר, במיוחד בתנאי אור אפלוליים עד חשוכים.

לצד שדרוגים אלה, הוסיפה אפל אלגוריתמי חומרה אוטומטיים. למשל, צילום מספר תמונות בפוקוס שונה וחיבורם לתמונה חדה אחת, מנגנון ייצוב תמונה ועוד. התוצאה, אני חייב להודות, מאוד מרשימה למי שהגיע מאייפון 4S ומטה, אך דומה למי שהגיע מאייפון 5. תמונות שיצאו לי מעט מטושטשות באייפון 4S יצאו מעט מטושטשות גם באייפון 5S אך מוארות יותר, בצבעים אמיתיים וחיים יותר, שטופים קצת פחות, הן באור יום והן תחת ניאון משרדי, פיקוס מתאים ביטל את הטשטוש ויצר תווים חדים מאוד ביחס לדור הקודם-קודם. צילום בתצורות אור שונות נראה אמיתי יותר, ולעומת האייפון 5, ששדרג את חוויית הצילום לעומת ה-4S, ה-5S עושה עבודה קצת טובה יותר, אך רק קצת. לצורך הדוגמה אפשר למצוא השוואה בין האייפון 4S לבין ה-5 כאן, והשוואה בין ה-5S ל-5 ולמכשירי אנדרואיד וחלונות מובילים כאן.

שדרוג מרשים אפשר למצוא בכל הקשור לתמונות לילה. עדיין לא תוכלו לצלם ערפל חורף או ירח מלא מוקף עננים בצורה אופטימלית (כי אפל עדיין לא דחסה מצלמת SLR לאייפון), אך צילומים לטווח קרוב אכן נראים הרבה יותר טוב במכשיר החדש. המחיר הוא זמן לקיחת התמונה, אשר מדליק את הפלאש לרגע לפני הצילום ומכוון בזריזות את שתי נורות הפלאש המובנות – האחת מספקת את אותו אור ניאון אותו אנו מכירים בתמונות לילה בהן המצולמים לבנים וחיוורים, והשני אדמדם. יחד שני הפלאשים יוצרים תמונה אמיתית וחמה יותר. פיצ'ר מעולה, שיש לו תחרות אולי רק בלומיה של נוקיה עם מצלמת 42 המגה-פיקסלים שלו.

בנוסף לשדרוגים השקטים, אפל הציגה תכונות חדשות ביישום המצלמה. לחיצה ארוכה על כפתור הצילום מצלמת מספר תמונות ברצף, אמנם בלי להריץ אלגוריתמים לייצוב וכו', אך זו דרך מצוינת לתפוס תנועה בצורה יציבה ומדויקת. לצערי כפי שמתואר לעיל, לעתים תנועה נתפסת כמטושטשת, במיוחד בחשיפה גבוהה, וקשה להוציא תמונות תנועה חדות. לחיצה על רצף באלבום התמונות יאפשר לבחור את התמונות המוצלחות מתוכו ולמחוק את השאר.

לצד צילום הרצף, האייפון 5S מציע צילום וידאו בהילוך איטי. כלומר, המכשיר מצלם וידאו ב-120 פריימים בשנייה, מהירות גבוהה אשר מאפשרת האטה של קטעים מהקליפ המצולם בלי ירידה בזרימת הוידאו. מהירות רגילה, יש לציין, היא 30 פריימים לשנייה. איכות הצילום היא HD מלא, כלומר 1080 שורות. האיכות מעולה, מנגנון הפוקוס מצוין, ומנגד – כך גם היה באייפון 4S וב-5. אין כאן הרבה מה לטעות ואפל לא טועה, יישום המצלמה החדש עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

המצלמה החדשה של אפל מתחרה היטב ברוב מצלמות הדגל של מתחרותיה, ומפיקה תמונות מצוינות בלי הרבה מאמץ. האם זה מספיק? זה אף פעם לא מספיק, ומנגד, התמונות המופקות חדות, בהירות, גדולות ובעלות צבעים חיים. הוידאו מהיר, זורם, חד ובאופן כללי המצלמה של האייפון החדש מעולה. אין הבדל עצום מול מצלמת ה-5, וההבדל העיקרי הוא בצילומים בתאורה נמוכה בהן האייפון מנצח את הרוב המוחלט של המתחרות. ג'ים ריצ'רדסון, צלם נשיונל ג'יאוגרפיק, טועןכי המצלמה של ה-5S מקצועית עבורו, ומספק עוד הוכחה לכך שהסמארטפון הפך למצלמה לכל דבר ועניין.

המצלמה הקדמית שופרה והיא ברזולוציית 1.2 מגה-פיקסל, איכות מספקת לשיחות וידאו והקלטת וידאו ב-HD של 720 שורות, אך לא לסטילס. 

הבית הביומטרי
אחרי שש שנות מקש בית עגול ובו ריבוע עם פינות מעוגלות (באייפון, אך כך גם באייפד ובאייפוד), מחליפה אפל את כפתור הבית של האייפון, לא רק בעיצוב חדש, אלא גם בפונקציונאליות חדשה לגמרי. כפתור הבית של האייפון 5S הוא חיישן ביומטרי המזהה טביעות אצבע. המטרה, בשלב זה, היא לאפשר לנו לנעול את הטלפון מבלי לסרבל את פעולתו בקוד 4 ספרתי.

בנוסף, השימוש בחיישן הביומטרי חוסך לנו הקלדת סיסמא מפרכת בעת רכישה בחנויות התוכן של אפל: אפליקציות, מוזיקה, ספרים, סרטים, סדרות טלוויזיה ועוד. עד כמה זה שימושי ועד כמה מהפכני? תתפלאו – מאוד.

קל לחשוב כי הזנת הקוד קצרה ונוחה, ומי בכלל צריך לפשט אותה? האמת היא שקוד זה, שחובה שיגן על כל אייפון מפני קרובים חטטניים אך גרוע מכך – גנבים ופושעים על גווניהם, עלול להיות מסכן חיים. כך למשל, בנסיעה ברכב, הזנת הקוד הקצר הופכת מבצע של ממש, הכולל הורדת העיניים והידיים מההגה – רק כדי לעשות שיחה. בערך חצי מהמשתמשים מוותרים, ומעדיפים מכשיר מהיר לתפעול ובלתי מוגן על פני הסרבול שבקוד. אך הטלפון מכיל הודעות אישיות לרוב, לעתים סיסמאות, היסטורית גלישה, יומן, אנשי קשר, ואף יישומים המאפשרים לאתר את חבריכם (אלה שאישרו זאת, כמובן) – וכל אלה הם שלכם, וספק שתרצו שיחשפו לכל אדם אחר, בין אם מדובר באח חטטן, במישהו שמצא את המכשיר ששכחתם בשירותים בעבודה, או בגנב ששלף לכם את המכשיר מהתיק. ההגנה בסיסמא היא חיונית, ואפל מצאה דרך מאוד אלגנטית לכלול אותה בתפעול המכשיר הטבעי.

לאנשים, כמו עבדיכם הנאמן, שרגילים להדליק את המכשיר מהכפתור העליון יקח כמה ימים להתרגל – אחריהם התרגיל הופך טבעי. לחיצה קצרה על מקש הבית מדליקה את המכשיר – וכעת, אם לא תזיזו את האצבע ממקש הבית במשך קצת פחות משנייה, המכשיר יפתח. מעולה, אלגנטי, נוח, ועובד מצוין – עוד חידוש אפלי קלאסי, שעושה את החיים בטוחים יותר בלי להוסיף כאב ראש. זה אמנם די מגניב, אך לומר את האמת, הפוטנציאל הגלום בחיישן יגיע בדמות ארנק סלולארי שיחליף כרטיס אשראי ובדמות אפליקציות צד שלישי שיוכלו להפתח רק לבעליהם.

שינוי נוסף באבטחה הוא ביטול יכולת למחיקת המכשיר ללא הזנת סיסמת iCloud, כך שהמכשיר משויך לחשבון האייטונז שלכם ואם יגנב – לא יהיה הרבה מה לעשות איתו. מצוין, נקווה שבפורום הגנבים הגדול מפרסמים שאייפון כבר לא שווה לגנוב.


סאונד
איכות הצליל במכשירי האייפון תמיד הייתה סטנדרט זהב, עוד מאז האייפוד שהפך את אפל לשם נרדף לנגני מוזיקה איכותיים ביותר. דיבורית המכשיר איכותית קצת יותר מבאייפון 4S וכנראה זהה לזו באייפון 5, ונשמעת מעולה. איכות הצליל באוזניות מושלמת כתמיד. עם האייפון 5S, כמו עם האייפון 5, מגיעות אוזניות ה-EarPods של אפל - שמטרתן להתאים ארגונומית לאוזן האנושית, והיא אכן מפתיעה באיכות הסאונד, בעוצמת הבידוד ובשונות והפרדת הצלילים לעומת האוזניות הוותיקות. האוזניות החדשות אמנם מעולות, אך אני עדיין מעדיף את אוזניות תוך-האוזן של אפל שמציעות בידוד מלא - פחות נוח לאלה השומעים מוזיקה ומדברים עם אנשים סביב, אך הרבה יותר כיף לאלה שאוהבים להתנתק מהבחוץ ולשקוע בשטף הצלילים שלהם.

חיבור
חיבור הלייטנינג שהוכרז עם האייפון 5 הפך לסטנדרט החדש של אפל במכשירי האייפון, האייפד והאייפוד והוא תענוג צרוף לכל משתמשי הדור הישן: חיבור 30 הפינים הרחב. החיבור קטן ב-80 אחוז מאחיו הגדול, והוא סימטרי כך שלא ניתן לחברו הפוך. ביצועי הסנכרון של האייפון החדש משמעותית טובים יותר, אך קשה לדעת אם יש להודות לחיבור החדש או פשוט למעבד ולזיכרון המשודרגים. 

החיבור החדש סבל ממחלות ילדותרבות, הכוללות חוסר תמיכה ב-VGA ו-HDMI, ומחסור כואב בתמיכת iPod Out בה רבים, וביניהם אני, משתמשים כדי להזרים מוזיקה לרכב. למרבה המזל, בעיות אלה כולן היסטוריה, והחיבור, בתוספת כמה מאות שקלים למתאם 30 פינים לרכב וחיבורי וידאו - תומך בצורה מעולה בכל הדרישות המצוינות לעיל.

מערכת הפעלה
לא נכביר במילים אודות איוס 7, שכן ירדנו לעומקה כאן. רק נגיד שהמערכת החדשה מחמיאה ורצה היטב על האייפון 5S. אייר-דרופ המאפשר משלוח קבצים בין מכשירי אפל קרובים עובד, רק חבל שאינו פעיל בין מק לבין איוס. אפקטי הגרפיקה החדשים נראים מרהיב על המסך הגדול ונעים באלגנטיות קלילה בין אפליקציה לחברתה ובין מסך בית אחד לרעהו. המערכת לא רצה, אלא טסה ויוצרת תחושה מפליאה של זרימה.

מלבד כמה נפילות יציבות קלות, מחלות הצעירות של מערכת הפעלה משודרגת משמעותית שנפתרו ברובן עד העדכון הנוכחי, המערכת נראית טוב, מרגישה צעירה וקלילה, ומחמיאה למכשיר עד מאוד – הופכת אותו, לפחות לדעת עבדכם הנאמן, לטלפון הטוב ביותר שאפשר לקנות בכסף.

מנגד, העיצוב החדש מעט שנוי במחלוקתויש שחושבים שהוא מצועצע לעומת הקו האלגנטי של הדור הקודם. לי לא מאוד אכפת, אך קל לראות כי ככל שהמערכת שואבת את צבעיה מהתוכן המוצג, היא יכולה להיות יפה מאוד מחד, ומכוערת באותה מידה מנגד (כפי שניתן לראות למטה).

רשתות אלחוטיות
האייפון 5S, כמו אחיו הצעיר, כמו האייפד 4 וזה הנוכחי – תומכים כולם בדור רביעי סלולארי, הלא הוא LTE. באין תמיכה שכזו בארץ הקודש, ונראה שגם לא תהיה בטווח הנראה לעין, נאלץ להמשיך לנדוד בין רשתות 3G חביבות לבין נקודות WiFi צולעות, ובין לבין, בתוך קמפוסים, לאבד קליטה ולהתחבר ל-Edge ול-GPRS, ממתינים שעות לקבלת שתי הודעות מייל.

התמיכה ברשתות LTE תהיה לכם רלוונטית באם תבקרו בחו״ל – או אז תוכלו לרכוש סים מקומי ולגלוש להנאתכם בערים במהירות קצת יותר גבוהה מנקודת ה-WiFi הממוצעת. אדיר, ומאוד חסר לנו פה. המחסור ברשתות מהירות מתבטא גם באיכות שיחות הפייסטיים הנמוכה על גבי רשת 3G ובמהירות הבעייתית של שיתוף תמונות או סרטונים. חבל שאפל לא מציעה דגם זול יותר ללא מודם מהיר זה שאינו נחוץ בארץ הקודש.


כיסוי
בעבר נמנעה אפל משחרור כיסויים לאייפון, כאילו הכריזה ״המוצר צריך להיות שלם בלי אביזרים נלווים״. אלא שתפיסה זו לא החזיקה מים, שכן עיצובי הזכוכית והאלומיניום שלה אינם בנוים פלדה מחוסמת – והמכשירים המסכנים נחבטו, נשרטו, התנפצו ודרשו מכל קונה להגן על המסך במדבקה ולהגן על הגב וצידי המכשיר בכיסוי. כעת מציעה אפל כיסוי משלה, במחיר מופקע כצפוי לעטיפת הטלפון היקר. הציפוי עשוי עור מבחוץ ומיקרופייבר מבפנים, והוא בשורה קטנה.

ראשית, הוא כמעט ולא מוסיף גודל למכשיר. אינו כבד, הוא מרגיש נהדר בכף היד והוא קל משקל ונוח מאוד. כתוצאה מכך, בתחושה ראשונה נוצר חשש כי הוא מינימליסטי מדי, ולא ברור אם הוא עושה את עבודתו נאמנה בשמירה על המכשיר היקר להחריד. שכן הבליטה מכל הצדדים כה עדינה שנוצרת תחושה כי הטלפון נותר חשוף. ואמנם, הוא אינו מרומם את מסך המכשיר העדין רבות מעל השולחן – אך כך גם עם מגנים אחרים. והרי, כשהמכשיר החדש שלי פגש ברצפה ונפל על הפינה התחתונה-שמאלית, הכיסוי של אפל עצמו הציג מכה חיצונית קלה, אך מבפנים לא היה נראה כי הכיסוי ספג מכה כלשהי והמכשיר עצמו נותר כחדש.

כלומר, אפל הצליחה ליצור כיסוי אלגנטי, דקיק, קל, יפה ונוח, ומנגד חזק וסופג זעזועים ונפילות. זה אולי לא יספיק למשתמש האקסטרימי, אך לזה הביתי והמשרדי זה מעולה, פשוט מעולה – ואחד הדברים האהובים עלי ביותר במכשיר החדש. הכינו את ה-250 שקל (אחרי המרה למחירי ישראל) אם אתם רוצים אייפון מוגן ועדיין קל וקטנטן.

חבילת תוכנות
כל מכשיר אפל חדש (מק, אייפון או אייפד) שיקנה החל מהחודש האחרון, מזכה את הרוכש בסט תוכנות היצירה והעבודה של אפל למכשיר הרלוונטי. כלומר, אם רכשתם את האייפון 5S וטרם רכשתם את האפליקציות של אפל, הרי שתוכלו להורידן חינם. באילו אפליקציות מדובר?

חבילת iLife מכילה סט תוכנות בידור נוחות למשתמש הביתי: iPhoto, המסדרת תמונות, מבצעת בהם תיקונים אסטתיים ואף מכינה מהם אלבומים ומצגות. iMovie המאפשרת לערוך סרטונים בצורה חכמה, להוסיף אפקטים ומעברונים, לשנות ווליום ולהוסיף מקטעי סאונד והכל בפשטות רבה, ו-GarageBand המאפשרת לערוך טראקים של מוזיקה ולעשות מיקסים פשוטים מהקלטות וממקצבים קיימים, ושוב - בפשטות המתאימה למשתמש הביתי שרוצה לעשות קצת מוזיקה.



חבילת iWork מעניינת יותר והיא האופיס של אפל. היא כוללת שלוש תוכנות: Pages, Keynote, ו-Numbers שהן Word, Powerpoint ו-Excel, בהתאמה. התוכנות אמנם לא מתקדמות כמו האופיס הממוחשב שלכם אך הן חזקות מאוד (מאוד), מסונכרנות בין מכשיריכם בענן, מאפשרות ייצוא קבצי PDF וכמובן קבצי אופיס, מאפשרות עבודה ועריכה ומשלוח מחדש של קבצי אופיס שתקבלו במייל ועוד ועוד - והחל מהגרסה האחרונה - הן כולן תומכות עברית(!!!) זה כנראה סט תוכנות האופיס החזק ביותר למובייל שתומך עברית.



חבילת התוכנות הכלולה ברכישת מכשיר חדש מטה את כף הרכישה משמעותית לכיוון מכשיריה של אפל על פני מכשירים אחרים. לאפליקציות של אפל יכולות שאין לאפליקציות מקבילות, (לאיוס או לאנדרואיד) ומה שאפשר לעשות על האייפון 5S או 5C החדש שלכם, גדול אין ארוך ממה שאפשר לעשות עם האנדרואיד הדנדש, בלי להוסיף כמה עשרות דולרים. זאת אפשר לומר גם האייפד והמק. האפליקציות של אפל יוצרות מהפכה של ממש בשוק המובייל ואולי סוללות דרך לכיוון עולם בלי השלטון היחיד של אופיס המיקרוסופטית, הסגורה ומחייבת החלונות.


סיכום
האייפון 5S אינו מהווה בשום מקרה מהפכה. הוא עוד שלב קטן ממכשיר מעולה למכשיר מעולה אף יותר. השדרוג מדגם קודם מעולם לא היה מיותר יותר ואם יש לכם אייפון 5, כנראה שאין לכם שום, אבל שום סיבה להחליפו בדגל החדש. משדרגי האייפון 4S, מנגד, יזכו למכשיר מהיר פי 4 בעל סוללה חזקה משמעותית, מסך ארוך יותר, מצלמה משודרגת באופן ניכר, חיבור חדש ומהיר מאוד, זיכרון הרצה כפול, עיצוב קל ומקש ביומטרי לאבטחה שקופה. זהו האייפון הכי טוב שיש, והוא באמת יצירת מופת. כנראה שזה הטלפון הכי טוב שאפשר לקנות בכסף (והרבה כסף). אבל אל תאמינו רק לי.
עם זאת, הוא מאוד, אבל מאוד, יקר, וכמו תמיד, כל אדם בעל חוש עלות-תועלת בריא יעדיף מכשיר אייפון ישן יותר או אנדרואיד מנצח על פני הדגם המטורף האחרון, שספק שלאפל היה הרבה מה לחדש בו. כשיוצרים מוצר מושלם, מאוד קשה למכור מוצר מושלם יותר, ונראה שאפל מגיעה לסוג של רוויה. כי האמת היא שגם בעלי אייפון 4S יכולים להינות מאוד מהמכשיר שלהם שנה שלישית ברצף בלי להתחדש, וזו נקודה קצת כואבת לאפל – אך לא כואבת מאוד, אחרי הכל היא כבר מכרה 9 מיליון יחידות מהבייבי החדש מאז השקתו.

אם תרצו או לא: אנדרואיד מעלה אתכם לענן

$
0
0
גוגלהיא חברת פרסום. יש שיטעו לחשוב שהיא חברת טכנולוגיה או אינטרנט. לא. גוגלמרוויחה את הכסף שלה מפרסום וזו המטרה העיקרית שלה. לאסוף עליכם מידע כדי למכור אותו למפרסמים, לפלח את הפרסומות בהתאם לתחומי העניין הספציפים שלכם ואז לפרסם במקומות הנכונים: בתוצאות החיפוש בגוגל, בוידאו בו אתם צופים ביוטיוב, ואפילו פהמתחת ומימין לפוסט. הדרך של גוגל לעשות כסף היא פרסום, ואין בזה פסול.

כולנו מעדיפים למכור את המידע שלנו מאשר לשלם כסף - רובנו המוחלט מעדיף לגלוש באתרי חדשותובידור גדושים בפרסומות מאשר לשלם כמה שקלים דמי כניסה לאתר (או לחסום את הפרסומות האלה במגוון כלים), ואנחנו מוכנים ומזומנים לתת את המידע שלנו לכל מבקש תמורת שירות טוב (כך למשל אנו משתמשים בג'ימייל, יומן גוגל, אנשי הקשרבאנדרואיד שלנו ועוד). המידע שלנו יושב בענן של גוגל, וזו עושה בו את מה שהיא יודעת הכי טוב: עוברת עליו באופן אוטומטי ומפיקה פרסומות שיענו בדיוק על מה שחסר לנו. מידת ההצלחה? זו נתונה לפירוש אישי. במספרים, זה עובד. גוגל עושה הרבה, הרבה כסף.

אנדרואיד, מנגד, בתור פרויקט דגל של גוגל, לא עושה כ"כ הרבה כסף. למעשה, לא ברור עד כמה היא רווחית. כמובן - יש לה חנות אפליקציות, וברור, היא מאפשרת לכם לגשת למידע שלכם מכל מקום ולסנכרן אותו מול שרתי גוגל בקלות, ומשם מגדילה משמעותית את כמות המידע שזורם בין ידיה של ענקית הפרסום. אבל, מעבר לכך - איפה המודל הכלכלי?

המודל הכלכלי של אפלברור - המכשירים שלה יקרים עד כדי גיחוך, והיא מוכרת שירים, סרטים, סדרות, וכמובן כבלים ומתאמים בעשרות דולרים. אפל היא חברת טכנולוגיה, ורק עושה צעדי תינוק בתחום הפרסום, צעדים לא משמעותיים. המידע שלכם באייקלאוד לא משמש עדיין לפילוח ופרסום. בינתיים אפל מרוויחה מלמכור תוכנה וחומרה במחירים מופקעים.

גוגל מצידה מוכרת מערכת הפעלה ומכשירים במחירים זולים. הגלקסי נקסוס מורכב ע"י סמסונג ונמכר ב-350 דולר. הנקסוס 7, טאבלט האנדרואיד 4, נמכר בעבור 200 דולר בלבד. אלה לא מחירים משמעותיים, והנתח הגוגלי ממכירת מערכת ההפעלה קיים, אך אינו משמעותי כמו הרווח של החברה מפרסום. אנדרואיד עצמה חינמית לכולם, גוגל מוכרת רק שיתופי פעולה ברמת אפליקציית חנות היישומים, גוגל-מפות ועוד. תזכרו, לפרויקט אנדרואיד מחיר עצום לגוגל מבחינת משאבי מחקר ופיתוח, עבודה מול יצרניות אחרות ועוד.

אם כך, סימנה גוגל את המטרה הבאה: היא רוצה עוד מידע שלכם (באופן חלקי, מתוך שאיפתה להפוך לענקית מידע שמכילה הכל מכל וכל, ומנגד מטעמים כלכליים נטו - למשל, יצירת חנות מוזיקהמתחרה לאייטונזביום מן הימים - יוזמה מבורכת), ואיכשהו, היא הגיעה לגבול האפשרי של מידע שאפשר לסחוט מפלוני. אבל השירים שלכם, הסרטים, המדיה? כולה על המכשיר, וגוגל לא רואה אותה. והיא רוצה לראות הכל.

התוכנית פשוטה, זדונית וגאונית: כל מכשירי הגוגל החדשים, הן הסמארטפון (גלקסי נקסוס) הן הטאבלט (נקסוס 7) מגיעים עם מעט אחסון פנימי, 8-16 גיגה, וללא שום יכולת הרחבה. זה לא 16-32-64 גיגה שמציעה אפל - גוגל מציעה עד 16 גיגה, לא יותר. ומדוע? כדי שלא יהיה לכם הרבה מקום. לצד ההרזייה המשונה בשטח האחסון, מציגה גוגל באנדרואיד 4.0 את שירות גוגל-מיוזיק, המאפשר סנכרון מוזיקה על הענן. היא לא שואלת אתכם אם אתם רוצים להשתמש בו - היא מכריחה אתכם להשתמש בו, כי אם אין לכם אוסף מוזיקה של 4 גיגה מקסימום, לא תהיה לכם ברירה אלה לנגן מהענן, להעלות את המוזיקה לענן, ולהתחבר לענן אם תרצו או לא.

זו בעיה אמיתית, במיוחד לאלה מאיתנו עם אוסף מוזיקלי משמעותי. ראשית, השימוש בחבילת גלישה הופך משמעותי הרבה יותר ודורש מהירות הזרמה סבירה, יתכן תוך וויתור על איכות. שנית, במקומות ללא קליטת נתונים (נגיד, הדרך לאילת וכל אזור מדבר יהודה בארץ, ורוב דרום ארה"ב) לא תוכלו להאזין למוזיקה שלכם, וזה קריטי. הגיוני להציע שירות שכזה, כמו זה שמציעה אפל. פחות הגיוני לכפות עלינו, באמצעים טכנולוגיים, להשתמש בהם.

אז מה עכשיו? עכשיו, בתור מישהו שאוהב ש-14 גיגה של מוזיקה (שהם בערך 30 אחוז מכלל אוסף המוזיקה) שלו תמיד איתו, אין לי מה לעשות עם הנקסוסים החדשים, ואו שאלך על מכשיר סמסונג או HTC בעלי ממשק מרגיז ואיטי ביחס לאנדרואיד העירומה, או שאלך על האייפון.

אז פעם הבאה שחברה מציעה מכשיר חדש ללא כרטיס מיקרו-SD, שימו לב מי דוחף לכם ידיים.

תפוח בדבש

$
0
0
אירוע ההכרזה של אפלבשבוע שעבר היה תצוגת תכלית. ולא, זו לא הייתה פאניקה.

לצד האייפד מיניהמתוקשר (מדי), הציגה אפלשלושה עדכונים למחשבי המקשלה, ואייפדחדש. יחד עם ההכרזה הקודמת, סה"כ הציגה אפל השנה דורות חדשים לכל למחשבי המקבוק איר, מקבוק פרו, מק מיני ואיימק, כמו גם למוצריה הניידים: האייפוד טאצ', האייפוד נאנו, האייפד וכמובן האייפון. הדורות החדשים אינם מהפכניים, הם אבולוציוניים, ומנגד: הם מציגים את עליונותה של אפל בתחומי מחשוב רבים.




לרוב מוצריה של אפל כמעט ואין תחרות בשוק:
  • האייפוד טאצ'הוא מחשב כף-היד היחיד בשוק. פעם, כשמחשבי כף-יד היו נפרדים מטלפונים סלולאריים, היו משתמשים רבים מסתובבים עם מכשיר נוקיה פשוט ובעל סוללה ושרידות חומרה, ובשעת הצורך מוציאים את מחשב כף-היד שלהם למטרות מיילים, תמונות, וידאו, מוזיקה ועוד. הקטגוריה נהרגה לפני בערך שש שנים, וכל שנשאר ממנה היום הוא האייפוד טאצ', והוא מחשב כף-יד משובח. עם אחסון של עד 64 גיגה, מעבד חזק, מצלמה של 5 מגה פיקסל עם לד-פלאש, האייפוד הוא מכונת מולטימדיה ומשחקים איכותית, לצד כלי עבודה שימושי עם גישה לדואר ארגוני, דפדפן מתקדם, אפליקציות אופיס, דרופבוקס, VPN, VNC ועוד. בין אם לילדים שרוצים משחקים ושירותי מסג'ינג, ועד מבוגרים שמעדיפים להפריד בין טלפון למחשב – האייפוד טאצ' הוא פחות או יותר היחיד מסוגו, והוא גם לא מאוד יקר.
  • המק מינימציג קטגוריה יחסית יוצאת דופן של מחשוב שולחני: מארז מחשב קטן מאוד וקל, עם שקעים וחיבורים רבים ורכיבי חומרה תואמים לכאלה של לפטופים חזקים בשוק. חברו אותו למסך חיצוני, מקלדת ועכבר וקיבלתם מחשב של ממש. לצד מחשב מדיה חזק, קטן ושקט – המק מיני הוא מחשב שולחני לכל דבר באריזה קטנה וקלה, ואין הרבה מחשבי PC מתחרים לקטגוריית מחשוב זו.
  • האיימקהוא מחשב All-in-One, כלומר, יחידת מסך בתוכה כלול המחשב עצמו, מחשב ללא מארז. אמנם קיימים מחשבי אול-אין-וואן בשוק, אך הם אינם רבים, ואף אחד מהם אינו מתקרב לאיימק מבחינת גודל, משקל, עיצוב וכמובן – חומרה. בהכרזה הציגהאפל את הפיוז'ן דרייב – היכולת להרכיב מחשב עם זיכרון פלאש (יקר ומהיר מאוד) לצד כונן קשיח (איטי משמעותית, אך זול ובעל אחסון רחב יותר)ֿ, כשבצד התוכנה הכונן יוצג כאחד – התוכנה יודעת להעביר קבצים שאתם משתמשים בהם הרבה לאזור הפלאש, וכאלה שאתם לא עובדים איתם לעתים קרובות ימצאו את עצמם בכונן הקשיח. כך מציעה אפל מחשב עם עד 3 טרה לצד 128-512 גיגה פלאש, שמתפקד לפי בדיקות כמעט כמו כונן פלאש מהיר.
  • עד לפני שנתייםהיה גם המקבוק אירמחשב ייחודי לאפל. היא הייתה הראשונה להשתמש בזיכרון פלאש בתור אחסון בלעדי, לצד עיצוב דקיק וחיי סוללה עצומים. אינטל הבינה את הפוטנציאל והכריזה על קטגוריית האולטראבוקים, ומאז יש הרבה תחרות למחשב האולטרא נייד של אפל, ועדיין, הוא בראש הטבלאות.
  • המקבוק פרוהחדש, זה עם מסך הרטינה של אפל, הוא היחיד מסוגו בשוק. בעוד מחשבי המקבוק פרו הרגילים מתחרים בלפטופי PC מהשורה, המחשב החדש מציג רזולוציה שטרם נראתה על מחשב נייד, או על מחשב בכלל, אי פעם. בעוד המטרה של רוב יצרניות החומרה הייתה להגיע לרזולוציית HD, וכמה מהן כמו דל הגדילו לעשות וסיפקו רזולוציות גבוהות יותר, אפל הציגה רזולוציה גבוהה משמעותית מ-HD, הן במסכי 15 וכעת גם 13 אינצ', מציגה מסכי מדע בדיוני על מחשבים של היום, לצד אחסון פלאש מהיר, משלבת בין האולטראבוק למחשב המקצועי עם השקעים והחיבורים הרבים.

עד כאן קטגוריות בהן אפל מככבת, וזה לפני שדיברנו על איכות החומרה (מקלדת המקבוק היא הנוחה שראיתי אי פעם בלפטופ, והעכבר מייתר צורך בחיבור עכבר חיצוני, משטח זכוכית גדול, מדויק ונוח עם מגוון מחוות פשוט עושה עבודה טובה מספיק כדי שלא יהיה צורך בעכבר חיצוני) ותוכנה: מחשבי המק הם היחידיםשמסוגלים לקבל מיילים, לסנכרן את היומן, ההתרעות ועוד בזמן שינה בלי לאבד חיי סוללה, לגבות ולעדכן את המחשב אוטומטית ובשקט בעת חיבור לחשמל במצב שינה, לעבוד בצורה שקופה וחסרת תחרות מול האייפון והאייפד (בענן או דרך אייטונז), לשמור מסמכים לוקאלית או בענן בלי צורך בשמירה וכולל גרסאות אחורה ברמת מערכת ההפעלה, לשדר שידורים אלחוטית לטלוויזיה בלי שום קינפוג דרך Apple TV, ועוד ועוד.

שני מוצרים בהם לאפל יש תחרות, ואף כזו טובה מאוד, הם האייפוןוהאייפד. ההכרזה על אייפד מדור רביעי עם מעבד יותר חזק וחיבור חדש אינה יוצאת דופן, ואינה מראה על פאניקה, והיא תכסיס שיווקי מוצלח שיכניס לאפל עוד הרבה כסף מפאנבויז, שכן אין הבדל משמעותי בין האייפד 3 לזה החדש, ואין שום סיבה לקנות את הרביעי אם החלטתם שלא לקנות את השלישי. האייפד מיני גם הוא דוגמא לגאונות שיווקית. ההקטנה של האייפד 2 הייתה בדיוק, אבל בדיוק – מה שהצרכנים מחפשים. הרזולוציה הבינונית תראה טוב על מסך קטן יותר, המעבד המיושן הספיק והיה מושלם גם כדי להתחרות בביצועים באייפד 3, ובטאבלטי האנדרואיד החזקים ביותר, והוא יספיק למכשיר החדש. אפליקציות לא דורשות התאמה למסך החדש, חיי הסוללה נותרו 10 שעות והמכשיר החדש הוא פשוט יצירת אמנות גאונית, לא מבחינת חומרה ותוכנה, אך מבחינת אסטרטגיית שוק. המוני הפאנבויז ויושבי החומה ירוצו לקנות את המכשיר הזול יותר, או לחליפין, את האייפד 4, ואפל קנתה לה מרווח זמן לשדרג את החומרה. הן למסך רטינה לאייפד מיני, הן למעבד יותר טוב, הן לשדרוגים מעניינים לאייפד החמישי. אפל יודעת לעשות כסף, טוב כמו שהיא ידעה עם סטיב ג'ובס.


גם האייפון 5, למרות כל הבאז, לא מציג חדשנות יוצאת דופן. מסך קצת יותר גדול ועיצוב חדש הם יתרונות ללא ספק, אך אינם משמעותיים. והאייפון 5 מכר בחודש יותר יחידות מכל טלפון אחר בהיסטוריה, וזה למרות שמכשירים כמו הסמסונג גלקסי S3 לא נחותים ממנו, אולי להיפך.

אפל יודעת מה היא עושה, וההכרזה הייתה תצוגת תכלית: היא על המפה יותר מאי-פעם. לצד שוויה העצום, חנות האפליקציות הגדולה בעולם, חנות המולטימדיה הגדולה בעולם, המחשב השולחני הכי נמכר בארה"ב, המחשב הנייד הכי נמכר בארה"ב, הטלפון הנמכר בעולם, הטאבלט הנמכר בעולם, וקטגוריות מחשוב ייחודיות לה – אפל יכולה לנכס לעצמה גם עליונות טכנולוגית בתחומים רבים. מישהו אמר פאניקה?



נ.ב. על טיעון האצבע המשולשת
יש שיגידו ששחרור האייפד הרביעי חצי שנה אחרי שחרור הדור השלישי היא אצבע משולשת ללקוחות. אז לא, שחרור מוצר חדש לעולם לא מהווה אצבע משולשת, אלא אם כן נעשית אפליה למוצר הקודם. כאשר חברה משחררת מוצר חדש, הדבר היחיד שהרוכשים הקודמים "מאבדים" הוא העובדה שהמכשיר שלהם "כבר לא הכי חדש". ואם זו הסיבה שהם קנו את המכשיר הקודם, הרי שהם פאנבויז מאותגרים שכלית. מה שכן, מוצר חדש יכול להכיל יכולות חדשות שיגרמו לכם לרוץ לחנות. האייפד החדש מכיל מעבד יותר טוב, וכן, הוא מהיר יותר. אף משתמש לא באמת מרגיש שהאייפד 3 שלו מקרטע, ולכן, הדבר היחיד שאיבדו המשתמשים הוא שהטאבלט שלהם כבר לא הכי-הכי. אם קיבלתם אצבע משולשת, מגיע לכם, כי אתם מטומטמים.

עם זאת, אם תגיע מערכת הפעלה חדשה מחר ותכיל פיצ'רים נהדרים לאייפד 4 ולא לאייפד 3, הרי שאז יש סיבה לכעוס. עד אז, קחו נשימה ארוכה, ואם המכשיר שיש לכם בכיס מתאים לכם ולא יהיה שדרוג משמעותי בחוויית השימוש אם תקנו את החדש, אין שום סיבה לשדרג.

מודל החינם של אפל

$
0
0
עם האייפון 5S, האייפד איר, ומחשבי המקהחדשים (מקבוק איר, מקבוק פרו, מק מיני, מק פרוואיימק) מציעה אפלאת סט האפליקציות שלהבחינם. מדובר בשתי ערכות אפליקציות מעניינות מאוד, שאמנם כתבתי עליהן חצי מילה כשלמדתי להכיר את המק, אך אז באמת לא הכרתי אותן היטב. מהן האפליקציות של אפל? ולמה הן משנות את מאזן התחרות מול אנדרואידואולי-אולי מול חלונות? מודל החינם של אפל, החברה היקרנית בעולם, הופך לנקודת העוצמה שלה.



ערכת הבידור (החיים)
לאפל ערכה של שלושה יישומי מק העונה לשם iLife. אלה נכתבו מחדש לאחרונה גם למערכת ההפעלה הניידת איוס. האפליקציות הכלולות באיילייף באות לספק עזרים ידידותיים וביתיים לאומן החובב: הצלם, המוזיקאי והבמאי. אלה מעוצבים בצורה פשוטה להפליא ומציעים ארגז כלים איכותי ומלא באופן מפתיע, שמטרתו היא אחת – לאפשר לכם ליצור. מה יש בחבילה?

GarageBand– גראז׳ בנד היא כלי להקלטה ויצירה של קטעי מוזיקה, עריכתם אינדיבידואלית ושילובם כטראקים ביצירה כוללת. הרעיון הוא פשוט: אם יש בנמצא כלי נגינה עליו אתם או חבריכם מנגנים, תוכלו לבצע הקלטה ולערוך אותה. במידה ואין אתם מנגנים על כלי כלשהו – אל חשש, התוכנה כוללת יכולת לנגינה על כלים וירטואלים, אם פסנתר אם גיטרה ואם תופים כדי ליצור את הטראק המבוקש. בניית טראקים שונים, בין אם של הקלטות חיצוניות ובין אם של הקלטות מהכלים המובנים, מאפשרת הפעלת אפקטים, העתקה והדבקה, ושילוב עם טראקים אחרים. כך, חברים – יוצרים מוזיקה. כמובן שהכלים לא מקצועיים ולא מאפשרים עריכה מתקדמת. אבל, וזה אבל גדול – לכל חובב זה יספיק.

בנוסף, מציעה גראז׳ בנד אוסף של קורסי וידאו אינטאקטיביים (המקליטים ומאזינים לכם) ללימוד נגינה בכלים שונים, חלקם חינמיים וחלקם בתשלום, חלקם מועברים ע״י מיני סלבריטיז מתחום המוזיקה. מעבר האפליקציה לעולם המובייל מאפשר יצירת הקלטות בקלות יוצאת דופן, ומביאה את האייפון או האייפד שלכם לעולם ההלחנה ללא כל מאמץ.

iMovie– איימובי מאפשרת לערוך קטעי וידאו ביתיים, כלומר, כאלה שצילמתם באמצעות האייפוןאו האייפד. לאחרונה היא מאפשרת לעשות זאת היישר על האייפון או האייפד. האפליקציה מאפשרת חיתוך, הדבקה והזזה של קטעים מתוך הוידאו, עריכה והפעלת אפקטים הן עליו והן על הסאונד, יצירת וידאו בתוך וידאו (תמונה בתוך תמונה), ביצוע חיבור ואיחוי המשולב באפקטים מותאמים אישית בין קטעי וידאו שונים, והפעלת אפקטים סינמטיים על הקטעים (למשל: הילוך איטי, הוספת מעברונים, ייצוב תמונה וכו׳).


לאחר העריכה, מאפשר היישום לייצא את הוידאו בפורמטים שונים ואף לפרסמו ברשתות חברתיות או ביוטיוב. שוב, היציאה מעולם המק אל המכשירים הניידים מקפיצה את תהליך ההסרטה מהמובייל לשלב חדש ומבריק בו אנו מעלים קטעי וידאו יציבים, אולי אף ערוכים היטב, היישר מהטלפון כמה דקות לאחר ההקלטה.

iPhoto– אייפוטו היא אחד היישומים המעולים והשימושיים במק ובאייפון. היא מאפשרת עריכת תמונה בסיסית, סידור של התמונות לפי אירועים, ואז יצירת אלבומים מהאירועים והתמונות. כמו כן, היא מאפשרת תיוג פני המצולמים, הוספת קטעי וידאו לאלבומים, וניהול נוח מאוד של אלבומים חכמים.


כך למשל, כל התמונות הראויות שצילמתי באירלנד נמצאות באירועים שונים, לפי ימים ומקומות (זאת באופן אוטומטי). עברתי על התמונות וחתכתי אותן, שיניתי זווית לפי הצורך, הסרתי עיניים אדומות ושיפרתי את הצבעים אם לא נראו חיים מספיק. לכל אירוע נתתי כותרת. את כל אלה ריכזתי באלבום בשם ״כל אירלנד 2012״, ונתתי לכל תמונה ציון (בין אחד לחמישה כוכבים). אז, יצרתי אלבום חכם, ״אירלנד 2012״, ובו רק התמונות עם הציונים הגבוהים. התוצר הוא אלבום מתומצת של תמונות נהדרות, מוצג בכלי ארגון מושלם לתמונות.


את האירועים או האלבומים אפשר לנגן באוסף פרזנטציות מרשימות, עם או ללא מוזיקה, ואם זה לא מספיק – אפשר גם, בקלות רבה, להפוך את האלבום הוירטואלי לאלבום פיזי, עם דפים בסדר מועדף וגודל מסוים לכל תמונה ולשלוחו להדפסה מקצועית בבית הדפסה של אפל, אחריו ישלח אליכם בדואר – במידה ויש לכם תיבה אמריקאית.


ערכת האופיס (העבודה)
אם האפליקציות החביבות לעיל נשמעו לכם נחמדות אך לא מאוד שימושיות, היות ולערוך או לנהל תמונות, להסריט וידאו מותאם אישית או להקליט מוזיקה נשמע כמו אוסף תחביבים שאין לכם יותר מדי זמן אליהם, כנראה שערכת האפליקציות הבאה תעניין אתכם יותר. אופיס הוא כלי עבודה עוצמתי מבית מיקרוסופט, והבעיה העיקרית היא שעם העוצמה, באה ההגמוניה על כלי עבודה עיקרי זה בחיינו מטעם חברתו של ביל גייטס. כמעט ואין כלי אופיס איכותיים התומכים בעברית למערכות הפעלה ניידות ובכלל – לכל מערכת שאינה חלונות.


אנו נאלצים, במקרים נפוצים מדי, לחזור למחשב החלונות שלנו ועליו לאופיס 2010, 2007 או 2003 רק כדי לערוך קצת מסמך וורד או טבלת אקסל, או לנגן מצגת פאוורפוינט שקיבלנו במייל. זה הופך כל עבודה משרדית, בין אם ניהול פרויקט, מזכירות, ועד לימודי סטודנטים בארץ הקודש לחיים מבוססי חלונות ומיקרוסופט. האם באמת כך הדבר?


אפל מציעה את ערכת האופיס שלה, חבילת iWork, ובה שלושה יישומים: Pages, Numbers, ו-Keynote, הלא הן וורד, אקסל ופוורפוינט, בהתאמה. למען האמת, קינוט של אפל מרשימה הרבה יותר מהחלופה המיקרוסופטית ומיד נראה מדוע. חבילת האופיס של אפל, למרבה ההפתעה החיובית, תומכת החל מגרסתה האחרונה בצורה מלאה ומושלמת בשפת הקודש, ובכך מאפשרת לנו לעבוד על מסמכי אופיס הן מהמק והן מהאייפון או האייפד. במילים אחרות, איטס אבאוט פאקינג טיים. יש אופיס בעברית לאייפון, יש אופיס בעברית לאייפד! הוא מצוין! הוא עובד! הוא פה! ואולי הוא גם בחינם עבורכם!


מתוך הנחת היסוד שאתם יודעים מהן וורד, אקסל ופאוורפוינט, נחסוך את התיאור המייגע של כל אפליקציה. עם זאת, נספר כי אפל מציעה ממשק אופיס חדש ואלטרנטיבי. בניגוד למערכי צלמיות עמוסים, באפליקציות של אפל תזכו לשורות צלמיות קצרות ומתומצתות, וכאשר תסמנו טקסט, טבלה, או שאר אובייקטים (תמונה, מספור ועוד) תקבלו גישה לכלי שליטה נוספים הרלוונטים לבחירה. הממשק החדש בהחלט דורש הסתגלות מסוימת, אך הוא נוח מאוד במובייל ומציע ממשק חדש וקל, ומנגד מתקדם ומספק במק. לא ניסיתי לבנות בו נוסחאות כבדות כמו בוורד 2007-2011, אך לכל תחום מילולי הוא מספק ויותר.


תמיכה עברית מושלמת
כפי שציינו, בגרסאות האופיס האחרונות, הן לאייפון-אייפד והן למק, הוסיפה אפל תמיכה מלאה בעברית. הן ממשק עברי מלא, הן תמיכה בכתיבה מימין לשמאל באופן אינטואיטיבי. יישומי האופיס של אפל, שעד היום היו רלוונטים רק לכותבים טקסטים בלעזית הופכים בבת אחת לאופיס החזק, האלגנטי והנוח ביותר במובייל, והן לאלטרנטיבה ראויה במחשב האישי.

במידה ואתם רוצים לרכוש את היישומים ואין לכם מכשיר אפל חדש, המחיר הוא 10 דולר לכל אפליקציית מובייל ו-20 דולר לכל יישום מק (סה״כ 30 דולר למובייל ו-60 למק). ברגע שקניתם יישום הוא רלוונטי לכל המכשירים שלכם. כלומר, רכישה אחת של וורד ב-10 דולר לאייפון, מכסה גם את ההתקנה באייפד, גם באייפון של אישתכם, גם באייפד של אמא, ואפילו באייפוד של סבא. כפי שאמרנו, מכשירים חדשים יזכו ליישומים בחינם.

שירותי ענן
כלי האופיס של אפל זמינים גם באתר icloud.com, ומאפשרים שיתוף ועריכה משותפת (של צוותים או בודדים) של המסמכים השונים. ניתן לשתף, לערוך בזמן אמת ולייצא מסמכים מכל דפדפן – על מק, על PC עם חלונות או לינוקס, מכל מכשיר נייד וכו׳. כלי אייקלאוד החדשים מציעים פתרון מצוין לעבודה עם מסמכים, ואף שומרים ומאפשרים לחזור לגרסאות קודמות. זה ניסיון מרשים לאופיס אינטרנטי, המזכיר במידה מסוימת את GDocs הנהדרת.


אינכסף ומיצוב מחדש
אז, כפי שאמרנו, כל אלה שלכם חינם אין-כסף, במידה וקניתם מכשיר אפל חדש מהניילונים. מדוע שאפל תעשה כזה דבר? מדוע שתתן את יצירות הקוד שלה במתנה? ובכן, כדי למצב את עצמה מחדש. האמת הכנה היא שאפל לא מציאה הרבה יותר מאנדרואיד כבר זמן רב. אמנם החומרה שלה מצוינת ועובדת מעולה עם איוס, אמנם האפליקציות עדיין שימושיות יותר ואיכותיות יותר – אבל לעומת פתיחותה ומגוון מכשיריה הרחב של המתחרה הרובוטית, אפל לא קורצת כהמובילה באופן מובהק. לא עוד, בכל מקרה.


לכן, מוסיפה אפל לחבילת האייפון הדנדנש שלכם אופיס מלא וחזק ומגוון יישומי בידור מצוינים, כדי שהתפוח היקר שקניתם יוכל לעשות הרבה-הרבה יותר מהאנדרואיד שבחנות ממול. וזה, במידה מסוימת, מצליח. אייפד מיני או אייפד איר, אייפון 5C או אייפון 5S, הפכו למכשירי יצירה חזקים משמעותית מבעבר, המסוגלים לעשות יותר מאותה אנדרואיד ערומה, שאם תורידו את המקבילות החינמיות שלה, תקבלו מוצר פחות. ואם תשלמו, תקבלו חוויה דומה. מנגד, מכשירי אפל עדיין עולים 50-100 אחוז יותר, אז האם זה שווה? אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, מה אתם מעדיפים, מה אתם אוהבים, ומה מאפשר עומק כיסכם.

פסקה למגגלים:
אז מה היה לנו כאן? היה לנו את האופיס הכי טוב לאייפון להורדה בחינם, או בכלל אופיס לאייפון להורדה בחינם, היה לנו את האופיס הכי טוב לאייפד להורדה בחינם, או סתם אופיס לאייפד חינם - והיה לנו אופיס עברית לאייפון ולאייפד בחינם. זה בערך כל מה שאפשר לחפש בגוגל, לא? אם כן, קצת לינקים:
אופיס עברי לאייפון אפשר למצוא פה.
אופיס עברי לאייפד אפשר למצוא גם פה.
וורד לאייפון או לאייפד נמצא כאן.
אקסל לאייפון או לאייפד נמצא כאן.
פאוורפוינט לאייפון או לאייפד נמצא כאן.
אפליקציה לעריכת תמונות באייפון ובאייפד תוכלו למצוא כאן.
אפליקציה לעריכת סרטים באייפון ובאייפד יש בקישור זה.
אפליקציה לעריכת מוזיקה וסאונד אפשר למצוא כאן.


iPad Air – אייפד איר – סקירה וביקורת

$
0
0
[...] כנראה שאשאר עם האייפד הגדול שלי כל עוד למיני אין מסך רטינה ומעבד מודרני – או עד שיצא אייפד גדול קל משמעותית מהנוכחי.

נשמע מוכר? כך סיכמנולפני שנה וקצת (21 בנובמבר 2012) את ההתלבטות בין האייפד הקיים והגדוללבין האייפד מיניהחדש של סוף 2012. את התלבטות זו אפל לא חסלה, אלא החריפה, עם ההכרזה האחרונה: מחד, האייפד מיני קיבל את כל מאפייני האייפד המלא החל ממסך רטינה ועד למעבד, ומנגד האייפד הגדול החדש קל משמעותית מהקודם. האם מישהו בקופרטינו קורא בבלוג נידח זה?


האייפד החדש, או בשמו השיווקי (והדבילי) ״אייפד איר״, מציע, בראש ובראשונה, עיצוב אפלי חדש סביב מימדים ממוזערים ועמם מסה חדשה ומפתיעה. האייפד החדש קל בערך בשליש מקודמו בתפקיד. יד ביד עם הדיאטה האנורקסית שהובילה למימדים ולמשקל החדש, מציע האייפד את המעבד האחרון מבית אפל (זה של האייפון 5S– האפל A7 ותת מעבד התנועה M7), זוג אנטנות וויפי במקום אחת, ואת אותם חיי סוללה מרהיבים של 10 שעות עבודה מלאה. האם זה האייפד הכי טוב שיש? האם יש מה לשדרג מהטאבלט או האייפד הנוכחי? תשובות בפנים.


עיצוב, מימדים ומשקל - הדיאטה של אפל
בדור האחרון הפכה אפלאת כל מכשיריה לקלים משמעותית: האייפון 5, בעקבותיו האייפד מיני, וכעת גם האייפד. כיצד עשתה זאת? זה נותר סימן שאלה פתוח. ככל הנראה אין זה שינוי תוכנה שהופך את המערכת לקלילה יותר על הסוללה, שכן האייפון 4וה-4Sסובלים מאיוס החדשההאוכלת את הסוללה בלי מלח.


אם כן אפשר להניח שזהו שדרוג חומרה, ואפל עברה לשימוש בסוללות קטנות וקלות יותר. החשש הטבעי לפגיעה בחיי הסוללה, למזלנו הרב, לא מתממש, והמכשירים מחזיקים מעמד לא פחות מהדורות הקודמים והכבדים, ואף יותר. זה גם מסביר את השדרוג המצוין של המקבוק איר, שאין צורך להפוך לקטן וקל יותר (בעיקר כי עיצובו כבר די מושלם) – שם שילוב הסוללות החדשות הוביל להעלאת זמן הסוללה של המחשב מ-9 ל-12 שעות עבודה ללא הטענה.

את האייפד, שהיה כבד ולא נוח להחזקה לאורך זמן החליטה אפללהרזות. האייפד אירקל ב-28% (כמעט שליש) מהדורות הקודמים, ודק ב-20% (חמישית) מהאייפד השלישיוהרביעי – וזה ניכר. עובי המכשיר החדש מרגיש טוב יותר בכף היד, והמשקל החדש מאפשר להחזיקו לאורך זמן, בלי שום בעיה, ולא להרגיש שום קושי – וזה שדרוג משמעותי.

בנוסף, הקטינה אפל את שולי המכשיר מימין ומשמאל, ויצרה מסגרת קטנה בצדדים, וכזו בגודל רגיל בראש ובתחתית המכשיר, כמו באייפון או באייפוד, וכמובן כמו באייפד מיני. למעשה, האייפד איר נראה בדיוק, אבל בדיוק כמו האייפד מיני, הן מבחינת צבעים, הן מבחינת מבנה, והן מבחינת משקל ותחושה. מה זה אומר?

גוף דק בעל עיגוליות חדה (במקום המבנה העגול הכהה של האייפדים הקודמים), וגוף אלומיניום (רגיל בדגם הלבן, צבוע ומוחשך בדגם השחור) לצד פאנל שחור או לבן מקדימה כמו בדגמים הקודמים, פתח מיקרופון תחתון המאופיין בשתי שורות עיגולים גדולים הפונים כלפי מטה לעומת עיגולים רבים וקטנטנים הפונים לאחור באייפד הקודם. ביחד, זה נראה כמו גרסה מתוחה ומרהיבה של האייפד מיני המעוצב היטב. כך גם משקל ועובי המכשיר מרשימים מאוד כמו באייפד מיני.

עיצוב האייפד איר הוא עניין של טעם, ואין בו כדי להוסיף או לגרוע מהשימוש בו, חומרי הבנייה נותרו יוקרתיים בדמות אלומיניום קריר וזכוכית מבריקה ואין פה חידוש. העובי החדש, ומעליו המשקל החדש, מנגד, משפיעים באופן מכריע על הדרך בה אנו משתמשים באייפד, והופכים אותו לנייד אף יותר ולבלתי מורגש בתיק (רק קצת יותר מבלוק דפים צהוב) – וגורמים לכם לקחת אותו לכל מקום, פשוט כי אתם לא מרגישים אותו בתיק, מבלי להתפשר על חיי סוללה ועל איכות ההרכבה. מעולה.

בקיצור, כל מה שאהבתם באייפד – על סטרואידים. כעת האייפד הוא הדק והקל בקטגוריית המשקל שלו, עשוי מהחומרים הטובים בשוק כמו תמיד. אי אפשר לבקש יותר.

ביצועים וחיי סוללה
יש הרבה סיבות לדאוג לגורל הסוללה של האייפד איר: עיצוב חדש הכולל סוללה קטנה יותר, מעבד חדש באריכטקטורת 64 ביטואיוס 7החדשה של אפל. כל אחת מסיבות אלה עלולה להרים גבה לטענתה של אפל כי שמרה על חיי הסוללה המצוינים שהוכרזו באייפד הראשון, אך המציאות בשטח מוכיחה – אפל שמרה ואף שיפרה את חיי הסוללה של האייפד. 10 שעות העבודה המפורסמות נשמרות, ממשיכות את המותג של אפל בטאבלט המוביל בשוק המאפשר עבודה של יום שלם ויותר.

אחרי שנתיים עם האייפד 3 (עם 64 גיגה ומודם סלולארי), האייפד איר (128 גיגה ומודם סלולארי), החזיק, כאשר הוא במגירה, זמן ארוך משמעותית. כאשר האייפד הקודם-קודם איבד כ-12-15 אחוזים ביום, האייפד איר איבד 4-7 אחוז, ואלה חדשות מצוינות. עבור אחדים (אני ביניהם) המחשבים הקלאסיים נותרו כלי העבודה העיקריים. בעבודה אני משתמש במקבוק פרו של המשרד ובאופן פרטי, בעיקר ללימודים, אני משתמש במקבוק איר. האייפדהוא לרוב כלי לסופי שבוע, לביקורים אצל המשפחה, והוא המחשב האחרון שאני רואה לפני שאני הולך לישון והראשון שאני פותח איתו את היום עם הקפה של הבוקר. רוב היום, הוא נח. שמירת חיי הסוללה בשעת בטלה משמעותית והופכת את האייפד זמין מאי-פעם.

הביצועים היו ונותרו מצוינים. האייפד איר מצויד במעבד ה-A7 של אפל ובתת-מעבד התנועה ה-M7. שני אלה נמצאים גם באייפון 5S. מתחת למנוע, למעבד שתי ליבות ומאיץ גראפי בעל 4 ליבות, ולתת-מעבד התנועה גישה ישירה לחיישני התנועה כדי לאפשר ניווט בתוך מבנים, זיהוי דיאטטי בסוללה אם המשתמש הולך או נוסע ועוד. כל אלה לא מהווים השפעה כבדה על הביצועים, שהיו ונותרו מעולים אך מספקים קפיצה קטנה במהירות עליית יישומים כבדים ובמיוחד בחיי הסוללה.

משחקים שונים שהותאמו לארכיטקטורת ה-64 ביט יעבדו מהר וחלק יותר, אם כי, כפי שנכתב בסקירת האייפון 5S, אין לכך משמעות הרת גורל.

מסך
מסך הרטינה של אפל היה ונשאר שם דבר בתעשיית המובייל ולאחריה בקטגוריית הלפטופים. מעבר לצפיפות הפיקסלים המצוינת, מסך הרטינה מכיל זוויות צפייה מלאות (180 מעלות אנכית ואופקית), צבעים חיים והפרדת פיקסלים מרהיבה. הרטינה שולב עוד באייפד 3, ואכן נראה עליו מדהים. באיר, למרבה ההפתעה הוא נראה מדהים עוד יותר.

הרזולוציה נותרה זהה, אך הצבעים עמוקים ובוהקים הרבה יותר. המשמעות היא כפולה: מחד, כל דבר נראה עליו הרבה יותר טוב, ומנגד, יש צורך להוריד את התאורה במקרים מסוימים, למשל בקריאת טקסטים באתרים או ספרים ובכך לשמור על חיי סוללה. מנגד, גם המסך באייפד 3 מעולה וההבדל קיים, אך אינו זועק. לא הייתי ממליץ לבעלי אייפד 3 לשדרג לאייפד איר – ובטח לא בגלל המסך. מדובר בתצוגה מאוד דומה, אך משופרת.

סאונד
כאן קל לחוש בשינוי של ממש לעומת האייפד 3 וגם לעומת האייפד 4. לאיר רמקולים הממוקמים בתחתית המכשיר ולא כאלה הפונים לאחור כמו בעיצובים הקודמים. בנוסף, השכילה אפל לשדרג משמעותית את עוצמת הרמקול הפנימי וליצור טאבלט, שלראשונה מרגיש כאילו אין צורך לחבר אותו לרמקולים חיצוניים או אוזניות כדי לקבל חווית משחק או צפייה ביוטיוב באופן אופטימלי.



חשוב לציין, עם זאת, כי האזנה אמיתית למוזיקה או צפייה בסרט עדיין ישמעו הרבה-הרבה יותר טוב בחיבור למערכת רמקולים, גם אם פשוטה, בעלת באס ראוי ועומק צליל רחב יותר. הסאונד באייפד איר מעורר פליאה, בעיקר מכיוון שמאז האייפד 2 וה-3 איכות הרמקול באייפד ועוצמתו היו מצוינות. אפל מראה שיש לה עוד שפנים בכובע והופכת מצוין למדהים, כפי שהיא עושה עם המסך.

מערכת הפעלה
כבר סקרנו את איוס 7, ולכן אין צורך להוסיף עליה יותר מכמה מילים: מצוינת. המערכת החדשה של אפל אמנם לוקה באותן מגבלות של המערכות הקודמות, בראשן מחסור במערכת קבצים פתוחה המקשה על משתמשים רבים, במיוחד אלה החושקים בנגינת מוזיקה או סרטים המורדים ממקומות מפוקפקים.

המערכת המצוינת, בניגוד לעולם האייפון – רצה היטב, בצורה חלקה ובחיי סוללה ראויים גם על מכשירי האייפד הקודמים, ולכן דווקא בה לא תראו הבדל משמעותי על האייפד איר. כדרכה בתורה, ממשיכה אפל לתמוך לאחור במכשירים רבים, והאייפד 3 מריץ את איוס בלי להשתעל ובצורה מרשימה הרבה יותר מהאייפון 4S בן דורו. בשביל איוס 7, אין סיבה להתקרב לאייפד איר, כי הוא טוב כמו כל דגם קודם.

אופיס, חיים ומודל החינם של אפל
פסקה זו הלכה והתארכה עד שנולד לו פוסט שלם. לאייפד החדש סט יישומים חדשים מגניב ושימושי עד מאוד, ותוכלו לקרוא עליו עוד כאן.

כיסוי
מאז דור האייפד הראשון השכילה אפל להבין כי האייפד, בדומה לאייפון, זקוק לכיסוי. לכן הציעה חיפוי אייפד משלה עבור המכשיר היקר והרגיש. עם האייפון, משום מה, החליטה לא להציע כיסוי משלה עד פלופ האנטנה של האייפון 4, וכעת, עם האייפון 5S מציעה אפל קייס עוראיכותי וחזק, אך יקר מאוד. הכיסוי הראשון שהציעה אפל לאייפד היה עשוי פוליאוריתן, וכיסה את המכשיר מכל צדדיו. הבעיה שנוצרה הורגשה באופן מיידי: העיצוב הנהדר של האייפד כוסה בחומרים בינוניים וגרם למכשיר להרגיש מסורבל יותר ונוח פחות. כך גם האבק שהלך והצטבר על מסך המכשיר לא היה ניתן לסילוק כאשר מכל הצדדים בולט לו הכיסוי. באופן אישי, בכל שימוש ממושך הייתי שולף את האייפד מהכיסוי ומלביש אותו שוב רק בשעת הצורך.




אותו מארז מקורי הכיל כיס ולשונית שתפסה את המכשיר במקומו. עם האייפד 2הציעה אפל את הסמארט-קאבר, הכיסוי החכם, שמדליק ומכבה את המכשיר עם הזזתו, נצמד באופן מגנטי אל הטאבלט התפוחי ובעיקר מציע פתרון הגנה ללא עלות עיצובית. מנגד, הסמארט-קאבר היווה כיסוי למסך, לא למכשיר עצמו. לא עבר זמן רב ואפל צירפה לו גב הנצמד למכשיר ומגן עליו, מציעה כיסוי חדש ומעוצב. זה היה כיסוי נחמד, אך השימוש בפוליאוריתן כמו גם אותם שוליים מוגבהים הכולאים את האבק על המסך גרמו לי להוריד אותו ביום בו קיבלתי אותו ולמכור אותו הלאה לבעל אייפד אחר. אני נשארתי עם הסמארט-קאבר עשוי העור המגן באופן חלקי.

כעת, מציעה אפל כיסויים חדשים ומעוצבים, עשויים עור איכותי – ומחירם בהתאם. לצידם, הכיסוי החכם עדיין קיים, אך כעת אינו עשוי עור אלא אותו פוליאוריתן מקולל. אז מה ההבדל? ובכן, פוליאוריתן הוא בד איכותי ומחוספס, אשר לדעתי האישית מרגיש כמו בריסטול יצירה מעוצב. לדידי, התחושה שיוצר הבד בכף היד אינה נעימה ואינה נוחה. הוא דביק, צובר לכלוכים בקלות ופשוט משדר בינוניות זולה מהסוג שמזמינים מסין. במחיר של 40 דולר זה בדיוק ההפך ממה שהוא צריך לשדר.

איני חסיד עור, ואני מעדיף להשתמש לרוב בתחליפים או פשוט בבד. אחרי הקדמה זו, אודה שאבזרי העור שמייצרת אפל מעולים. התחושה של כיסוי האייפון החדש בכף היד לא פחות ממדהימה. ובעקבותה החלטתי לנסות את הקייס של האייפד איר, קייס עור מעוצב מחדש. התוצאה, לראשונה, הייתה פשוט מושלמת. הקייס זמין בצבעים שונים, כאשר כל צבע שאינו שחור הוא עור צבוע ומרגיש קצת פחות כמו עור, ולי אישית – קצת פחות איכותי. למרות שהסביבה טענה כי האייפד נראה הרבה יותר יחודי ומרשים בקייס החום, כיסוי עור צבוע ואיכותי, העדפתי את המראה הטבעי והמקומט של העור השחור, הבסיסי, והוא נותר המועדף בעיני. הקייס החדש פתר את בעיית השוליים המוגבהים באמצעות התחברות לשולי האייפד חתוכי-היהלום, ואיפשר לסלק אבק בלי בעיה. תחושת העור יוקרתית ומרשימה. מימדיו זעירים, לא מרחיבים את המכשיר הקטן. שליפת המכשיר מהכיסוי לא תורמת רבות לניידותו, ולכן אין סיבה לא להחזיקו תמיד בכיסוי כראוי. לא הספקתי להפילו ולכן קשה לי לומר עד כמה הקייס של אפל חזק, אך תוצאות בדיקת הפתע של כיסוי האייפון הראו תוצאות מבטיחות. אז יש קייס מושלם לאייפד. הוא עולה 80 דולר, או כמעט 500 שקל בארץ הקודש.

סיכום (ומיצוי)
האמת הנהדרת היא שהאייפד איר מוצר מצוין, הוא כנראה הטאבלט הטוב בשוק, עם מערכת ההפעלה הטובה בשוק, ים אפליקציות איכותיות ומשחקים מרהיבים. כמו אחיו הבכורים הוא עשוי אלומיניום וזכוכית, מחזיק ל-10 שעות, מהיר עד כדי טיסה, ובעל נפח אחסון עצום. איכות הסאונד והמסך טובים מבדגמים הקודמים אם כי לא באופן משמעותי. כעת הוא גם נייד משמעותית, קל להחזקה, ובעל קישוריות וויפי מהירה ומעבד משודרג. וזו האמת.

האמת העצובה היא שתכל׳ס תכל׳ס, מיצינו. כלומר, לכל אדם שטרם צייד עצמו בטאבלט האייפד איר מומלץ. אך אם כבר יש לכם אייפד, במיוחד אייפד 3 או 4, האייפד איר לא יחדש לכם הרבה, למעשה, כמעט כלום. ואין שום סיבה שתרכשו אותו. וכאן אפל בפלונטר. מוצריה מתקדמים ונוחים כ״כ כך שאין צורך לשדרג אותם. בעוד האייפון 5S מגיע לשוק, ה-4S הוא עדיין אחד המכשירים הטובים בשוק. כך גם האייפד.



האייפד 1 כבר קצת מקרטע, אך האייפד 2, שיחגוג השנה את שנתו הרביעית עדיין מציע ביצועים מצוינים, סוללה נהדרת, וכל אלה על מסך שאינו-רטינה. האייפד 3 וה-4 כבר מציעים את אותו מסך מדהים ואת הביצועים המצוינים, ואין הבדל משמעותי בינם לבין האיר. אפל הצליחה ליצור טאבלט מצוין לשנים רבות, ובכך לנגוס לעצמה בשוק השדרוגים. חוסר החידוש של הדגמים החדשים אינו מפריע לי, הם עדיין טובים יותר מהקודמים. ובכל זאת, אין לרוב המשדרגים סיבה לשדרג. לנו – זה רק טוב.

אז מה עושים כדי להמשיך למכור? מציעים מלא אפליקציות בחינם. נוט באד.

Mac OS X Mavericks – סקירה וביקורת

$
0
0
האמת המהוססת היא שאפלתוותה לעצמה מסלולברור למחשבים שולחניים, מצד החומרה ומצד התוכנה. יד ביד עם מחשבים חזקים יותר או פחות בעיצובים ניידים פחות או יותר (בהתאמה), מציעה אפל מערכת הפעלה שולחנית שלוקחת את כל מה שטוב בעולם המובייל לצד כל מה שטוב בעולם ה-PC לתוך מערכת ההפעלה הטובה ביותר למחשבים שולחניים כיום. את תהליך ה-״ניוד״ של המחשב השולחני החלה אפל לאחר Mac OS X Snow Leopardהמדשדשת לדעת עבדכם הנאמן.


המערכות Mac OS X Lion, Mac OS X Mountain Lion ועתה Mac OS X Mavericks, עושות כולן את המתבקש, מעבירות את המחשב השולחני, שלב אחר שלב, טרנפורמציה לכיוון האייפוןוהאייפד. אך בניגוד למיקרוסופט או ליצרניות חומרה מבולבלות כמו אסוס, אפל יודעת בדיוק מה היא עושה. לא תראו במערכת ההפעלה שלה דברים שנועדו לממשק טאצ׳ כמו האריחים שמחליפים את תפריט ההתחל בחלונות 8, ולא תראו אצלה לפטופים תומכי מגע שאחרי 4 דקות של גימיק תשלח אתכם לעבור ניתוח זרוע.


נראה כאילו מווריקס מסיימת את מהפכת ה-״ניוד השולחני״ וסוגרת פינות, פותרת בעיות, מייצבת ומאחדת את ממשק הכלאיים החדש, עם הצעה של כמה וכמה פיצ׳רים חדשים שאינם מהפכניים. מנגד, יש בה שני דברים מהפכניים עד מאוד. אז איך מערכת ההפעלההחדשה של אפל? בתום שלושה חודשי עבודה אינטסיביים עם מווריקס ובאיחור אופנתי, הרשמים בפנים.


התקנה ותמחור
אפל מעדיפה להציע גרסה חדשה למערכת ההפעלהשלה בכל שנה, ויחסית בזול על פני דממת אלחוט של שנים ושחרור מערכת יקרה. את מערכת ההפעלה שלה היא מוכרת דרך חנות האפליקציות למק, בשיטת שתי הלחיצות – לחיצה להורדה ולחיצה להתקנה, 20-40 דקות המתנה והמחשב שלכם מעודכן. קל, נוח וכיף.

את הגרסאות הקודמות של מערכת ההפעלה תמחרה אפל ב-20-30 דולר. לא הרבה בכלל. את המערכת החדשה היא מציעה במחיר די מהפכני, וזה כנראה אחד משני הפיצ׳רים הגדולים ביותר של מווריקס. היא ניתנת בחינם. מערכת ההפעלה החדשה של אפל, שאין בה שום דבר עצום ומהפכני אך כמה וכמה שדרוגים מהותיים לחוויית השימוש לא עולה כלום, וזה די מגניב, במיוחד כשזה מגיע מצד חברה שידועה בתמחור מופקע של כמעט כל דבר. עובדה זו, יחד עם מודל החינם החדשבאפליקציות, גורמת לתהות אם החברה החליטה להפסיד על מוצרי התוכנה שלה לטובת מכירות החומרה.

השם Mavericks הוא על שם אזור בקליפורניה, כנראה שנגמרו שמות בני משפחת החתוליים.

סופרים מפות
במערכת ההפעלה החדשה שתי אפליקציות מובנות חביבות ולא שימושיות. הראשונה היא יישום מפות, אשר עושה את מה שגוגל מפות עושה אך בתוכנה מקומית ונוחה. היא מאפשרת לכם ליצור מסלולים ולשלוח אותם לאייפון. האמת? לא מצאתי את עצמי עושה את זה פעם אחת, אולי כי אני משתמש בווייז, ואולי כי פשוט איני מרגיש צורך לפתוח מפות במחשב האישי. אבל אין ספק שזה נחמד, ובחינם זה אפילו חיוני.



האפליקציה השנייה שימושית לא פחות (ולא יותר) מקודמתה, הלא היא אפליקציית קריאת הספריםשל אפל. אם עד עכשיו יכולתם לקרוא ספרים תוך כיווץ כואב של העין באייפון, או בניחותא על האייפד לפני השינה, עכשיו אתם יכולים לקרוא ספרים בלפטופ או במחשב השולחני. למה שתרצו לעשות את זה? לא ברור. עם זאת, עם הפיצ׳רים הרבים והשונים של שמירת סימניות ויצירת כרטיסיות למידה באייבוקס לאייפד ולאייפון, למידה על המחשב בהחלט יכולה להיות שימושית. וכשחושבים על זה, העובדה שעד היום לא הייתה דרך לפתוח במחשב ספרים שקניתם או הורדתם היא מעט אבסורדית. ובכן, לא עוד – אפל העבירה את קליינט הספרים המצוין (והוא באמת מצוין) שלה למחשב האישי, כולל כרטיסיות לימוד, ספרים אינטראקטיביים, מירקור משולב הערות ועוד ועוד. חבל שבאוניברסיטאות בארץ עוד לא למדו את הטריק, אחרת מזמן היו ליישום זה הרבה משתמשים בארץ הקודש, שלא לדבר על מקבילתו לאיוס.


יומן מסע
עם האינטגרציה למפות-אפל, יישום היומן עוצב מחדש וכולל פיצ׳ר חביב מאוד – חישוב זמן ההגעה למקום מסוים (תוך התחשבות במידע על עומסי תנועה, אם קיים). יישום היומן החדש והמגניב של אפל מאפשר הכנסה של כתובת בתוך אירועי היומן שלכם. הכנסתם כתובת? אפל תנסה להבין מאיפה אתם מגיעים (עבודה, בית, מקום האירוע הקודם) ותוסיף לאירוע זמן הגעה. תוכלו לבחור בשיטת תחבורה מועדפת – רכב, אופניים או הליכה ברגל. הזמן שיתווסף לאירוע שלכם יופיע ביומן לפני האירוע, עם לוגו המסמל את צורת ההגעה (רכב, אופניים או הולך רגל), וחוצץ קטן בינו לבין הפגישה או האירוע עצמו.

תוכלו אף לבקש התרעה מהיומן כאשר אתם צריכים לצאת. חבל שהאייפון לא עושה את זה.

אבן, פינה
שאר הפיצ׳רים אינם מהותיים, ומהווים כולם ככל אחד מהם: שינויים מבורכים, במיוחד כשהם מגיעים בחינם, שלא ישנו את החיים של אף אחד. עם זאת, כולם מצוינים ועושים לנו חיי מק הרבה יותר קלים ופשוטים.

מחזיק מפתחות באוויר: כלי שמירת הסיסמאות של אפל עולה לענן ומאפשר לכם לשמור פרטי כניסה לאתר ממחשב אחד, ומילוי אוטומטי שלהם במחשב אחר, כל עוד בשניהם התחברתם על אותו זיהוי אפל (Apple ID). משהו בפיצ׳ר הזה מפחיד אותי, ומשום בחרתי שלא להשתמש בו. השילוב בין המושגים סיסמאות, ענן ואפל לא נתן לי לישון בשקט.

ריבוי מסכים: עם ״מרכז השליטה״ ומערכת ריבוי שולחנות העבודה החדשה, איבדה אפל את התמיכה הנוחה שהייתה לה קודם במסכים חיצוניים. במערכת החדשה אפל פותרת את המצב ומציעה תמיכה מצוינת במסכים חיצוניים, כולל תמיכה אוטומטית בהעברת תכנים מוזרמים כמו וידאו או מצגת למסך החיצוני המחובר ולמסך אלחוטי אליו משדרים באמצעות Apple TV. הגיע הזמן.

שדרוגים לאזור ההתרעות: אזור ההתרעות לקוח מהאייפון והאייפד, ומאפשר לראות במקום אחד את כל הדברים שפספסתם – משיחות פייסטיים והודעות איימסג׳, דרך תזכורות, אירועים ביומן ועד התרעות פייסבוק וטוויטר. כעת אפשר להרשם לעדכונים דרך אזור ההתרעות מאתרים, לענות להודעות באופן אינטרקטיבי היישר מאזור ההתרעות ולראות את האירועים שפוספסו בזמן המחשב היה נעול. נחמד.

טאבינג: סייר הקבצים של המק, הפיינדר, תומך כעת בטאבים. זה בפני עצמו נחמד ותו לא, אך היות והפיינדר בנוי בצורה קצת משונה ולא בהכרח נוחה למשתמש המורגל בחלונות ולינוקס – זה פיצ׳ר מבורך. תפריט הכפתור הימני של כל תיקייה יאפשר לכם לפתוח אותה בטאב נפרד ותוכלו לגרור קבצים מטאב לטאב.

תגיות
מנגנון התגיות החדש בא להחליף ולחדש את מגנון התוויות (Labels) הישן של אפל והוא עושה את עבודתו היטב. זהו כנראה אחד השינויים המשמעותיים ביותר במערכת ההפעלה של אפל. זהו מנגנון תיוק מסמכים המקביל לתיקיות הרגילות שלמדנו להכיר, שמאפשר למצוא מסמכים במהירות וביעילות. תוכלו ליצור כמה תגיות שתרצו, להצמיד לכל תגית צבע (או להשאירה טקסטואלית בלבד) ולתת למסמכים תגיות, לכל מסמך תוכלו להצמיד כמה תגיות שתרצו. לאחר מכן תוכלו לבקש את כל המסמכים שתחת תגית מסוימת ואף לבצע חיפוש של תגיות משותפות.

איך, למשל, בחרתי אני לעשות שימוש בתגיות? ובכן, ניסיתי לחשוב על דברים שארצה לחפש ולחתוך חיפושים לפיהם. לעבודה יצרתי שלוש תגיות עיקריות: ״פתוח״ (דורש טיפול), ״עדכני״ ו״פורסם״. כך אני יכול לראות במקום אחד את כל הגרסאות האחרונות של האפליקציה שאנו מפתחים ושל המסמכים הנלווים. חלקם לא מתויגים ב״פורסם״ וכך אני יודע מה הגרסה האחרונה שנבדקה מול הגרסה האחרונה שנשלחה ללקוחות. כך גם אני יכול לראות איזה גרסאות צריך לבדוק, איזה מסמכים צריך לסיים להכין ובמסך אחד מופיעים מולי כל המסמכים שדורשים את טיפולי. מדוע אין למשל תגית בשם ״סגור״ עם כל המסמכים שסיימתי? פשוט כי אין לי שום סיבה לחפש את זה אף פעם. אח״כ הוספתי תגיות מחוסרות צבע לכל פרויקט בעבודה. כעת אני יכול למצוא בזריזות את כל הגרסאות שפורסמו של פרויקט מסוים, או את כל המסמכים העדכניים של אותו הפרויקט.

את מסמכי הלימודים שלי אני שומר בתיקיות לפי סמסטר, תחת מספר ושם קורס, ובפנים כל הקבצים הקשורים לקורס זה. אחד מהם הוא המחברת ובה הסיכומים, לצידה סריקות מסמכים שחולקו או נשלחו, וגם עבודות ומאמרים. בחרתי ליצור שלוש תגיות: ״פתוח״ (דורש טיפול) בצהוב, ״מחברות״ בכחול ו-״עבודות״ בירוק. כך בלחיצת כפתור אני רואה את כל העבודות, אלה שכתבתי ואלה שאני במהלך כתיבתן מוארות בצהוב, או את כל המחברות שלי, אלה של קורסים שהסתיימו ואלה שעדיין רלוונטיות גם הן בצהוב. התצוגה הנוחה ויכולת החיתוך שימושיות עד מאוד. במיוחד שימושי החיתוך המאפשר לראות את כל מה שדורש טיפול, תגית אחת ללימודים ואחרת לעבודה. תוספת החיפוש החכם של המק (״זרקור״) עושה את מציאת המסמכים נוחה ואינטואיטיבית.

ביצועים
המהפכה הגדולה ביותר במווריקס, לתחושתי, פרט להיותה חינמית, היא שנעשה בה משהו חדש ומפליא. במקום ללכת קדימה בלבד על סקלת הפיצ׳רים החדשים, החליטה אפל לעשות גם רוורס ולקדם את סקלת הביצועים. שימו לב לנתון הבא, כי הוא מדויק עד כדי מופחת בערכו – התקנת מווריקס יכולה להקנות למקבוק שלכם שעת עבודה נוספת.

כן, התקנת מערכת ההפעלה החדשה והחינמית של אפל תוסיף שעת עבודה למחשב שלכם, וכך היא עשתה למקבוק איר שלי. המערכת החדשה מהירה יותר מהמערכות הקודמות וחשוב מכל, היא עדינה כלפי המשאב החשוב לכם מאין כמוהו ביום לימודים או בין ישיבות עמוסות – חיי הסוללה שלכם.

כיצד זה נעשה? ראשית אפל מנסה לשמור פעולות יקרות בזמן עיבוד לזמנים קרובים, כך שאם המעבד שלכם עובד קשה ״גם ככה״ מעמיסים עליו עוד קצת, אבל אם לא נותנים לו לנוח. זה יעיל ועובד. שנית, אפליקציות מוסתרות שאינן פעילות מוכנסות למצב ״הקפאה״ בו אין להן נתח עיבוד משמעותי, והן ממתינות שתעירו אותן ותאפשרו להן לאכול מעוגת העיבוד שוב. תוסף חדש בדפדפן לא יפעיל יישומי פלאש כבדים אלא אם כן תלחצו עליהם להפעילם. זה חוסך סוללה, חוסך צעקות רמקולים חסרות פשר וחוסך פרסומות.

כמו כן, המערכת החדשה מציגה וידאו וסאונד ביעילות מוגברת, תוך שימוש חכם יותר בהאצות החומרה במחשבי המק החדשים מהשנים האחרונות, וכך לוקחת עד 35% פחות מהמעבד הראשי. תוסיפו לכך כיווץ זכרון חכם, לפיו מכווצת המערכת את הזיכרון השייך לתוכנות שאינן בשימוש, ואתם מקבלים מחשבים עם 4 גיגה עם ביצועים של מחשבי 6 גיגה, ומחשבי 8 גיגה שמתנהגים כאילו התקינו בהם 12 גיגה של זיכרון. וזה די מהפכני, במיוחד מעדכון תוכנה חינמי לחומרה קיימת.

בסופו של יום, מחשב שמריץ את מווריקס עובד בממוצע עד 40% מהר יותר, על אותה חומרה. אם זו לא סיבה לשדרג, אני לא יודע מה כן.

סיכום
מווריקס של אפל היא מערכת אבולוציונית, לא רבולוציונית. היא ממשיכה את דרכה של החברה בבניית ממשק חכם למחשב השולחני, כזה המבוסס על עקרונות מעולם המובייל ועל יישומים חכמים וניידים שעוזרים לכם בחיי היומיום בהתרעות ועדכונים חיים.

בגרסאות הקודמות הביאה אפל למחשב האישי את אזור ההתרעות, מחוות המולטי-טאצ׳ (דרך העכבר או משטח המגע), הלאנצ׳פד לשיגור יישומים נוח, שירותי הענן, ויישומים מצוינים לניהול זמן כמו תזכורות, פתקים ויומן מחודש. כך הלכה אפל ושדרגה את דפדפן האינטרנט ספארי, משמירת רשימת אתרים לקריאה אח״כ, המסונכרנת בענן ומורידה את התכנים לצפייה אופליין, דרך גישה לאתרים שפתחתם בכל אחד ממחשביכם ועד הצגת תוכן האתר ללא הפרסומות והתמונות סביב המאמר המרכזי. כל אלה הפכו לחלק מחווית הגלישה באייפון, באייפד ובמק.


כעת מסיימת אפל את האינטגרציה: מתקנת ומשדרגת את התמיכה בריבוי מסכים, מחדשת ומשפרת את מערכת התוויות למנגנון תגיות חדש המסוכרן בענן (בו ד״א תומכת דרופבוקס היטב), מוסיפה שתי אפליקציות של מפות וספרים שבאות מעולם המובייל. אך חשוב לא פחות, היא אוספת פיצ׳רים הקשורים ביעילות של מכשירי זמן-אמת כמו הטלפון שלכם ומכניסה אותם למחשבים חזקים, יוצרת מפלצות ביצועים מחומרה בת שנה ושנתיים, וזה ראוי להערצה. את כל זה היא עושה בחינם אין כסף. אז אם לא רצתם לקנות, זה הזמן, כי המוצר הזה לא עולה כסף. נשאר רק לשאול איפה סירי?

אם זה לא מספיק, אפל שדרגה את ערכת יישומי האופיס iWork כך שהם תומכי עברית לחלוטין ומגיעים חינם עם מחשבי מק חדשים. אופיס תומך עברית למק היא בשורה של ממש, במיוחד כשהוא מסתנכרן באופן שקוף לאייפון ולאייפד. פרטים נוספים כאן.

שלושה נקסוסים ורובוטריק של אסוס: שנת האנדרואיד שלי

$
0
0
קורה מתוקף תפקידי (באזרחות, לא פה) או מתוקף תפקידי (פה, לא באזרחות) שנופלים לידי מיני מכשירים חכמים, אם סמטארטפונים, אם טאבלטיםואם מחשבים. לתקופה קצובה אני עושה שימוש במכשירים, לעתים אף מפרסם עליהם ביקורתבבלוג נידח זה, ובסופה אני מחליט אם להשאר עם המכשיר או להעבירו ללקוח המרוצה הבא, כי אני לא הלקוח המרוצה. השנה עברו תחת ידיי כמה וכמה מכשירי אנדרואיד, סקירה מלאה כבר לא תצא מזה, אז לפחות התרשמות.




גלקסי נקסוס: באיחור מסוים יצא לי להסתובב קצת עם הגלקסי נקסוס לבית סמסונגוגל. המכשיר השלישי בהגיית גוגל (אחרי הנקסוס 1, אנדרואיד ביכורי, והנקסוס S) היה גם הראשון להריץ את אנדרואיד הרביעית והוא טלפון מצוין. העיצוב שלו אמנם פלסטיקי אך חזק, מותקן בו מסך מעולה ומערכת הפעלה פשוט מושלמת, ומעל הכל הוא מהיר מאוד ובעל ביצועים מצוינים לצד תג מחיר ראוי ביותר. הגלקסוס היה ונותר אחד ממכשירי האנדרואיד הטובים ביותר שיצא לי לעבוד איתם וההתלבטות אם להשאר איתו הייתה כבדה למרות מצלמתו הבינונית.
לבסוף נשארתי עם האייפון שלי, ואני לא בטוח למה. אולי כי החברים מסביב כ״כ רצו את הגלקסי שהיה לי חבל לאכזב אותם, ואולי כי אני אפל פאנבוי מהסוג הגרוע ביותר. בכל מקרה אני עדיין שמח להמליץ על המכשיר של גוגל אם הוא מופיע במחיר אטרקטיבי לצד שני דגמי הדגל החדשים.

נקסוס 4: תמיד התעניינתי בעיקר בנקסוסים, ויש לכך הסבר. הנקסוס 4 מאוד מזכיר את אחיו הבכור אלא שהוא קצת כבד יותר ומבית LG. הוא מביא איתו בעיקר את מה שהיה חסר בקודמו: מצלמה ראויה, חיי סוללה ארוכים יותר, מעבד מהיר יותר ופי 2 זכרון. ברמת השימוש הוא דומה מאוד לדגם הקודם ומכאן גם הוא מכשיר מצוין ומעולה וגם עליו אני ממליץ בעיניים עצומות פרט לבעיית האחסון. הוא כנראה האנדרואיד הכי טוב שעשיתי בו שימוש השנה.

אסוס פאדפון 2: האסוס פאדפון קסם לי בעיקר כי הוא הגיע בעסקת חבילה משתלמת – מכשיר סלולארי מדהים (לפחות על הנייר) וטאבלט חביב המתחבר אליו. עניין אותי עד כמה טוב עובד החיבור בין שני המכשירים שכן אולי בכלל לא צריך שניים? השכפול של המוזיקה, התמונות, האפליקציות ומסכי הבית על פני שני מכשירים תמיד נראה לי מיותר. חשבתי שמוצר נסיוני זה מבית אסוס יכול להציע פתרון אחיד לכפילות זו. הביצוע היה בעייתי.


ראשית ישנו הסמארטפון, שהיה מכשיר מצוין מחד, אך מאידך היה מתחמם עד מאוד בשימוש כבד. זהו מכשיר מושלם למי שמשתמש בו בתוך כיסוי עוטף או לא שם לב לדברים כאלה, אך למי שרגיש למכשירים רותחים לאסוס יש בעיה של ממש. העטיפה התוכנתית של אסוס לאנדרואיד 4 גם היא קצת מרגיזה ומכילה איקוולייזר צליל מעצבן. ניתן לכוון את המכשיר למצב שיחה, מצב מוזיקה ומצב סרט. זה נחמד ואיכות הסאונד באמת נהדרת כאשר מכוונים אותה למצב המתאים – אך למה זה יכול פשוט לעבוד באופן מושלם מחוץ לקופסא כמו נגיד בנקסוסים או באייפון? גם איכות ההרכבה והבידוד של המכשיר לא הרגישה מדהימה, יותר ברמה של סמסונג מאשר ברמה של HTC או אפל. להשוואה, הרכבה ברמת קיה לעומת הרכבה של מזדה (ותודה לאלכס על הרפרנס).

פרט להתחממות ולתוכנה המגושמת מעט של אסוס, הפאדפון 2 הוא טלפון חזק ומוצלח. יש לו מסך נהדר, מצלמה אחורית איכותית ביותר (13 מגה-פיקסל), 64 גיגה של זיכרון פנימי (ללא אפשרות להרחבה), מעבד מהיר מרובע ליבות ו-2 גיגה של זיכרון הרצה. הוא מפלצת והוא מאוד מומלץ, מה גם שאסוס מאפשרת לכבות את הפיצ׳רים המעצבנים שמותקנים על המכשיר.

הבעיות מתחילות עם ההגעה לטאבלט, כי זהו טאבלט בינוני במקרה הטוב. רזולוציית המסך שלו נמוכה והבהירות מרגישה כאילו מדובר במכשיר סיני. למרות שהמכשיר הסלולארי מוכנס לגבו ומשמש לו כמוח וגם כמצלמה אחורית, זו תומכת ״רק״ ב-5 מגה-פיקסלים במקום 13, ללא שום סיבה נראית לעין. הרמקול של הטאבלט אמנם מוצלח והוא מכיל סוללה טובה, אך הוא מעט גדול ומסורבל עם הטלפון בתוכו.

אמנם החיבור בין שני המכשירים יוצר טאבלט סלולארי עם אחסון רב שטוען את הטלפון, אך הטאבלט עצמו אינו מגיב באופן מושלם כאשר הוא חולק מוח עם הטלפון המתחמם והולך. יצירת שיחה אינה נוחה כמעט כמו קבלת שיחות כאשר אפשר לענות על ספיקר או לשלוף את הטלפון בזריזות מהטאבלט ולהשיב. זה פשוט לא נוח. בעיה עיקרית נוספת היא שהמכשירים שניהם חיים בסימביוזה ולכן יש לשלוף את הטלפון הרגיש מהכיסוי כדי להכניסו לטאבלט. ומה עושים עם הכיסוי לטלפון אז? לא ברור. לטאבלט קיימים כיסויים איכותיים שמכילים גם את הטלפון וזה נהדר. אך ישנה בעיה נוספת.


לטאבלט מסך דק יחסית והוא נשבר בקלות. היבואנית בארץ מבקשת 1200 שקלים להתקנת מסך חדש, בעוד איביי ביקש 800 שקלים על טאבלט חדש לגמרי. בסוף הסיפור הוצע לי המכשיר במחיר טוב וחבר החליט לקנותו והוא מרוצה ממנו עד מאוד. ואכן, הטלפון עצמו מומלץ, אך השילוב בין המכשירים נותר בעייתי בלשון המעטה. וזכרו נא לא לסמוך על מעבדות אסוס בארץ, אלא לצורכי אחריות בלבד כי מישהו שם לא שמע על הפגנות יוקר המחייה.

נקסוס 5: היהלום הגוגלי האחרון נפל לידיי לפני כחודש בגרסה לבנה של 16 ג״ב צנועים, ואני חייב להודות שנגד כל אינסטינקט, לא אהבתי אותו מהרגע הראשון. אמנם הוא מהיר להפליא, אמנם המסך שלו מדהים ממסך האייפון – גדול וחד כתער, אמנם הוא מכשיר מצוין בכל קנה מידה – אך פשוט לא חיבבתי אותו. ומדוע?

ראשית, העיצוב דומה מעט בצורתו לאייפון אך חד, גדול, דק ופלסטיקי. המכשיר אינו מרגיש טוב בכף היד, הוא נוטה להחליק (השמועה אומרת שלא כך עם הגרסה השחורה), מרגיש גדול מדי, קשה להחזיקו משני הצדדים בגלל הפינות החדות בפלסטיק, והוא פשוט דורש כיסוי וכיסוי טוב. מנגד, על מה אני מתלונן? אמנם האייפון שלי מרגיש נהדר בכף היד, אך גם הוא מכוסה היטב. ובכל מקרה, זה לא עיצוב כיפי ולא מזכיר את הנקסוס 1המתכת-זכוכיתי של HTC ואף לא את הגומי התעשייתי של הנקסוס 7. חבל.

שנית, אני חייב להודות שאנדרואיד החדשה (4.4), קיט-קאט, הצליחה להרגיז אותי, ונדיר ששוקולד מרגיז אותי. עיצוב המערכת הופשט. כעת ישנם כמות מסכי בית ככל שישנם אייקונים, ותוכלו ליצור כמה וכמה מסכים, אך אם תחסכו תוכלו להחזיק גם רק מסך אחד או שניים. כאשר גוללים שמאלה מהמסך השמאלי ביותר (במקום בו באיוס 6 ומטה היה מסך החיפוש) מגיעים לגוגל נאו: חיפוש גוגל, יכולת שימוש בקול למערכת דמוית-סירי (אפשר גם להגיד למכשיר הדולק מכל מקום ״אוקיי גוגל״ והוא יעבור לגוגל-נאו). כל זה טוב ונחמד, אבל: היכולת למצוא ווידג׳טים ולהוסיפם פחות נוחה ואינטואיטיבית מבעבר, כמות ואיכות הטפטים המובנים נמוכה ומבאסת – צורמת משהו לעין (נכון, אני מתלונן על שטויות, אבל הכל קשור לתחושה שהמכשיר נותן מחוץ לקופסא), ואם זה לא מספיק, כאשר משחזרים ממכשיר קודם האפליקציות יורדות בכאוס למסכים הראשיים, יוצרות עוד ועוד מסכים בזה אחר זה ולבסוף עליכם לסדר אותם ידנית.

אם חס וחלילה עשיתם את הטעות האיומה של לנתק את האינטרנט, במקום שהמכשיר, כמו אייפון נורמאלי, יחכה לרשת וימשיך התקנה – כל ההתקנות בזו אחר זו יכשלו ויודיעו על כשלון התקנה באזור ההתרעות הקורס תחת העומס שלכם. תגידו, אתם רציניים? זה מכשיר הדגל עם מערכת הדגל של אנדרואיד? מה עם לשחזר את המסכים מהמכשיר הקודם שלי, מה עם להתקין תוכנות ברקע עם או בלי רשת בלי להציק למשתמש המסכן, מה עם ליצור מכשיר נעים לעין וליד? ככה לא בונים חומה ובטח לא אחרי חמש שנים.

ואם כל התלונות האלה לא מספיקות – המסך החדש, לפחות לטעמי – גדול *מדי*. 5 אינצ׳ זה נחמד שיודעים לעצב את המכשיר. ה-HTC One למשל, מכמה דקות משחק הרגיש גדול אך מצוין והוא מצויד במסך 4.7 אינצ׳. בנקסוס זה פשוט לא נוח ועבורי לא אפשרי לשימוש ביד אחת. אני אכן מחכה לאייפון עם מסך גדול יותר, אך שיהיה 4.65 או 4.7 אינצ׳, אולי אפילו 4.8, אך בעיצוב אפל נוח להחזקה.

שלא תבינו לא נכון, אני עדיין חושב שהמכשיר מצוין ואני עדיין ממליץ עליו, אני חושב שאנדרואיד מערכת מצוינת כפי שחשבתי לפני כן, פשוט כל חוויית השימוש האישית שלי במכשיר גרמה לי לרוץ חזרה לאייפון, מה גם שהנקסוס 5 מתחמם קצת ככה באמצע מעל המצלמה, כשהוא מתקין או נכשל בהתקנה של הרבה הרבה אפליקציות.
אז מה עכשיו? אני מקווה להמשיך לשחק עם מכשירי אנדרואיד, אולי אחד מהם יצליח לסלק את האייפון שלי מכס המלכות, אם כי בינתיים נראה כי רחוק היום. העיצובים והמכשירים של HTC קורצים מתמיד למרות שמצב החברה אינו מזהיר. אם היא תקרוס יהיה זה יום אבל לאנדרואידים באשר הם. הממשק והעיצובים הפלסטיקיים והילדותיים של סמסונג ימשיכו למנוע ממני להתקרב אליה, עד שתחליט להתחיל ליצור מכשירי מתכת לילדים גדולים ועליהם אנדרואיד בלי עטיפות תוצרת סין. בינתיים אני כותב לכם במק, מפרסם מהאייפון ועורך שגיאות כתיב באייפד, כמו לפני שנה ושנתיים.

עידן קירות הזכוכית

$
0
0
בעולם האמיתי אנו רגילים, באופן טבעי ואוטומטי, לחלק את המידע שלנו בצורה יחסית בין האנשים בחיינו: אנו חושפים אנשים מסוימים למידע שמעניין אותם ורלוונטי אליהם, ומונעים מהם מידע שלא שימושי להם, או גרוע מכך, עלול להטריד או לפגוע בהם. כך למשל בת הזוג שלנו יודעת דברים שלעולם לא נרצה שההורים שלנו ידעו, חברינו נחשפים למידע שלא היינו שמחים לחשוף בפני הבוס ואנשים שעובדים איתנו חולקים עמנו מידע שככל הנראה לא יעניין איש מלבדם.

כאן, בעולם האנאלוגי, הבשר ודם, אנו שולטים בצורה מופתית, שואפת לשלמות, כמעט אומנותית בדרך בה אנו חושפים מידע אישי. כל אחד יודע את מה שהוא צריך לדעת ואנחנו יכולים לישון בשקט בידיעה שאנחנו בשליטה. שליטה זו לא קיימת כלל וכלל בעולם הדיגיטאלי בו אנו חושפים מידע אמיתי ורגיש לא פחות. אז איך אנחנו ישנים בשקט?





מספר יודע כל
בספרים ובסרטים קיים לעתים "מספר יודע כל". קול אודיופוני שנשמע מאחורי כל סצנה ומספר, לצד ההתרחשויות עצמן על תחושותיהם ומחשובתיהם העמוקות ביותר של הגיבורים: הגיבור והגיבורה, המשפחה, סיפורי הילדות הכמוסים שלהם, ואפילו את העתיד – האם עסק יצליח או יפול, מי יזרוק את מי ומתי, האם עובד נמצא בסכנת פיטורים או מנכ"ל עומד לפני אקזיט של מליונים. המספר, כשמו, יודע הכל כולל הכל.

בעולם האמיתי אין מספרים כאלה ואף אחד לא יודע הכל. אך יש גורמים שיודעים כמעט הכל, ואנחנו מוסרים להם בעיוורון וניוון, מטעמי נוחות מערביים, כל מידע פרטי ואישי שלנו. החל מתמונות אישיות ועד סיפורים שלמים אודות סודותינו הכמוסים ביותר ובעיותינו אותן לא נחלום לחשוף בציבור. והדבר הגרוע ביותר הוא שאנו כלל לא מודעים לכך. אנו הולכים לישון רגועים, בידיעה שהכל בשליטה. אך זליגת מידע דיגיטאלית זו חושפת אותנו לשני סיכוני ענק:
1. חשיפת המידע הפרטי שלנו עם הסרת קירות הזכוכית שמסתירים בין המידע שלנו לבין מי שאנחנו מבקשים שלא יראה אותו.
2. הפיכתנו מישויות עצמאיות בעלות חופש בחירה והחלטה אישית לנתינים של אח גדול שיבחר עבורנו מה לעשות. כל זאת תוך הסכמה מלאה לוותר על החופש לבחור. זהו למעשה החזון של גוגל. להפוך את החיים שלנו לקרים ודיגיטאליים.

כשאמא, החבר הכי טוב ואשתך מסתנכרנים
תארו לכם את סלון ביתכם ובו בת זוגכם, אימא שלכם, הבוס והחבר הכי טוב. הם יושבים על הספה סביב השולחן ומספרים זה לזה את כל, אבל כלמה שהם יודעים עליכם. הם גם מחווים דעות, חולקים בדיחות, מצליבים סיפורים ואף מחליטים איך להתייחס אליכם בהנתן המידע החדש. סצנה מפחידה שלא תקרה אף פעם? לא בדיוק. למעשה, הרביעיה הזו כבר יושבת אצלכם בסלון והיא אותו אדם.

היא בסמארטפון ובמחשב שלכם, עורבת לכם באנטנות סלולאריות ובנקודות וויפי חמות, היא מאחורי כל הודעה ותמונה וקטע וידאו שאתם חולקים ורואים, נחה לה מאחורי הפורנו ובין אנשי הקשר שלכם, בין התמונות של הילדים לבין תיק ההשקעות ומצב חשבון הבנק, היא שם, והמידע אצלה. אך היא אוטומטית ודיגיטאלית אז אין מה לחשוש ממנה. האמנם?

הדרך להירגע היא לסמוך. אנו סומכים באופן בלתי מסויג על פייסבוקשלא תערבב בטעות בין ההודעות האישיות שלנו עם חברינו. טעות תכנותית או כזו שתעשה מתוך בצע כסף (או סתם כי לאחות של האקסית שלכם יש אח שעובד בפייסבוק והיא רוצה לדעת עם מי אתם יוצאים עכשיו) יכולה לגרום לכל המערכת הזו לקרוס. ממש כך אנו סומכים על וואטסאפ שתשמור את ההודעות האישיות שלנו לעצמה ולא תערבב בטעות ותשלח את התמונה או הוידאו ההוא מליל השכרות של לפני חצי שנה לקבוצה של המשרד. אך הגופים האלה הם גופים פרטיים. נכון, משתלם ושווה להם לא לעשות טעויות, ואם יעשו טעויות יתכן ויאבדו אותנו כמשתמשים. אבל, וזה אבל די גדול, אין להן יותר מזה להפסיד.

את המידע שלנו אנו מוסרים להן באופן מודע, שקול ולאחר חתימה על מסמך משפטי שאומר שהמידע הוא ברשותן והן יכולות לעשות בו כל דבר. מותר לה, לחברה הרלוונטית, לחשוף אותו אם בא לה, ומותר לה להשתמש בו בדרכים שונות ומשונות, לרוב מדובר במעבר אוטומטי על התוכן - אך הרגע בו התוכן פוגש במקלדת הוא הרגע בו השליטה כבר לא בידיים שלנו. הסכנה לפלישה למידע שלנו קיימת ובועטת, ואנו מתעלמים ממנה.


כפר האוטיזם של גוגל
הסכנה השנייה מונחת לא במה שעלול לקרות, אלא במה שקורה כעת – במגמה המוחלטת של עולם האינטרנט. כאשר כל המידע עלינו ממופה ומסודר, אותה חברה יודעת כל יכולה להתחיל לבנות מחדש את האינטרנט האישי שלנו, כביכול, אינטרנט מותאם אישית בשבילנו, מנוהל היטב ובו רק הדברים שנרצה לראות ושיעניינו אותנו.

כתבה מרתקת זו, למשל, מספרת על פרויקט המפות האישיות של גוגל, מטרתו ליצור עבורנו מפות מותאמות אישית שמציגות לנו את המסעדות שנעדיף סביב האזורים בהם אנו מבקרים לעתים קרובות. כך למשל יכולה גוגל גם להציע לנו הנחות מיוחדות על מוצרים מקטגוריות שקרובות לליבנו: אם אנו מרבים לרכוש בגדים, נקבל הנחות על חולצות וג'ינסים. אם אנו משדרגים טלפון לעתים קרובות, נקבל סמארטפונים בהנחות אטרקטיביות.

כביכול עסקה לא רעה. אך בדרך אנו מפספסים משהו: ראשית, אותו גזר יכול להיות גם מקל. החוויה של ללכת במקום לא מוכר ולאכול במקום חדש שמציע אוכל שמעולם לא טעמנו תיעלם. איתה תיעלם גם התקשורת האנושית בה נשאל חברים או סתם עוברי אורח איפה כדאי לאכול או באיזה הוסטל להישאר, איפה נחמד לשתות בירה או איזה הייק כדאי לעשות. הטלפון ירחיק אותנו מכל אלה ויציע לנו עולם משלנו, עולם מותאם למידות האישיות שלנו, בודד מאי-פעם.

שנית, כך גם ניתן להפוך את גזר ההנחות למקל של גזירות: אם אתם מרבים לקנות נעליים, למשל, סביר שתהיו מוכנים לשלם עליהן *קצת* יותר מכל אדם אחר שקונה זוג נעליים פעם בשנתיים. אם כך, תציג לכם החנות מחירים גבוהים יותר. אלא אם כן תשלחו מישהו אחר לחנות, תאלצו לשלם יותר כי הם יודעים שהם יכולים לקחת מכם יותר. ולאמזון יש פטנט למשימה זו בדיוק, כך ציין ידידי שרון דביר בפוסטבעבר.

הסלים מתאחדים מעצמם
דרך אחת להתמודד עם ענקי המידע היא לפזר ולבזר ביניהן את המידע שלנו. שגוגל תדע מי אנשי הקשר ומה המיילים, פייסבוקתכיר בשיחות האישיות ובמי החברים הקרובים או הרחוקים, וואטסאפתדע מה עושים בשישי בערב ואוקיי קיופידתכיל את רישומי הדייטינג מלפני שלוש שנים. ולא יתערבב מידע במידע וסוד בסוד.

כל זה טוב ונחמד, אבל בעולם האמיתי זה לא עובד ככה. זאת מכיוון שאנו לא באמת חושבים על המידע כשאנו מחליטים לחלוק. אנו מפרסמים כדי להתחבר עם אנשים אחרים שמפרסמים, מתוך צורך: צורך לשתף, צורך לא להרגיש לבד, צורך לבטא, צורך לתקשר. אלה צרכים הנובעים מעצם היותנו אנושיים בסביבה דיגיטאלית וסובלים ממחלות העידן האוטומטי שנקלענו לתוכו: בדידות, ניכור, תחושת חוסר משמעות ואובדן ערכי. כל אלה מובילים אותנו לפרסם את עצמנו ואת מה שקשור בנו בכל מקום, בלי פילטרים ובלי שום סינון כדי להציג קיום לצד כל אחד אחר בפלנטה דורשת הוכחת קיום זו.

גם אם נשכיל לנסות לא לשים את כל הביצים בסל אחד, הסלים מתאחדים מעצמם, והביצים נתפסות – זו הבעיה השנייה. הענקים שמשרתים אותנו ושותים את המידע שלנו בתמורה, נעים במרחב. הם אינם סטטיים, וזו טעות לחשוב שכן. גוגל עלולה לרכוש את וואטסאפ. פייסבוק עלולה לרכוש את וייבר. וואטסאפ ווייבר עלולות לרכוש את וויין מאינסטגרם. החיילים שלכם נמצאים על לוח שחמט גדול, ואין לכם שום כוח לבחור מה הצעד הבא. דוגמא טובה לכך היא גוגל פלוס.

גוגל פלוסהיא רשת חברתית כושלת שבאה להחליף את פייסבוק. היא כושלת לאו דווקא כי היא גרועה (למעשה היא טובה משמעותית מפייסבוק), היא פשוט הגיעה מאוחר מדי לשוק רווי. ראוי היה שכמו Google Waveגם גוגל פלוס תתנפץ עם גלי הזמן על מזח הפרקטיקה. אלא שגוגל החליטה שזה לא בסדר שהילד החדש שלה לא רצוי, והיא התקשרה לגננת, ואף זימנה את בעלת הגן ואת שרת החינוך – הלא אלה השירותים בהן גוגל שולטת בנו ביד רמה. התמונות החביבות בבלוג הזה מוצאות את עצמן בזרם התמונות בגוגל פלוס שלי, בלי שביקשתי בזה. באנדרואיד החדשה אפליקציית ההודעות עברה מיזוג עם שירות ההאנגאאוטס של גוגל פלוס. ביקשתם להיות חלק מזה? לא. אבל אתם תאכלו את הדייסה שבישלתם, תאכלו את זה ותהנו מזה, ותשתדלו שלא להקיא את זה, למרות שלאף אחד לא אכפת אם תקיאו. הילד של גוגל מקובל כי כולם מפחדים מהוריו שזרועותיהם מגיעות לכל מקום.

כך גם פייסבוק סוחטתממשתמשים את שמם הפרטי, דורשת מהם לא להוסיף אנשים שאינם מכירים ועוד. הכל לפי תנאי שימוש, הכל באישור, הרשות נתונה כי אתם צריכים את פייסבוק ופייסבוק לא צריכה אתכם, כי יש לה מיליונים כמוכם.

דוגמה נוספת: הצעת חוק מציעה שאתרי פורנו יחסמו אוטומטית לכלל הציבור, ומי שמבקש יקבל גישה להגיע לאתרים אלה. נחזור על זה: האינטרנט הרגיל יצונזר, ומי שיבקש לפתוח את הרשת יקבל אינטרנט מלא ללא צנזורה. המשמעות היא כמובן ניהול רשימות בהן כתוב שמכם לצד הרגלי הפורנו שלכם. מהות שיחת הטלפון ״שלום, שמי רועי ואני רוצה לראות פורנו״ ועצם קיום הרשומה ״רועי כהן בן 32 מצפון תל-אביב צופה בפורנו״ עלולה לשלוח את רועי לחיפושים נסתרים של פורנו במעמקי הרשת אליה הצנזורה לא מגיעה. כי רועי רוצה פורנו, והוא לא רוצה להגיד את זה. תארו לכם את הרשימה הזו זולגת, ממש כמו מרשם האוכלוסין, לרשת. מרשם האוכלוסין ובו תעודת הזהות שלכם, מספר הטלפון הקווי, אחים, אחיות, הורים, רץ לו שנים ברחבי האינטרנט וזמין לכולם. אז מה עם המאגר הביומטרי שמאפשר להפיק תעודת זהות? ומה עם הרגלי הפורנו שלכם? אם למישהו יש את זה, סיכוי מסוים שלכולם יהיה את זה.

מעשה בחמישה בלונים (זוג משקפיים, שעון, ובית עשוי נייר)
בימים אלה עמלה גוגל על פרויקטים רבים: החל מזוג משקפייםעם מודם סלולארי, שתסתיר את העיניים שלכם עם האינטרנט האישי – מפות, תזכורות, מיילים וניווט קולי, רק לא להביט בעולם כפי שהוא. דרך אנדרואיד שרץ על מדפסות ושעונים ועד פרויקט רישות העולם כולו בבלוני אינטרנטשיתנו לכל אחד, אבל לכל אחד, גישה לרשת הנהדרת הזאת של המידע.

גוגל דואגת לכך שגם ביבשות מתפתחות כמו אפריקה, יוכלו ילדים שאין להם מה לאכול לצלם ילדים אחרים שאין להם מה לאכול ולהעלות את זה לפייסבוק או לגוגל פלוס. אם אין מספיק סרטוני וידאו של הפרות פרטיות ויחסי מין למיניהם, בכפייה או בהסכמה בווטאסאפ, הגיע הזמן להביא גם את זה לעולם השלישי. כי הם לא צריכים תקציבים, או מזון – הם צריכים אינטרנט.

התלונה שלי אינה על עצם הבאת האינטרנט למקומות נידחים, יש בכך רק תועלת. הבעיה היא שהאינטרנט אינו מגיע עם חינוך לאינטרנט. הוא מגיע חשוף, פתוח לכל, מאפשר הרבה יותר מדי לאנשים שלא יודעים מה זה אינטרנט ושיכולת התפיסה שלהם למפלצת הזו מוגבלת. אנשים כמונו. תראו מה האייפון או האנדרואיד שלכם יכול לעשות לעומת מה שאתם עושים איתו. קנדי קראש, אנגרי בירדס, פייסבוק ווטאסאפ? מי באמת צריך את הדברים האלה? איך הם תורמים לעולם או לכם? יתכן שהם תורמים, אם אתם אריאנה מלמד. אם לא, כנראה שלא.

פייסבוק מצידה ניסתה לבנות לאנצ׳ר אנדרואידהמציג את פיד הפייסבוק שלכם בעיצובים שונים ולכסות את כל המכשיר שלכם. הפרויקט לא תפס. כעת היא מנסה ליצור את אפליקציית פייפר (דפים-עיתון-נייר) לניווט חכם יותר בפייסבוק ובשאר לינקים ותכנים אישיים. סרטון התדמית של האפליקציה מראה אנשים יושבים בפנים חתומות לצד שולחנות אפרוריים ומביטים בשעמום באפליקציה שמראה תמונות טיולים של חברים שלהם. אם זה לא היה סרטון תדמית הייתי מאמין שזה סרטון פרודיה. פייסבוק לא מעודדת אתכם לעשות משהו ביחד, לצאת לטיולים, לפגוש אנשים. היא מעודדת אתכם לשבת לבד בחדר מואר למחצה ולהביט בנוחות אין קץ בחיים של אנשים אחרים, כי זה מה שמאפיין אתכם בעולם של פייסבוק.




מפות אישיות, קניות אישיות, מחשבות אישיות?
בעולם בו אנו נוסעים בין הבית לעבודה למסעדות שגוגל אומרת לנו לאכול בהן, קונים את הבגדים, הטלפונים ומכונות הכביסה שאמזון מציעה לנו, שומעים את המוזיקה שהרדיו של אפל מכתיב לנו – האם נשארות לנו מחשבות אותנטיות ופרטיות, משלנו? האם יתכן שהונדסנו ליצור כלאיים, בין מי שהיינו לבין פרופיל שבנתה לנו חברה שרואה בנו רווח? אנו הופכים, שלב אחר שלב, תוך ניסיון להגיע לרמת נוחות מושלמת בה לא נאלץ להפעיל את השכל גם לא מדי פעם, למערכות מתוכנתות שמייצרות כסף בעולם חומרי שהכל מתנהל בו במרחב הוירטואלי. כשאנו הולכים למסעדה שגוגל המליצה לנו עליה, המסעדה משלמת סכום קטן לגוגל. עבור גוגל, כל מהותנו היא הסכום הזה, והסכום של הקנייה בחנות אליה קיבלנו קופון, והתשלום שעשינו עבור הנקסוס שנותן לנו לעשות את כל זה.

רשימות הדיוור של לפני עשר שנים, אלה שביקשו שתכניסו כתובת מייל לקבלת עדכונים התחלפה בכלי עוצמתי הרבה יותר – פייסבוק. פייסבוק מאפשרת למפרסמים לדעת כמה אנשים נחשפו למה שפרסמו, מה השמות המלאים והזהות המלאה של לקוחותיהם, מה גילם, מה תחומי העניין והעיסוק שלהם. אם פעם ההרשמה הייתה חד צדדית ואנונימית ״moshe.spam@gmail.com״, למשל, היום ההרשמה היא עם תעודת זהות דיגיטאלית. המפרסם שלעסק שלו עשיתם לייק יכול לראות מה קורה בפרופיל הציבורי שלכם. מה אתם אוהבים, מה מעניין אתכם. המצב בו אחראי רשת של גופים מסחריים כמו שופרסל, ארומה, ynet או אפילו גופים ממשלתיים כמו משטרת ישראל יכול לראות תמונות מהחופשה האחרונה שלכם עם בת הזוג הוא חדש, אבסורדי ומתאפשר.

המלחמה האמיתית היא מול הסמארטפון. לנצח זה לכבות אותו, לדבר עם מי שסביב, לפתוח את פייסבוק פעם ב- ולשתף משהו באופן אישי מול מי שאוהב לשמוע את מה שיש לכם להגיד. הבחירה לשתף דברים ברשת, כפי שנאמר בפרק הגאוני של סאות׳פרק, היא שלכם. אין לכם מה להתלונן שהממשלהאו הבוס עוקבים אחריכם. אתם אומרים לכולם הכל, ואז משתוממים על כך שהם מקשיבים. הפרטיות היא שלכם והוויתור עליה היא בחירתכם המלאה.

הסרבנים ואנשי "אין לי מה להסתיר"
הסרבנים, אלה שמחזיקים בטלפון נוקיה בן 5 ונמנעים מפתיחת חשבון פייסבוק עלולים לחשוב שהם בטוחים, אך טעות בידם. הרי גם אלה נמצאים ברשימות אנשי הקשר של בעלי הסמארטפונים, גם הם מתויגים ללא קישור בתמונות פייסבוק, גם הם נמצאים במרחב הדיגיטאלי בעל-כורחם. עבורם המצב קשה יותר כי יתכן שאין להם כלל הרשאות לראות את המידע הפרטי שלהם שרץ בין חבריהם הטכנולוגיים.

מולם יש את אנשי הספר הפתוח, שטוענים שאין סיבה להסתיר דבר כי אין להם מה להסתיר. אם אין לכם מה להסתיר ברשת, אתם אנשים מאוד מיוחדים. ובאותה נימה אזכיר מישהי שהייתה בכיתה שלי בתיכון, שיום אחד העלתה סטטוס ״איך לטפל בפטריה וגינלית״, ואחרי רגע הגיבה ״שיט זה לא גוגל״ ואז ״איך מוחקים סטטוס באייפון????!!!!״ ואכן, אם באמת אין לכם מה להסתיר, תעשו מדי פעם ״הדבק״ בתיבת הסטטוס של פייסבוק ופרסמו, השאירו את הדלת אצל הרופא פתוחה, גם את השירותים, המקלחת וחדר המיטות. אין לכם מה להסתיר, אז תתרגלו לחיות בעולם עם קירות זכוכית, כי זו בחירתכם כשאתם מקריבים את הפרטיות על מזבח הנוחות.

להיות ולא להיות
היכולת היחידה להמנע, עד רמת האפשר, מחיים ברשת, היא לנסות לנהל את מערכות היחסים המשמעותיות ואת השיחות בעלות המשמעות בעולם האנאלוגי, כלומר בעולם הזה. להשאיר את הפייסבוק לתמונות של חתולים, את הדרופבוקס לסיכומים של האוניברסיטה ואת המייל לנושאים מקצועיים, אם עבודה ואם לימודים. ואם כבר לדבר בפייסבוק, אז רק כדי לקבוע איפה ומתי נפגשים.

אבל אלה לא באמת החיים. כפי שאמר חבר טוב פעם, אחרי שניסה לסגור את חשבון הפייסבוק שלו וחזר אחרי יומיים ״אי אפשר להיות סטודנט בלי פייסבוק״. אחרי שנה הוסיף ״וגם איפה תתחיל עם בחורות אם לא שם?״ העולם הדיגיטאלי הופך, כמו הסמארטפון התובעני, לנורמה. אך זו בדיוק השעה ללמוד וללמד מהו אינטרנט טוב ומהו אינטרנט רע, מתי ההתמכרות פוגעת בחיים הממשיים ועל מה אנחנו מוותרים כשאנחנו לוחצים ״אני מסכים״ או סתם ״לייק״.

ההבנה של המחיר וההסכמה עם ויתור על כמה שירותים פה ושם, יכולה להאט אם לא למנוע את הגעת העולם הקר שגוגל ופייסבוק מנסות להכתיב, להסתיר את המידע האישי שלכם מעיניים זדוניות ולגרום לכם להיות בני-אדם מכילים קצת יותר, במקום לפרסם משהו ברשת, כי כשזה ברשת זה של כולם.

AKAI K-40-N, K-45, K-50, סמארטפוני אנדרואיד – סקירה וביקורת

$
0
0
עולם מכשירי הסלולאר האנדרואידים נע בשתי מגמותמקבילות בשנים האחרונות. האחת, יצירת מכשירים משוכללים יותר ויותר, עם מעבדים רוויי ליבות, זיכרון ואחסון, מצלמות מקצועיות, מסכים גדולים ואיכות סאונד קולנועית. המחיר לדגלים הסלולאריים נע בין 2500 ל-4000 שקלים ונועד למי שמוכן להשקיע הרבה (עד מאוד) תמורת מכשיר חזק (עד מאוד). המגמה האחרת מנסה להביא סמארטפונים ראויים לכלל הציבור, כלומר, להציע את כל הטוב שבסמארטפון אנדרואיד איכותי למי שלא מעוניין לקחת משכנתא או להשבית חצי משכורת על טלפון חכם.


פה נכנסת לתמונה אקאי, חברה יפנית המייצרת מכשירים די סינים – סמארטפוניםוטאבלטים, שמטרתם להגיע לציבור החסכן המחפש מכשיר צנוע שעושה את כל מה שסמארטפון יוקרתי עושה, אבל בזול. התפיסה של אקאי מכוונת לא לחובבי הטכנולוגיה ולהורים מנופחי כיסים, אם כי לאלה שמחפשים מכשיר ש״עושה את העבודה״ ובזול, או בקיצור ״סוס עבודה״. את השותפות עשתה אקאי עם חנות די מתאימה לתפיסתה בארץ – רשת חנויות Yellow. כן, קראתם נכון. את הסמארטפונים של אקאי תוכלו לקנות בחנויות הנוחות של תחנות הדלק פז, וזה משהו די חדש פה בארץ. העובדה שאפשר לקפוץ למלא דלק ועל הדרך לקנות סמארטפון מציגה עד כמה מהפכנית שיטת הניידות החדשה. עם רכישת סמארטפון אקאי ב-Yellow תקבלו סים חינמי אך בלתי פעיל של 012 ותוכלו להתקשר להפעילו.


בארץ משווקים שלושה סמארטפוני AKAI ולהם גדלי מסך מדורגים: ה-AKAI K-40-N, ה-AKAI K-45 וה-AKAI K-50, כאשר המספר מרמז על גודל המסך: 4, 4.5 ו-5 אינצ׳ בהתאמה. בעוד המפרט של המכשיר הראשון והאחרון דומים, המכשיר האמצעי בעל מסך ה-4.5 אינצ׳ הינו בעל מפרט חזק יותר והוא חיקוי של מכשירי דגל אנדרואידים, ה-Samsung S3 בפרט. לשלושת המכשירים פיצ׳ר סיני נפוץ, תמיכה ב-2 כרטיסי סים ברשתות תקשורת שונות ולשלושתם מחיר צנוע (ומגן מסך מובנה, צמוד למכשיר מראש!). ה-K-40-N נמכר בעבור 550 שקלים, ה-K-50 עולה 800 שקלים וה-K-45 המחוזק נמכר ב-900 שקלים. כולם בפחות מ-1000 ולכולם מפרט לא רע. כמו בכל מכשיר אנדרואיד זול, נשאלת השאלה על מה מוותרים המכשירים כדי לקצץ בעלויות ומה הם מצליחים להציע. האם זו עסקה מתשלמת או האם עדיף להשקיע קצת יותר במכשיר מיצרנית נפוצה, או במכשיר דגל ישן? לקחתי את שלושת המכשירים לבדיקה והרשמים לפניכם.

לסקירת ה-AKAI K-40-N לחצו כאן.
סקירת ה-AKAI K-50 תפורסם בקרוב.
סקירת ה-AKAI K-45 תפורסם בקרוב.
Viewing all 74 articles
Browse latest View live