אפל פאנבוי / סיפורו של פריאר

June 15, 2012, 9:09 am

≫ Next: AKAI Android Tablet \ טאבלט אנדרואיד זול אקאי - סקירה וביקורת

$

0

0

סיפרתי לכם פעם שאני פריאר? גרוע מזה, סיפרתי לכם שאני פאנבוי?

הכינוי אפל-פאנבוי (כינוי בלעדי, אגב, לחברה ההיא עם הלוגו של התפוח, שהרי לא שמעתם על גוגל-פאנבוי או סמסונג-פאנבוי), או חבר בכת של אפל, הוא כינוי גנאי לסוג הגרוע ביותר של פריאר, זה שקונה את מוצריה הסגורים, הפשוטים והמפגרים טכנולוגית של אפלבמחיריהם המופקעים ביום בו הם מגיעים לחנות, עוד לפני שקרא ביקורת אחת שמצאה את המכשיר ראוי. הוא קונה את המכשיר כי הוא מכשיר של אפל. במקרה הקיצוני אותו פריאר חסר מוח יעדיף גם לשלם לאפל ולמפתחים על אפליקציות, לקנות מוזיקה, סרטים, ספרים וסדרות טלוויזיה, ופשוט לרוקן את הארנק שלו בבריכה הלבנה במקום ללכת לים החינמי של הפיראטיות. פשוט אידיוט.

אז כן, האידיוט הזה, החמור חסר השכל והביקורתיות הצרכנית הוא אני. במידה ותהיתם איך נולד אפל פאנבוי, ואיך אחד הופך מאדם חכם ומחושב לזומבי, זה בשבילכם:

לא מפגרים
משתמשי אפל אינם בהכרח מאותגרים טכנולוגית. לפני שעבדתי עם מוצריה של אפל הייתי משתמש בלינוקס בבית ובמשרד, אני עובד למחייתי כמהנדס תוכנה עם עבר לא קצר, אך מעורער, בטכנאות מחשביםבעיקר בתחום התוכנה ופחות בענייני חומרה. כדרכי בקודשו של הקוד הפתוח, עבדתי גם עם אנדרואיד במשך שנה וחצי, וכתבתי אפליקציה או שתיים לאנדרואיד על הדרך. זה לא שאני לא מכיר שום דבר אחר, או שאני לא יודע טוב יותר. גם מנהל מחלקת הסיסטם בחברה בה אני עובד, אדם שללא ספק מחזיק ברזומה מרשים משלי בעבודה מול לינוקס, עבר לעבוד בבית עם אייפון ומק, אחרי למעלה משנה של ניסיון עם אנדרואיד כולל גרסאות אלפא ובטא.

מוצר טוב
אפל משיקה מוצרים טובים. לא, לא מושלמים, לא קסומים, אבל פשוט טובים. טובים עד טובים מאוד. האייפד החדשנותר אחד הטאבלטים הדקים והקלים, ברזולוציה הגבוהה ביותר שנראה על מכשיר נייד אי-פעם, עם מצלמה איכותית ואוסף פיצ׳רים שאוכל בלי מלח את רוב שארית השוק, בטח כשמדובר במגוון וכמות אפליקציות.

האייפון 4Sנותן פייט ראוי למכשירי האנדרואיד האחרונים בשוק, ולמרות שמחירו גבוה משלהם והמרכב שלהם מתקדם משלו, הוא מוכר יותר יחידות. גם המקינטושיםהם מחשבים מעולים. הם מציעים מערכת הפעלהנקייה, אלגנטית ומהירה בעטיפה שקטה, נוחה ויוקרתית. אפל פיצחה את עתיד הסלולאריים עם האייפון, את עתיד הטאבלטים עם האייפד, ואת עתיד המחשוב עם המקבוק אירשבנה את סטנדרט האולטראבוק של אינטל.

ההכרזות האחרונות של אפל, על iOS 6 לניידים, Mac OS X Mountain Lion למחשבים, והמקינטושים החדשים (עליהם בפוסט אחר) מוכיחות שהיא מובילה את השוק. היא אמנם עושה זאת בחוסר שקיפות ובמחיר גבוה, אך על פרימיום ועל אימוץ טכנולוגיה מוקדם צריך לשלם, ואפל לוקחת את מלוא המס. הרווח הוא של כולנו - בזכות המצאותיה של אפל הופכת התחרות, הן מצד מיקרוסופט בשולחניים והן מצד גוגל בניידים להיות צמודה ולהציע לנו מוצרים טובים עד טובים מאוד במחירים הגיוניים. אז להיות הפריאר שמשלם על מוצרים של חברה כזו, זה יותר עניין של שיקול מאשר של חוסר שכל. אני מעדיף לא לפרוץ את המכשיר ולא להחזיק אנדרואיד ולשלם על תוכנות מאשר לבזבז זמן בשדרוגים, עדכונים ופריצות. מחירן הממוצע מרגיש לי נמוך משמעותית מהזמן שהייתי מבלה בהתקנה מחדש אחרי שדרוג כל גרסה, או בניסיון להבין למה הסוללה מתרוקנת ללא הסבר במהירות שיא ולמה ומאיפה אני מקבל פרסומות איומות לאזור ההתרעות.

כך גם בנוגע לפיראטיות. אני מעדיף לשלם על שיר מאשר לחפש את הטורנט של האלבום, להוריד אותו, להוציא את השיר ולגרור אותו לאייטונז, לסדר את פרטי האלבום ועוד. זה פשוט יותר קל, מה גם שלא צריך לדאוג לסנכרן את את השיר לכל מכשיר, הוא מוצא את דרכו בענן למחשב השולחני, ללפטופ, לאייפד ולאייפון. עוד משהו?

מצד שני, ידי אינן נקיות ואני בטח שלא חסיד של זכויות יוצרים. למעשה אני סוג מאוד נמוך של עבריין: אני פושע כשיש על מה. הנה, אם מחירי האלבומים יעלו משמעותית, או אם אני מגלה שכל אלבומיה של להקה שאני אוהב (וזו אינה איזה זמר ישראלי או להקת אינדי נידחת) עולים 200 דולר - אני עלול למצוא את עצמי מוריד את הדיסקוגראפיה עם רטייה שחורה על עין שמאל. כך גם עם סרט שמגיע ללא תרגום מהחנות האמריקאית. הנקודה היא שיש סיבה טובה להוריד את הרטייה, כי אי שם מעבר לגבולות ארץ ישראל, יש מקום בו ניתן לעשות עסק בלי שמישהו בהכרח נדפק.

אז כן, אפל דופקת אותנו ואנחנו אוהבים את זה. אולי, רק אולי, אנחנו לא נדפקים כמו שנדמה לכם?

את הפוסט ארצה להקדיש לאלכס ומוסא, הגוגל פאנבויז החביבים עלי.

---

AKAI Android Tablet \ טאבלט אנדרואיד זול אקאי - סקירה וביקורת

June 16, 2012, 6:00 pm

≫ Next: בשירות הצנזור של אפל

≪ Previous: אפל פאנבוי / סיפורו של פריאר

$

0

0

עולם משתמשי הסמארטפון נחלק לשתי אסכולות: הראשונה, אנשים שחיכו שנים עם טלפון מיושן לדגם הגדול הבא וכאלה שתמיד חייבים שיהיה להם בכיס את הדגם האחרון, והשנייה - אלה שלא רוצים לשלם משכנתא על טלפון חכם, אך מבקשים מכשיר מתקדם כדי להתחבר למהפכת המידע: לגלוש באינטרנט, לבדוק מיילים, לנווט, לשמוע מוזיקה ועוד - מהסמארטפון.

בשנים הראשונות לימי אייפון-אנדרואיד, האלטרנטיבה היחידה של האסכולה השנייה הייתה מכשיר יד-שנייה, ועדיף שיהיה עתיק ככל האפשר, או מכשיר אנדרואיד סיני זול מאוד וגם מאוד (אבל מאוד) לא איכותי. מה לעשות, אנחנו מקבלים את מה ששילמנו עליו. ובכן, היום המצב שונה, וסמסונג מציעה מכשירי כניסה כמו ה-Galaxy Miniוה-Galaxy Y, או ה-Huawei של רמי לוי, מכשירים זולים (עד 700 שקלים) ופשוטים אך איכותיים וטובים - שאמנם לא יריצו משחקים גראפיים כבדים הרבה יותר מאנגרי-בירדס ויציעו מסך קטן משמעותית, אבל יאפשרו לכם לעשות כל דבר אחר שסמארטפון מודרני עושה והיטב - מיילים, וואטסאפ, סקייפ-וייבר, מוזיקה, אינטרנט, גלישה נוחה, אפליקציות גישה לנתונים, ניווט, ניהול מידע אישי, ועוד ועוד.

בטאבלטים, עד לאחרונה, לא הייתה אפשרות דומה למכשירי ביניים. הייתם יכולים לרכוש את מכשירי היוקרה של שנה שעברה ולפני שנתיים בהנחות משמעותיות או ביד2, אך לו חפצה נפשכם במכשיר חדש וזול, כנראה שהייתם נאלצים להזמין טאבלט סיני - והטאבלטים הסיניים מחוסרי שם החברה שיצא לי לראות הם זבל צרוף. לאחרונה מציעות חנויות אינטרנט שונות טאבלט זול של חברת AKAI, המגיע בגדלים שונים החל מ-7 אינצ', דרך 8', ועד 10 אינצ' (בדומה לאייפד, אך במסך רחב\ארוך) - במחירים הגיוניים של 650, 750 ו-950 שקלים בהתאמה. הטאבלטים החדשים מעניינים בעיקר כי הם מריצים את אנדרואיד 4 (קסטה) - הגרסה האחרונה של מערכת ההפעלה.

האם הגענו לעידן בו ניתן לקנות אנדרואיד טאבלט זול וטוב? קיבלתי את הדגם הקטן והזול ביותר לסקירה, והתשובה בפנים.

הקדמה
לסקר אייפד זה קל ולא מאוד מעניין - מדובר במכשיר יקר ומאוד חזק, וסוס עבודה לכל עניין. כל נפילה קטנה מתחת למושלם היא נקודה שחורה. בדומה, סקירה של הגלקסי טאב האחרון תראה ככל הנראה כאוסף דרישות - תוצר של המחיר הגבוה. במקרה של טאבלטי או סמארטפוני ביניים (כאלה יש רק לאנדרואיד בינתיים - אפל משווקת רק מוצרי פרימיום ואין מערכות הפעלה אחרות עם פריסת שוק שמאפשרת השקת מכשירי ביניים), זו משימה מורכבת יותר - היות והמוצר מורכב יותר.

מחד, מנסה היצרנית להציע למשתמש כמה שיותר פיצ'רים, מאידך - המשאבים, ומכאן המוצר - מוגבלים. על מה מוותרים? זו האומנות שמבדילה בין מכשיר טוב לבין אחד גרוע, או גרוע מאוד. כך לדוגמא, טאבלטי אנדרואיד סיניים מגיעים עם תג מחיר נמוך מאוד (האחרון שראיתי היה 120 דולר - 450 שקלים) אך הגיע עם מעבד גראפי איום ונורא, חיישן ג'י הפוך ומסך כהה עם מגע קפסיטיבי. פח זבל ל-450 שקלים, במילים אחרות.

AKAI אינה חברה נתמכת כמו סמסונג, LG, אסוס או אייסר. היא חברה משנית עם מוצרים באיכות משנית והיא סינית. האם היא מצליחה לבדל את עצמה מהיצרניות החלשות וליצור מוצר טוב, ע"י התפשרות הגיונית על יכולות לעומת מחיר? ובמילים אחרות, האם אתם רוצים את הטאבלט שלה? באופן מפתיע, כנראה שכן.

מפרט
על הנייר, הטאבלט של אקאי די מוצלח ושופע בפיצ'רים מרמות מחיר אחרות לגמרי. כך למשל, בנוסף ליציאת מיני-USB שנפוץ למצוא בטאבלטי אנדרואיד, האקאי מכיל יציאת USB בגודל מלא, שתומכת בהתקן 3G (מודם סלולארי חיצוני עם סים) ובכונן נייד, ואף יציאת מיני-HDMI שתומכת בשידור וידאו ב-1080p, איכות HD מלאה.
גם בתחום מערכת ההפעלה, אנדרואיד 4 היא המערכת האחרונה לבית גוגל - ואין ספק שצריך חומרה נחמדה, אם לא טובה, כדי להריץ אותה.

אז מה היה לנו פה?

• מעבד - ARM Cortex A8 במהירות 1.1 גיגה-הרטז, אך זה לא אומר הרבה על ביצועים בפועל.
• זיכרון RAM להרצה - 512 מ"ב DDR3, המינימום המספק להרצה סבירה של אנדרואיד.
• זיכרון פלאש לאחסון - 4 גיגה בגרסת ה-7 אינצ', 8 בגרסת ה-8 אינצ', ו-16 בגרסת ה-10 אינצ'.
• יציאות - USB, Mini-USB, Mini-HDMI, אוזניות סטנדרטטיות, חיבור לחשמל.
• מצלמה אחורית - באיכות 2 מגה-פיקסל (אך נדמה כי זו אקסטרפולציה לחיישן די חלש של 0.3-1 מגה-פיקסל).
• מצלמה קדמית - כנראה באיכות 0.3 מגה-פיקסל (VGA), מספקת לשיחות וידאו ותו-לא.
• אלחוט - קישוריות WiFi.

על הנייר - על הכיפאק.

עיצוב

בהתאם למגבלות המחיר, איכות הבנייה של הטאבלט אינה גבוהה, וזה לא מפתיע. הוא עשוי פלסטיק, עלול להשמיע מעט רעשי חריקה פה ושם - אך מרגיש חזק ולא שביר. כאשר מחזיקים את המכשיר לרוחב, ניתן למצוא את שלל היציאות וחיבורים בתחתית, כמו גם כפתור פיזי להפעלה וכיבוי, וכפתור פיזי נוסף שמחזיר אותנו הביתה, בדומה למקש המגע ולמקש הוירטואלי שמגיע עם אנדרואיד עצמה. קצת הרבה כפתורים שעושים את אותו הדבר, לא?

פרט לתחתית, גב המכשיר מעוגל ונקי, ועליו ניתן למצוא רמקול ואת המצלמה האחורית. פני המכשיר מורכבים בעיקר ממסך, מצלמה קדמית מעט לא סימטרית (בצד שמאל, מעט מעל אמצע המכשיר) ואוסף מקשי מגע - די מיותרים. אנדרואיד 4 מציעה מקשי מגע וירטואלים לכל צורך. ככל הנראה, זו שארית מעיצוב המכשיר במקור לגרסה יותר מוקדמת של המערכת הגוגלית.

המכשיר קל, אך לא מאוד, ותחושתו בכף היד טובה. לא יותר מזה אך לא פחות. משטח הפלסטיק השחור שמצפה אותו מבריק ותופס טביעות אצבע, והוא יהיה מלוכלך, תמיד. ההפעלה פשוטה, באמצעות לחיצה ארוכה על כפתור ההפעלה.

מסך
מבחינת חדות, צבעים ואיכות התצוגה - הטאבלט בהחלט עומד בציפיות, והמסך נראה טוב מאוד, במיוחד כשמסתכלים עליו מקדימה, ולא בזווית (חלק מהתמונות והוידאו למטה נלקחו בזווית, בגלל השתקפות האייפון באמצעותו צילמתי על מסך המכשיר, התנצלותי מראש).

עם זאת, אחד הדברים המעצבנים והגרועים ביותר בטאבלט הוא המגע. אמנם נראה מדובר במסך מגע קפסיטיבי נוח, אך וזה חשוב - יש בו בעיות מהותיות. בראש ובראשונה, ככל שתלחצו יותר גבוה, כך ירגיש כאילו הלחיצה בפועל תהיה מתחת למקום בו לחצתם. עד כדי שתאלצו ללחוץ ממש מעל הכפתור המבוקש כדי ללחוץ עליו. די גרוע.

כמו כן, בסיבוב המכשיר ב-90 מעלות לצד שמאל, נראה שלחיצה על המסך שאינה מאוד חלשה גוררת לחיצות נוספות באיזורים אחרים, וזה נראה כמו באג, אך לחיצות קלות פותרות את הבעיה. עבודה על המכשיר בעת הטעינה אף מחריפה את הבעיה, וכמעט ולא ניתן לתפעל אותו.

בעיה קלה נוספת, היא שכאשר מפעילים כוח על מסך, ניתן לראות בו הסתה של הצבע - כפי שיקרה עם תפעילו לחץ על המסך הדק שמולכם כרגע - וסביב האצבע יווצרו "בועות" כהות כל עוד הלחץ מופעל. זה קורה במרכז המסך, באופן די לא מורגש, גם אם לא מפעילים לחץ רב.

מצד אחד, מדובר בבעיות מהותיות, מצד שני, אחרי התרגלות קלה ניתן להבין איך לתפעל את המכשיר וממה להמנע, ובהחלט אפשר לחיות עם הבעיות בשלום.

ביצועים וסוללה
ההפתעה החיובית מאוד בטאבלט הזול היא הביצועים - המכשיר רץ מהר והיטב, מריץ משחקים גראפיים היטב (מאנגרי בירדס ועד טאמפל-ראן), ומריץ את אנדרואיד 4 חלק כמעט לגמרי, וזו אמירה גדולה מאוד. אנדרואיד מרגישה חלקה וטבעית במכשיר, פרט לתקיעות קלות אחת ללא מעט זמן. שווה לחלוטין. אפליקציות כמו יוטיוב, או יישום החדשות של ערוץ 2 רצים חלק, ומציגים וידאו בצורה חיה ובלי המתנות מיותרות.
כן, נעשתה כאן עבודה טובה, אולי אף מצוינת, הן בתחום המעבד והן בתחום העיבוד הגראפי.

עם זאת, לכל דבר טוב יש מחיר - וכאן המחיר הוא הסוללה. בעוד טאבלט פירמיום כמו האייפד או מכשירי הגלקסי החדשים מציעים 8-11 שעות עבודה, מהטאבלט הזה תוציאו 2-3 שעות ולאחר מכן תאלצו לחברו לשקע החשמל לטעינה קצרה. כמו שאומרים, You can't have it all.

מצלמות ורמקול

העובדה שלטאבלט של פחות מ-1000 שקל מצלמות מרשימה בפני עצמה. עם זאת, המצלמה הראשית לא מרשימה בלשון המעטה. מחשב בגודל 7', בניגוד לכזה בגודל 10 אינצ' - יכול לשמש כמצלמה לא רעה. עם זאת, עדיף שהמצלמה (עדשה+מגה פיקסל) תהיה סבירה. במצלמה של ה-AKAI תזכו לתמונה שברור מה קורה בה, לא הרבה מעבר. המצלמה הקידמית מעט חלשה מזו האחורית, אך מספיקה לשיחות וידאו.

לא ברור אם המצלמה האחורית היא חיישן חלש של 2 מגה-פיקסל, או חיישן חלש של 1.3 מגה-פיקסל שעובר אקסטרפולציה (הגדלה) לתמונת 2 מגה-פיקסל. בכל אופן, מרשים זה לא. אמנם זה מה שנקרא "לא כוחות", אך ניתן להשוות את מצלמת 8 המגה-פיקסלים של האייפון 4S לזו של האקאי בתמונות למטה. התמונות והוידאו למטה, ד"א, של המכשיר, צולמו כולן באייפון 4S.

התמונה הראשונה והשלישית צולמו באייפון 4S, השנייה והרביעית בטאבלט.

 

הרמקול בגב המכשיר מספק אך קצת חלש - והמיקום לא מוסיף לווליום, הסאונד בשימוש באוזניות מספק.

אלחוט
כאן קל לראות שנעשו וויתורים. הטאבלט מגיע ללא בלוטות', 3G ו-GPS - כלומר, יש לו רק WiFi. לרוב לא צריך הרבה יותר מ-WiFi, אך היה נחמד לו הייתה שן-כחולה, ולו רק כדי להעביר קבצים ולחבר אוזניות אלחוטיות.
עם זאת, חשוב להגיד שגם ב-WiFi יש הפתעות. משום מה, הטאבלט לא זיהה את הנקודה החמה שיצר האייפון, וכמה נקודות רשת אצל חברים (או שזיהה אותן לפרקים והתנתק פה ושם). בבית ובעבודה לא הייתה בעיה, מה שמותיר רושם מעורב - אולי יש בעיה ברכיב ה-WiFi, אולי סתם מדובר ברכיב חלש, ואולי הכל בסדר, אבל כנראה שלא.

מערכת הפעלה
אנדרואיד 4 היא מערכת מרהיבה. היא אמנם קשה יותר ללמידה ביחס למקבילה של אפל, אך היא מתקדמת, פתוחה, נוחה, כיפית ואלגנטית. מעבר לכל, היא מהירה ומרגישה מוגמרת ביחס לגרסאות הקודמות. החדשות הנהדרות הן שהטאבלט מריץ אותה היטב - ובעברית.
החדשות הפחות טובות היא שעדיין אין הרבה אפליקציות שמותאמות לאנדרואיד החדשה. כך למשל, אפליקציית ynet או walla שתיהן לא מופיעות בתוצאות החיפוש במרקט, אך זו של הארץ או של חדשות 2, למשל, מופיעות ונראות טוב מאוד על המסך הקטן.

שורה תחתונה
ההבדל בין טאבלט של 7 אינצ' לכזה של 10 אינצ' הוא גדול, אפילו גדול מאוד. בעוד מכשיר של 10 אינצ' הוא סוס עבודה, מכשיר זעיר כמו זה שסקרתי בעיקר מספיק לקצת אימיילים, משחקים, ספרים ואינטרנט - ככה לפני השינה או מול הטלוויזיה. באייפד שלי אני משתמש להרבה דברים וכל הזמן: מהדברים היומיומיים ועד לעבודה על אופיס, חיבור לשרת מרוחק, בלוגינג, עריכת וידאו ועוד - הוא מחשב של ממש.
אנדרואיד רציני, אחד שעולה 3000-4000 שקלים ככל הנראה יספק יכולות דומות. מכשירים ברמת המחיר הזו נותנים תמורה מופחתת במחיר מופחת - והשאלה היא האם הם, מה שנקרא, קוסט-אפקטיב. שהרי אם הם עושים את העבודה, חסכתם 1000-2000 שקלים. אם לא, הרי שזרקתם 650-950 שקלים.

ה-AKAI מריץ את אנדרואיד 4 היטב, ומציע מערכת הפעלה מעולה עם משחקים ואפליקציות, וחוויית אנדרואיד לא מתפשרת. מנגד, מנגנון המגע שלו מעט בעייתי ודורש התרגלות, וגם לאחריה יש בו כמה בעיות. הוא ללא ספק טוב משמעותית מכל טאבלט סיני אלמוני שיצא לי לראות בשנים האחרונות - והוא די ראוי לתואר טאבלט - אך יש לזכור שהוא סנונית ראשונה, ואולי כדאי לחכות לאטרנטיבות מיצרניות מעט מוכרות יותר. אם בכל זאת, אתם מעדיפים לקנות את מה שזמין עכשיו ואתם מחפשים טאבלט זול ואיכותי יחסית, ההמלצה שלי היא קחו אותו בחשבון בכובד ראש, מדובר באטרנטיבה מצוינת למשתמש הקל.

יתרונות: מסך איכותי, מעבד ומעבד גראפי מצוינים, יציאת USB ו-HDMI, מחיר, מצלמה קדמית ואחורית, 4 גיגה פנימיים וחריץ Micro-SD.
חסרונות: איכות מגע נמוכה, סוללה מספיקה ל-2-3 שעות, אין Bluetooth, קליטת WiFi מוזרה, מצלמות באיכות מספיקה אך לא יותר מזה.
ציון: 7.5 - טאבלט זול וטוב, בסדר הזה.

עדכונים נוספים לסקירה ניתן למצוא כאן.

בשירות הצנזור של אפל

June 29, 2012, 3:25 am

≫ Next: מסע הקז'ואליזציה של המחשב האישי

≪ Previous: AKAI Android Tablet \ טאבלט אנדרואיד זול אקאי - סקירה וביקורת

$

0

0

הסיבה שהבלוג הזה בעברית, ולא בשפה נגישה יותר, כמו למשל אנגלית - היא שמידע באנגלית קיים על הכל, והרבה. מידע בעברית, מצד שני, מאוד קל לא למצוא: או שהוא פשוט לא קיים, או שהוא לא איכותי, או שפשוט אין מספיק מקורות.

לכן תמיד טוב כשמקורות מידע, במיוחד כאלה מיינסטרימיים, כותבים על נושאים שבדרך כלל עולים לדיון רק בשפת ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. דוגמא טובה לכך הוא אוסף מאמרים שנכתב בימים אלה ב-Ynet, פרי עטו של דורון טל, על מהלך הפיתוח של אפליקציות ל-iOS, מערכת ההפעלה המניעה את האייפון, האייפוד-טאצ' והאייפד.

בכתבה האחרונה בסדרה נכתבאודות בעיה שמדירה שינה מעיניהם של מפתחים ומשתמשים מאז קום האייפון הראשון - וזו כמובן בעיית הצנזורה בחנות האפליקציות של אפל. קראתי וחשבתי לעצמי - צנזורה זה תמיד רע וחופש זה תמיד וטוב, לא? לא.

קודם כל, לפי כל חוקי הקפיטליזם (שלהזכירכם, דוגל בחופש ופתיחות שוק מירבית) - אפל לא עושה שום דבר לא בסדר. היא מציעה מוצר, המוצר הזה סגור, מוגבל ומצונזר. היא לא מכריחה אתכם לקנות אותו, היא לא כובלת את ידכם - היא רק מציעה אותו. אם בחרתם לקנות אותו ואתם לא מרוצים, ע"פ חוקי מדינת ישראל החזירו אותו לחנות מיד וקחו לכם אנדרואיד. כנראה שהוא יעלה הרבה פחות כסף ויהיה הרבה (הרבה) יותר פתוח וחופשי. הבעיה היא שהרבה אנשים, בערך חצי מהם, עדיין בוחר באופציה הסגורה. ויש לזה סיבה.

בכתבה הופיע הפועל "צנזור" 13 פעמים, מתוכם 5 היו צמד המילים "הצנזור הראשי" - הכוונה היא לאלה שבוחרים אם אפליקציות יגיעו או לא יגיעו למדפי ה-AppStore, וכמה מסעיפיהם ה"מקוממים" הם:

"Apps that are not very useful, are simply web sites bundled as apps, or do not provide any lasting entertainment value may be rejected" - כלומר, אפליקציות שאין בהן ערך שימושי או בידורי אמיתי ייפסלו. כן, זה יכול להיות מאוד מתסכל למפתח שרצה לכתוב סתם תוכנה שפותחת את האתר שלו - אבל תכלס, משתמשים רוצים אפליקציות איכותיות - וזו לא איכות. מותר לכעוס על אפל שאומרת "אפליקציות לא איכותיות לא יעלו", אך האם הייתם כועסים על הסופרמרקטים שלכם אם אלה היו כותבים "מוצרים לא איכותיים לא יעלו למדפים"? האם הייתם מעדיפים סופר בו ניתן למצוא את כל המוצרים, מכל המקורות, גם אלה שלא נבדקו ונמצאו איכותיים?

"Apps that duplicate apps already in the App Store may be rejected, particularly if there are many of them, such as fart, burp, flashlight, and Kama Sutra apps." - אפליקציות שכבר יש בשפע, לא יעלו, לדוגמא: אפליקציות פלוצים, גרעפסים, פנסים וקמה סוטרה. ושוב, המפתח שרצה לכתוב עוד אפליקציה "נגן את הפלייליסט שלי בפלוצים" נשאר מחוסר עבודה. אך האם הייתם רוצים ללכת לסופר, ושחצי ממנו ימכור סוגים שונים של אותו מוצר, נגיד במבה? התשובה היא לא, חנויות צריכות להיות מאוזנות ולשמור על האינטרס של עצמן וגם של הקונה. מותר להחליט שחוץ משני סוגי במבה, לא ישווקו סוגים נוספים. ואללה, זה אפילו די הגיוני.

"Apps or metadata that mentions the name of any other mobile platform will be rejected” - זה כבר נשמע ממש רע. אם האפליקציות שלכם מכילות את המילים "אנדרואיד" או "ווינדווס", הרי שאפל תסיר אותה מהחנות. נורא. אבל אם נחזור רגע לסופרמרקטים - נראה ששופרסל לא משווקת גרעינים תוצרת "מגה". למעשה, יכול להיות שהגרעינים של מגה הרבה יותר איכותיים מאלה של שופרסל, אך זו לא תסכים לשווק שום מוצר שכתוב עליה שמה של מתחרה. והאם אפשר להאשים אותה על זה?

ואם כבר צנזורה, לגוגל מגוון אפליקציות, מ-Gmail ועד חיפוש וחיפוש מבוסס סריקה לאייפון - וכולן עובדות נהדר. מיקרוסופט משיקה כל כמה שנים גרסת של מיקרוסופט אופיס למק. כל אלה מאושרות וניתנות לרכישה דרך אפל, היא אפילו מפרסמת את חלקן באתר שלה - שהרי מדובר כאן ביתרון כפול: אפל נהנית מתאימות ואפליקציות איכותיות, והחברות השונות נהנות מהבאת המוצרים שלהם לפלטפורמה נוספת ופופולארית.

בסופו של יום, כמובן שאנדרואיד צריכה לנצח. מנגד, מישהו שם צריך לעשות סדר, וכפי שכתבתי פעם, לבנות את החנות מאפס. עם צנזורה, עם סדר, עם סעיפים כמו אלה לעיל. ומי שרוצה חופש? הנה באנדרואיד ניתן להתקין חנויות אלטנטיביות ולהוריד אפליקציות באופן בלתי תלוי מהאינטרנט. אך חשוב לזכור, החנות הפתוחה של אנדרואיד מובילה לשוק פשפשים מכוער ומלא בזבל, תוכנות שלא עובדות, כאלה שקורסות, אוכלות סוללה, מפיצות פרסומות איומות בכל פינה, כולל באזור ההתרעות ועוד ועוד.

אז כואב למפתח שרוצה לעשות כסף קל, אבל טוב למשתמש - וזה מה שקובע.

מסע הקז'ואליזציה של המחשב האישי

July 3, 2012, 7:30 am

≫ Next: בשבי הרשת החברתית

≪ Previous: בשירות הצנזור של אפל

$

0

0

בשש-שבע השנים האחרונות יצרניות המחשבים האישיים (בראשן יצרנית המעבדים אינטל) נמצאות בבעיה. נראה שהצימאון הציבורי למעבדים חדשים, זיכרון מהיר יותר, אחסון רחב היקף וכו' הולך ופוחת לטובת ממשקים מרהיבים ונוחות תפעול, שהופכים את הפעולות היומיומיות שלנו לכיפיות ופשוטותהרבה יותר.

מגמה זו אינה רלוונטית למשתמשים מקצועיים (מהנדסי בניין, אנשי וידאו וסאונד, גרפיקאים, וכן, גם גיימרים), אך עבור רוב המשתמשים - אלה הביתיים והמשרדיים - המפרטים של לפני שלוש-חמש שנים הם פשוט "טובים מספיק". כך שמשתמשים רבים יעדיפו להשאר עם המחשב העתיק שלהם, פשוט כי הוא עושה את העבודה היטב - ואין להם צורך במחשב חדש. אז איך פותרים את הבעיה וחוזרים לעשות כסף?

הבעיהשל 2006: המחשב הקלאסישל אינטל
האמת הפשוטה היא שרוב הציבור עושה אוסף פעולות קבוע ולא מאוד תובעני מבחינת חומרה: גלישה באינטרנט ורשתות חברתיות, האזנה למוזיקה, מיילים, עבודה באופיס ותוכנות דומות, הורדה של מדיה מהאינטרנט, משחקים קלילים והפעולה הכבדה מכל - צפייה בסרטוני פלאש (יוטיוב) וסרטי HD. כל מעבד i3 עם 2 גיגה של זיכרון יודע להתמודד עם אלה בלי להשתעל, ופתאום אנחנו לא צריכים אבולוציה.

הפתרון של 2007: הנטבוקשל אינטל

לפני חמש שנים הגתה אינטל רעיון להתמודד עם המצב החדש: היות ואנשים לא צריכים את המעבדים הסופר חזקים שלה, היא תציע מעבדים חלשים, בצריכת חשמל נמוכה ובמחיר נמוך - ה-Intel Atom. אך, אבוי: המעבדים החדשים עלולים להפוך ללהיט היסטרי, ולמצוא דרכם להמוני לפטופים, על חשבון המעבדים החזקים הנוכחיים. התופעה בה מוצר זול לוקח נתח שוק ממוצרים יקרים ממנו ידועה בשם "קניבליזם צרכני".

כיצד תימנע אינטל מקניבליזם? ובכן, באמצעות רישוי זהיר. בהנחה שיצרנית מחשבים, לצורך הדוגמה אייסר, רוצה לבנות לפטופ רגיל עם מעבד אטום - מחירו לא יהיה זול משמעותיתמזה של מעבד i3 - ולכן עדיף לה לשלב את המעבד החזק. עם זאת, במידה וזו רוצה ליצור מחשב קצת פחות נוח, עם מסך קטן יחסית וזיכרון רזה - הרי שהאטום יהיה זול משמעותית. וכך יצרה אינטל את המושג "נטבוק" (לפטופ-אינטרנט). מחשב חלש עם מסך קטן, קצת פחות נוח מלפטופ רגיל - עממה - זול, זול מאוד.

הלפטופים הזעירים מוותרים על כונן אופטי (אין לו מקום), מכילים כונן קשיח של עד 320 גיגה, חריץ זיכרון, שלוש יציאות USB, זיכרון בנפח 2 גיגה ומעבד אינטל אטום לדורותיו. מחיר המחשב 1000-1700 שקלים, והוא יעשה את כל מה שמחשב רגיל עושה - קצת פחות טוב וקצת יותר לאט.

הנטבוקים נמכרו כמו לחמניות חמות ותפסו בעיקר בקרב סטודנטים תפרנים, מחשבי ילדים, ומחשבים לאנשים מבוגרים. היה אף ניסיון ליצור הצלחה דומה בתחום השולחניים עם הנטופ (שולחן-אינטרנט), מחשב זעיר מבוסס אטום ללא מסך, עם מאיץ גראפי תומך שידור HD ויציאת HDMI ו-eSATA, כמחשב מדיה או כשולחני זול. היות והמחשבים השולחניים זולים גם כך, הניסיון לא צלח.

הצלחת הנטבוקים הייתה כבירה, זאת עד שאפלהמציאה את הטאבלט.

הפתרון של 2010 - הטאבלט של אפל
באפריל 2010 הכריזה אפל על הפתרון שלה לבעיית 2006 - הטאבלט. מחשב שעושה הרבה פחות ממה שעושה הנטבוק הממוצע, אך עושה את המעט שהוא עושה הרבה (הרבה) יותר טוב מכל מחשב שולחני. בראש מעייניו של הטאבלט אותם שימושים קלאסיים: גלישה באינטרנט, רשתות חברתיות, מוזיקה, יוטיוב, וידאו HD, קצת משחקים, מיילים, וכו'. עם זאת, הטאבלט של אפל (האייפד - סקירה) אינו מריץ מערכת הפעלה וותיקה, אין לו מקלדת, והוא לא רץ על מעבד של אינטל. כלומר, יש לו אוסף אפליקציות מצומצם והוא פחות יצרני. הוא לא מחשב, הוא טאבלט.

הפתרון אולי טוב לחלק מהמשתמשים - אך הוא עונה באופן חלקי על הבעיה שהוצגה ב-2006.

הפתרון השני של 2010 - האולטראבוק של אפל
לקראת סוף 2010 השיקה אפל את הדור השני של המחשב האולטרא-נייד שלה, המקבוק איר (סקירה). המחשב היה חלש יחסית, בעל מעבד Core 2 Duo ו-2 גיגה של זיכרון בלבד, והכיל 64-256 גיגה של אחסון בלבד (64-128 גיגה לגרסת ה-11 אינצ' ו-128-256 לגרסת ה-13 אינצ'), אך לראשונה היה זה אחסון פלאש, ממש כמו באייפון ובאייפד. התוצאה הייתה מדהימה: מחשב קטנטן, דקיק וקל עם סוללה ארוכה ביותר (כי אין צורך לסובב כונן קשיח), ומהירות חסרת תקדים. המחשב עלה ב-13 שניות וכבה ב-3, נכנס ויצא ממצב שינה באופן מידי, וחשוב לא פחות - החזיק מעמד ל-7 שעות עבודה בשימוש קל.

המקבוק איר סימן שביל חדש לעולם המחשבים - כזה שלוקח את מה שטוב בטאבלטים, ומביא אותו לעוצמה של מחשב של ממש. אך במקום הנטבוק, שעשה את כל מה שהמחשב שלכם עשה - רק קצת פחות טוב, המקבוק איר עשה הכל, וקצת יותר טוב (עד כדי מגבלות מעבד וזיכרון). בעקבות הצלחתו הפנומנאלית (לפחות באמריקות), החליטה אינטל לאמץ את הקונספט והשיקה קונספט חדש: האולטרא-בוק.

במידה ויצרנית, נגיד דל, תבנה אולטרא-בוק - היא תקבל הנחה על המעבדים של אינטל. הפעם, מדובר במעבדים הכי טובים (i5-i7) - אחרי הכל, צריך מעבד מעולה כדי להריץ מחשב עם אחסון כל-כך מהיר. באופן די בוטה, הגדרותיה של אינטל לאולטראבוק נגזרות באופן ישיר מהמקבוק איר, ולראייה:

פרמטר	אולטראבוק	מקבוק איר סוף 2010
עובי מחשב	עד 21 מ"מ	3-17 מ"מ
משקל	עד 1.4 ק"ג	עד 1.3 ק"ג
אחסון	פלאש 64-256 גיגה	פלאש 64-256 גיגה
סוללה	5 שעות ומעלה	7 שעות
זיכרון	4-8 גיגה	2-4 גיגה
מחיר	סביב 1000 דולר	סביב 1600 דולר
מעבד	Intel i5 - i7	Intel Core 2 Duo
מאיץ גראפי	Intel Graphics 3000	nVidia GeForce 320M

2012
השנה היא שנת האולטראבוקים. הנטבוקים לא מתו, אך בתור "מחשב אינטרנט" הטאבלט די חיסל להם את הקריירה. הם נותרו האופצייה היחידה למי שרוצה לפטופ של ממש במחיר נמוך, בהתפשרות על פיצ'רים ועוצמה. באופן קצת אירוני, המחשבים הזולים מהממוצע פינו את מקומם לאלה היקרים משמעותית - מחשבים מבוססי פלאש שמציעים ביצועים וכוח. המקבוק איר הפך ל-"אולטראבוק" אינטלי של ממש באמצע 2011 (אז קיבל זיכרון רחב יותר ומעבד מודרני), והדור האחרון, שהוכרז לפני כמה שבועות, הוכתר ע"י אוסף בנצ'מרקים בסקירה של אנגאדג'ט לאולטראבוק החזק בשוק - מה שמראה שעיצוב נייד לא בהכרח אומר נחיתות מבחינת ביצועים.

המגמה בעולם המחשבים ברורה - הגבולות החומרתיים בין סמארטפונים ולפטופים נסדקו עם המצאת הטאבלט, וכעת הם מטושטשים מאי-פעם - כאשר ההבדל המהותי היחיד הוא בתוכנה: iOS ואנדרואיד מחד, חלונות ו-MacOS מנגד. ומה עכשיו? עכשיו נתרווח בכיסא ונראה איך לאט לאט הטאבלטים שלנו הופכים למחשבים של ממש, והמחשבים של ממש לטאבלטים.

בשבי הרשת החברתית

July 10, 2012, 10:08 am

≫ Next: על אנדרואיד, מחיר וסיבולת

≪ Previous: מסע הקז'ואליזציה של המחשב האישי

$

0

0

הרשתות החברתיות, בראשן פייסבוק, פעם דף להעברת שעות מתות, הפך לכלי לא פחות בסיסי מגוגל - ומסוכן הרבה יותר. ולראייה - אתמול המפלצת של צוקרברג סחטה ממני מידע, לא פחות - ואת זה אפילו גוגל לא עושה.

משתמש קל

יש משתמשים כבדים בפייסבוק. מילדות בכיתה ט' ועד מובילי מחאה חברתית - כאלה עם מאות ואלפי חברים, פרסומים מסביב לשעון, המוני תגובות ולייקים, אנשים שמחוברים לפייסבוק באינפוזיה דיגיטאלית. אני לא מאלה. אני משתמש די קל. אחת לכמה ימים מפרסם סטטוס, בסופה"ש מעלה כמה תמונות, ואחת ליום מתעדכן במה שכותבים החבר'ה. אין לי אלבומי ענק, לא אלפי חברים (למעשה, אני משתדל להוריד את הרף ל-150 אחת לכמה חודשים), ואני לא שם הרבה מאוד.

ככל הנראה, אני מבלה עד שעה במצטבר בשבוע ברשת החברתית נטו (לא כולל שעה-שעתיים נוספות בהן האתר פתוח ברקע). לא הנרקומן החברתי המודרני, די רחוק מזה.

אני לא מכור. אני משתמש חברתי. רק ככה קצת בסופי-שבוע. רק כי כולם עושים את זה. ואני יכול להפסיק מתי שאני רוצה.

לא יכול להפסיק מתי שאני רוצה
לפני כמה חודשים החלטתי לעשות מעשה ולסגור את חשבון הפייסבוק שלי. הגעתי למסקנה שהרשת החברתית מציקה, שולחת מיילים, מבזבזת לי זמן על שטויות, ובעיקר מציגה תמונת מציאות עגומה לאחר גל מאבקים פוליטיים בין חבריי הימנים ולבין השמאלנים, שהשאיר אותי עם טעם של לעלות על מטוס לכל מקום אחר. איכס.

אז ניגשתי לדף ההגדרות וביקשתי לסגור את החשבון. אחרי אוסף מניפולציות, אחת מהן כוללת אוסף של חברים טובים "שיתגעגעו" אלי אם חס וחלילה אתנתק ואפסיק לינוק מהשד האינטרנטי, החשבון נסגר. אמרתי נסגר? כמובן שלא נסגר, הוקפא, למקרה שארצה לחזור. בטח לא ארצה לחזור.

שלושה ימים אחר כך אני מקבל מייל מחבר - "למה לא באת אתמול העירה?" הוא כותב. והרי הם קבעו, קבעו בפייסבוק. עוד יומיים עוברים ומתקשרת אלי ידידה כועסת, למה הברזתי מיום ההולדת שלה - האירוע נקבע בפייסבוק שבוע מראש וכולם באו - כולם חוץ ממני. התירוץ של "אין לי פייסבוק יותר" לא הניח את דעתה.

פתחתי חזרה את החשבון עם הזנב בין הרגליים. פייסבוק לא צריך אותי, אבל אני צריך אותו.

אני לא היחיד. חבר אחר החליט לסגור את הפייסבוק, ובתום הספירה שלו לאחור לא קרה דבר. למה? כי הוא סטודנט, ואיך הוא אמר "הכל קורה בפייסבוק, אי אפשר ללמוד בלעדיו". בשבי הרשת החברתית עם כל החברים. כיף חיים.

אזהרה וסולחה
כשחזרתי מטיול באירלנד, החזקתי ברשימה של שמות של אנשים שביקשו שאוסיף אותם בפייסבוק. עברתי בין השמות והוספתי את האנשים, אלא שפה ושם הוספתי את האנשים הלא נכונים. מה לעשות? יש הרבה אנשים עם שמות זהים, ולחלקם תמונת פרופיל לא ברורה. אחרי יומיים קיבלתי אזהרה רשמית מהדון "נראה שאתה מנסה להוסיף אנשים שאתה לא מכיר. אם תמשיך, החשבון שלך יחסם".

לחצתי אישור והייתה סולחה. החשבון שלי נשאר פתוח.

על הסחיטה
והנה אתמול יצאתי העירה לפגוש כמה חברים. התיישבתי בפאב, ובעודי מחכה להם שיגיעו - פתחתי את אפליקציית הפייסבוק באייפון. משום מה, היה צורך להכניס סיסמה. הכנסתי אותה, ואני מקבל את ההודעה הבאה (באנגלית): "החשבון שלך לא זמין באופן זמני. אנא גלוש לאתר www.facebook.com מהמחשב האישי שלך ועקוב אחר ההוראות".

חשוך משהו, חשבתי. המחשבה הראשונה הייתה שמישהו פרץ לי לפייסבוק, וזו מחשבה מדאיגה - שכן פתאום נפלה עלי ההבנה הנוראית של כמה כוח יש לאוסף הביטים המקולל הזה. אדם זדוני ששם את ידו על הספרצוף שלי יכול לעשות נזק בלתי הפיך להרבה קשרים - והקשרים האלה אמיתיים לחלוטין, למרות שהפלטפורמה האינטרנטית וירטואלית ואין בינה לבין מציאות דבר וחצי דבר.

כשהגעתי הביתה הדלקתי את המחשב וניגשתי לאתר ביצוע העסקה, מקווה שאף אחד לא יהרוג את החטוף אם עעקוב אחר ההוראות. טוב נו, שיהרגו אותו, רק שלא יכתבו לי מתוכו שטויות. הכנסתי את הסיסמה והנה מופיעה ההודעה הבאה: "החשבון שלך נחסם לגישה מכיוון שנראה שאינך משתמש בשמך האמיתי, אנא הזן את השם האמיתי שלך כדי לפתוח את החשבון".

רק לשם הבהרה: השם שהופיע בפייסבוק היה 80% משמי האמיתי. השמטתי את החלק האחרון של שם המשפחה שלי, זה הכל. אבל לצוקרברג זה לא מספיק. הם רוצים לדעת מי אני, הם רוצים כוח והכוח שלהם.

אז העסקה בוצעה בשלום. שיחקתי לפי החוקים. מארק יודע איך קוראים לי, החשבון שלי עובד. פייסבוק סחטה את המידע שלי, ומותר לה. אני משתמש בשירותים שלה מרצוני החופשי.

וכל עוד הרצון החופשי שלי מתלכד עם זה של הנהלת פייסבוק ואני חס וחלילה לא משמיט חתיכה מהשם שלי, או גרוע מזה - מדבר עם אנשים שטרם פגשתי במציאות - אז הרצון שלי ממשיך להיות חופשי.

על אנדרואיד, מחיר וסיבולת

July 23, 2012, 9:50 am

≫ Next: עדכון: לסקירת טאבלט אנדרואיד זול אקאי \ AKAI Tablet

≪ Previous: בשבי הרשת החברתית

$

0

0

אמנם אפלהציגה את הסמארטפוןוהטאבלטהראשונים ושינתה את העולם, אך אנדרואידהיא מערכת ההפעלה המהפכנית באמת - ומסיבה אחת (וזו אותה סיבה שבגללה ה-PC מהפכני) - היא מצליחה להביא איכות, פשטות ועוצמה להמונים במחירסביר. וזה משהו שאפללא מנסה ולא מצליחה להגיד.

האייפוןוהאייפד, כמו המק - הם מוצרי פרימיום. הם מציעים מערכת פשוטה וחזקה ואין להם דגמי "ביניים" או גרסאות "תקציב". הם כולם יקרים, בנויים מהחומרים הטובים ביותר ואמורים לספק שלמות. אך ככל שהזמן עובר, נראה שאפשר לשלם הרבה פחות ולקבל הרבה יותר - כמעט את אותה שלמות של אפל, בחצי, רבע ואף עשירית מחיר - ואנדרואיד מוכיחה את זה. המהפכה האמיתית מסתכמת בזה שהסמארטפון הזול הולך להרוג, ודי בקרוב - את הדאמבפון. המהפכה היא שלכולם יהיה סמארטפון. הסיבות להישאר עם מכשיר קלאסי הולכות ונעלמות עם הורדת רף המחיר, ועוד מעט לא יהיה צידוק לרכישת טלפון פשוט ביותר מ-200 שקלים.

בעוד אפל משיקה מכשירים לצד מערכות הפעלה אלה מעוצבים עבור אלה, גוגל משיקה מכשירים יד ביד עם יצרניות חומרה (HTC ל-G1 והנקסוס 1, אחריה סמסונג לגלקסי נקסוס, וכעת אסוס לנקסוס 7) ומסמנת מגמה, ומעניין לראות את המגמה האחרונה.

הטאבלט הראשון של גוגל, הנקסוס 7, מיוצר ע"י אסוס ומשווק ע"י גוגל עצמה - והוא מה שנקרא גיים-צ'יינג'ר. למה? כי הוא עולה 200 דולר, שהם כ-1,000-1,200 שקלים אחרי מס. זה לא חיקוי סיני, זה לא מכשיר לצריכת תוכן שלא קיים בארץ (קינדל פייר), זה לא מכשיר ביניים. זה הדגם המומלץ של גוגל, באיכות בנייה גבוהה, קרוב ל-10 שעות סוללה ומערכת אנדרואיד 4.0 חמה מהתנור. גוגל עושה כאן משהו חדש, היא מגדירה את "סמל" האנדרואיד טאבלט שלה כמכשיר 7 אינצ' איכותי בתמחור צנוע - והיא מביאה את הטאבלט להמונים.

היתרון שבפתיחות

קל לשכוח את זה שמסתכלים על מוצרים כמו הגלקסי S3 או הגלקסי נקסוס - שמתחרים ישירות באייפון ומותירים את הבחירה לטעמו האישי של המשתמש בעל המאה (אלגנטיות ושלמות תמורתמחיר וחופש), אך לאנדרואיד יתרון עצום על אפל - היא פתוחה. יצרנים שונים יכולים לנצל אותה למטרות שונות. כך ניתן, בראש ובראשונה, להוריד את המחיר וליצור סמארטפונים זולים וטובים.

מנגד, ניתן גם ליצור מכשירי פיצ'רים - כאלה עם מקלדת או כאלה שאפשר לקחת בכיף לטיול אקסטרים - עמידים במים ובחול ועוד - כמו המוטורולה דפיי פלוס. ניתן אף ליצור מכשירים גדולים עם סוללה חזקה ולהחזיר אותנו לימי הנוקיה הזוהרים, בהם יכולנו לקחת איתנו את הטלפון לכל מקום בלי לחשוש שישבר. ימים בהם הטלפון לא ראה מטען.

גם הפרימיום האנדרואידי, שימו לב, עולה כ-2,300-2,800 שקלים, משמעותית פחות מהטלפון עם התפוח, אם כי יש שיגידו שהוא שווה את המחיר (ואני אחד מאלה). המגמה החדשה שמסמלת גוגל היא שהעתיד שייך למי שיכולה להציע יותר בפחות - וזו לא אפל.

אבל למה לא בסמארטפונים?

אז הטאבלט החדש של גוגל שובר את השוק, אך למה אין מגמה דומה בסמארטפונים? למה שלא נוכל לרכוש מכשירים עם שתי ליבות בלבד (או, חס וחלילה, ליבה אחת במהירות 1.5 גיגה), גיגה בודד של זיכרון ריצה, ומצלמה "גרועה" של 5 מגה-פיקסלים, עם אנדרואיד 4.0 במחיר דומה? כיום, מכשיר(ים) עם מפרט דומה ומחיר סביר (עד 1,200 שקלים) מגיע עם אנדרואיד 2.3 ולא מקבל שדרוג לגרסה 4.0. אף אחד מהם, ד"א, אינו נקסוס של גוגל. אנחנו יודעים, ממפרט הנקסוס 7 - שמכשיר עם מפרט צנוע יכול להריץ את אנדרואיד 4.0 היטב.

בינתיים, גוגל ממשיכה להוציא טלפוני פרימיום שמתחרים באייפון, ושוכחת שהרוב המוחלט ישכח קליל ממכשירי הפרימיום לו תציע החברה מכשיר ביניים *טוב* במחיר *סביר*. בהנתן מכשיר עם מפרט דומה לטאבלט החדש ובמחיר דומה, אף יקר ב-50 דולר - ועם אותה אנדרואיד 4.0 (שבינתיים עושה את דרכה רק אל מכשירי הדגל היקרים של סמסונג, מוטורולה ואחרות) - גוגל יכולה לקבור את אפל - וטובה שעה אחת קודם.

ולמה אלה חדשות טובות עבורי? הרי אני אפל-פאנבוי. ובכן, כי התחרות טובה לכולם. סיבה טובה לרוץ על חייך היא שמישהו רודף אחריך. וגוגל יודעת לרוץ.

עדכון: לסקירת טאבלט אנדרואיד זול אקאי \ AKAI Tablet

July 25, 2012, 6:18 am

≫ Next: גוגל נקסוס 7 \ Google Nexus 7 - סקירה וביקורת

≪ Previous: על אנדרואיד, מחיר וסיבולת

$

0

0

ממרום כמה שבועות בהם עשיתי שימוש לא רציף בטאבלט שנסקר כאן, כמה נקודות נוספות:

* זיכרון האחסון הפנימי של המכשיר (בעיקר - לאפליקציות) עומד על 504 מ"ב. זיכרון האחסון הנוסף, למדיה וקבצים מציע נפח של 2.5 ג"ב. יחד, לפי חישוב גס - מדובר ב-3 גיגה, לא ארבעה, כפי שכתוב במפרט.

* כאשר מחובר ל-Micro USB המכשיר לא צורך סוללה - אך הוא לא נטען. כלומר, הוא ישמר את הסוללה.

* נראה שאפליקציית ynet ואחרות אכן הותאמו לאנרדואיד 4.0 אך אינן זמינות למכשיר, כנראה בגלל תת-הגרסה בה הוא משתמש. לא ניסיתי להחליף את מערכת ההפעלה - אך יש לזכור כי כמו סמארטפונים זולים, גם הטאבלט לא תומך בכלל התוכנות בחנות של גוגל.

* אני מקווה לפרסם בשבועות הקרובים ביקורת לנקסוס 7 החדש - הטאבלט של גוגל, שאמור להציע חבילה טובה משמעותית במחיר לא גבוה (כ-200 דולר). כמה מילים על הנקסוס החדש אפשר למצוא כאן.

גוגל נקסוס 7 \ Google Nexus 7 - סקירה וביקורת

August 1, 2012, 12:58 pm

≫ Next: OS X Mountain Lion - סקירה וביקורת

≪ Previous: עדכון: לסקירת טאבלט אנדרואיד זול אקאי \ AKAI Tablet

$

0

0

אחרי הנקסוס 1והגלקסי נקסוס, סמארטפוני האנדרואידשעוצבו ונהגו ע"י גוגל, היה זה עניין של זמן עד שזו תחליט להגות טאבלט. אך לטאבלט של גוגל יש מה שנקרא קילר-פיצ'ר. משהו שאין למתחרות, משהו שיכול לאכול את השוק בלי מלח - מחיר. הנקסוס 7 נמכר ישירות מגוגל, בגרסת 8 גיגה - בעבור 200 דולר, כ-1000-1200 שקלים בארץ, בערך חצי ממחיר האייפד הפשוט ביותר של המתחרה אפל.

בעבר השיקה גוגל אך ורק מכשירי יוקרה, ולא התמקדה במכשירי תקציב. גם כאן נראה שהחומרה היא הטופ של הטופ, אך המחיר נושק לטאבלטים הזולים והבינוניים שראינו בחודשים האחרונים. אז על מה וויתרה גוגל כדי למכור את הטאבלט בזול? האם הוא באמת מכשיר יוקרה בתג מחיר של מחאה חברתית?

קיבלתי את המכשיר לסקירה והופתעתי. התשובות בפנים.

רקע

בעיצומן של מלחמות גוגל באפל, בין סמארטפון אנדרואיד לאייפון, אי שם באפריל 2010, השיקה אפל מכשיר חדש - הטאבלט. במבט ראשון, מדובר בסמארטפון מורחב וזה בדיוק סוד הקסם שלו - הנוחות הסמארטפונית עם מסך גדול, איכותי ונוח, עם ממשק מגע ושלל חיישנים. גוגל לא ראתה את זה בא, ותוך כמה חודשים מכרה אפל יותריחידות אייפד משמכרו *כל* מחשבי הלוח הקלאסים (אלה שהריצו חלונות) יחד, במשך כל השנים.

לתקופה ארוכה האייפד היה הטאבלט היחיד, ולגוגל לא הייתה תשובה אמיתית. תשובתה הגיעה בשלושה שלבים: בהתחלה השיקה סמסונגובעקבותיה חברות אחרות טאבלטים מבוססי אנדרואיד 2 לגרסאותיה, וגוגל עצמה יצאה בהכרזה כי אנדרואיד 2 אינה מותאמת לטאבלטים. בהמשך שחררה גוגל את אנדרואיד 3, גרסה לטאבלטים בלבד, ויצרה שבר בקרב מפתחי האפליקציות, שכן הפיתוח לגרסה 2 לטלפונים ולגרסה 3 לטאבלטים במקביל היה רחוק מנוח.

רק לאחרונה שחררה גוגל את אנדרואיד 4 (הקסטה) והיא מערכת אחת, הן לטלפונים והן לטאבלטים. והנה, בחלוף כמעט שנתיים וחצי, גוגל הרגישה מוכנה לתת פייט אמיתי לאייפד, ושחררה לראשונה טאבלט מתוצרתה. כמו הנקסוס 1או הנקסוס גלקסי - כך גם הנקסוס 7 - עוצב ע"י גוגל ומכיל מערכת אנדרואיד "ערומה" (ללא תוספות ממשק של היצרנית). גם כאן, נעזרת גוגל ביצרנית חומרה בעלת ניסיון מוכח (בעבר הייתה זו HTC ל-G1 ואחריו לנקסוס 1, אחריה סמסונג לגלקסי נקסוס, וכעת זו אסוס) ומעבר למכשיר - מציעה גוגל את הדרך ליצרניות אחרות, כאילו אומרת "כך צריך להיראות טאבלט אנדרואיד".

אך כאן היא גם אומרת עוד משהו - "וככה הוא צריך לעלות".

מפרט

לנקסוס 7 מפרט של טאבלט יוקרה לכל דבר. פרט לגודל המסך, 7 אינצ' שהם פחות מ-10 אינצ' של האייפד, מהמפרט אפשר להניח שמדובר במכשיר במחיר כפול:

* מעבד Tegra 3 עם ארבע ליבות, במהירות 1.2 GHz.

* 1 גיגה של זיכרון הרצה.

* 8 או 16 גיגה לאחסון.

* מסך 7' ברזולוציית 1280 על 800, בצפיפות 216ppi.

* קישוריות WiFi, בלוטות' ו-GPS.

*מצלמה קדמית ברזולוציית 1.3 מגה-פיקסל.

מה אין פה?

* חריץ הרחבה.

* תמיכה או גרסת 3G.

* מצלמה אחורית.

שימו לב שגוגל הולכת בעקבות אפל ומציעה פחות ופחות פתיחות: לנקסוס 7 (וכן לגלקסי נקסוס) אי אפשר להחליף סוללה, וגם חריץ ההרחבה חסר. בנוסף, קל לראות שהמכשיר לא בא להתחרות באייפד של אפל. הוא מכשיר צנוע ממנו, בתג מחיר צנוע בהרבה - ובכל זאת, הוא נותן פייט ומנצח בכמה וכמה קטגוריות. לצורך השוואה:

	האייפד החדש	נקסוס 7	מנצח
מעבד	2 ליבות של 1 גיגה, 4 ליבות גראפיקה	4 ליבות של 1.2 גיגה	נקסוס
זיכרון	1 גיגה	1 גיגה	תיקו
גודל מסך	9.7 אינצ'	7 אינצ'	אייפד
רזולוציה*	264ppi	216ppi	אייפד
אחסון	16, 32, או 64 גיגה	8 או 16 גיגה	אייפד
מצלמה קדמית	ברזולוציית VGA	ברזולוציית 1.3 מ"פ	נקסוס
מצלמה אחורית	ברזולוציית 5 מ"פ	אין	אייפד
קישוריות	WiFi, BT, גרסה עם 3G, GPS	WiFi, BT, GPS	אייפד
הרחבה	אין	אין	תיקו
זמן סוללה	9-10 שעות	9-10 שעות	תיקו
מחיר	500-830 דולר	200-250 דולר	נקסוס

* הרזולוציה לא רלוונטית כי גודלי המסך שונים, רק צפיפות הפיקסלים רלוונטית, ולכן נתייחס לנתון זה ולא למספר הפיקסלים בפועל.

עיצוב
הנקסוס 7 נראה יוקרתי לא פחות מהאייפד של אפל. הוא נוח להחזקה, ומכיל מסך זכוכית שחור, מוקף במסגרת מתכתית ומאחור פלסטיק מחוספס - שמאוד קל לחשוב שהוא גומי תעשייתי, כזה שגורם למכשיר להרגיש יוקרתי מאוד, למרות שלא מדובר באלומיניום כמו זה של האייפד, אלא בפלסטיק בלבד.

במשקל של 340 גרם (קצת יותר מחצי מהאייפד), ובעובי של 10.5 מ"מ, הנקסוס 7 מרגיש בדיוק כמו שטאבלט יוקרה צריך להרגיש. הוא לא פלסטיקי, הוא לא מרעיש, והוא נוח וקל, מה שקשה להגיד על האייפד, שהתחיל קצת כבד ומגושם והפך לכבד יותר בדור האחרון.
העיצוב נקי - ופני המכשיר מכילים רק מצלמה קדמית ומסך גדול ואיכותי. בצד ימין ניתן למצוא את כפתור ההפעלה\כיבוי ואת מקשי הווליום. בתחתית המכשיר חיבור אוזניות סטנדרטי וחיבור מיקרו-USB, ופרט להם עיצוב המכשיר נקי ומרשים. בגב נמצאת כתובית "נקסוס" גדולה, ורמקול רחב בתחתית.

לא מדובר בטאבלט אקאי או במכשיר סיני אלמוני, הנקסוס 7 של גוגל עושה רושם, ורושם רציני.

ציון: 8 מתוך 10, נראה הכי טוב שאפשר לבקש, אך זו אחיזת עיניים מוצלחת.

ביצועים, אחסון וסוללה

ראיתי את אנדרואיד 4 על טאבלט זול, וראיתי את אנדרואיד 4 על סמארטפונים יקרים. אך מעולם לא ראיתי את אנדרואיד 4 רצה *ככה*. הנקסוס מריץ אותה מהר, חלק, בלי שום השהיות ותקיעות, עם שלל גראפיקות מעבר נעימות ובלי להשתעל.

גם הטאצ' מרגיש טוב כמו ואולי אף יותר מזה של האייפד של אפל. ללא ספק מדובר בפיסת חומרה משובחת, במילה אחת - מושלם. בסקירה זו באנגאדג'טהגדילו לעשות והריצו בנצ'מרקים מול טאבלטי אנדרואיד מתחרים בשוק, גם כאלה שמחירם כפול, ולמרבה ההפתעה, הנקסוס ניצח את חלקם, ולחלקם הפסיד - אך בכל מקרה הציג פייט מרשים ביותר.

גם בכל הנוגע לחיי סוללה, הנקסוס 7 מציע איכות לא מתפשרת. גוגל מכריזה על 9 שעות צפייה בוידאו בהפרדה גבוהה, 10 שעות של גלישה באינטרנט או קריאת ספרים, ו-300 שעות המתנה, והיא לא משקרת. בדיקות שונות רוקנו את סוללת המכשיר ב-9 עד 10 שעות עבודה, יותר לכיוון ה-10. לא כמו 10 וחצי השעות של האייפד, אך לא הרבה פחות. ובעוד מכשירי "תקציב" שונים ביניהם טאבלטי אקאי עולים 800-950 שקלים ומציעים 2 שעות סוללה בלבד, גוגל מראה שבמחיר לא גבוה ניתן לספק יום שלם של עבודה אינטנסיבית על המחשב הזעיר, בלי להזיע.

הדגם שברשותי הוא זה של 8 גיגה של זיכרון אחסון, ובפועל תזכו ב-5.92 גיגה של אחסון. לא הרבה. יש לציין כי גם 16 גיגה הם לא ים של זיכרון - וכאשר אין אפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זיכרון, יתכן שזה פשוט פחות מדי. לי, באופן אישי, אייפד עם 64 גיגה, מתוכם אני מנצל כבערך 50 גיגה. רק אוסף המוזיקה (המצומצם גם כך) תופס אצלי כ-14 גיגה, והשאר הולך לאפליקציות, משחקים, סרטים, ואוסף אלבומי תמונות גדול מטיולים ואירועים.

אז אם אתם מעבירים סרט כל פעם, או רק כמה תמונות, ומשתמשים במכשיר בעיקר לגלישה ומשחק או שניים - הנקסוס 7 יעשה עבודה נפלאה. אם אתם צריכים מקום אחסון מהותי, חפשו לכם מכשיר יוקרה מקביל עם חריץ זיכרון. לצערי - כנראה שאחד כזה יעלה הרבה (הרבה) יותר כסף.

ציון: 8 מתוך 10, כי הטאבלט נופל בכל הנוגע לאחסון.

מסך וצליל

רוב הטאבלטים כמו גם הטלפונים הזולים נופלים כשזה מגיע למסך. הצבעים במסך של הנקסוס 7 אמנם חלשים מאלה שבגלקסי S3 או באייפד 3, אך הרזולוציה גבוהה ומרשימה והצבעים חיים וחזקים - המסך הוא אחד המסכים הטובים בשוק, והפיקסלים בו מספיק קטנים כדי שלא תרגישו ירידה באיכות כשתעברו מהאייפד החדש אליו - והאייפד החדש מחזיק במסך הטוב ביותר כיום לטאבלטים - כך שהמסך של הנקסוס 7 לא רע, בלשון המעטה.

הרזולוצייה הגבוהה, והניצול המוצלח שלה באנדרואיד הרביעית הופך את חוויית השימוש במכשיר למצוינת, עם פונטים רכים, אייקונים ברורים ואחידים, וממשקים זורמים מלאי אנימציות. אם באנדרואיד חיפשתם, כנראה שזה אחד המסכים הטובים שתוכלו לבקש.

גם בכל הנוגע לסאונד הטאבלט לא מאכזב, עד כמה שאפשר. לא מדובר בזוג רמקולים איכותיים של מערכת, ומכאן שתמיד לא יהיה מדובר בפתרון מושלם, אך ביחס למכשיר נייד לנקסוס 7 רמקול חזק, איכותי, שמצליח לעשות את העבודה היטב בכל הנוגע לשימושי טאבלט: קצת מוזיקה וקליפים ביוטיוב.

ציון: 9 מתוך 10 - זה לא רטינה, אבל זה מאוד קרוב.

תקשורת

לנקסוס 7 חיבור WiFi ושנכחולה, הוא אפילו מכיל מקלט GPS, אך אינו מתהדר במודם 3G, גם לא בגרסת 3G אופציונאלית. זה די מפתיע ומאכזב, בעיקר לאור העובדה שניווט GPS מבוסס עומסי תנועה עובד היטב רק בהנתן חיבור קבוע לרשת - ולרוב מקלט ניווט מגיע בדגמים עם מודם סלולארי, כמו באייפד.

עם זאת, טאבלטים רבים מדי מגיעים ללא שנכחולה - והרי בכל סמארטפון סביר יש היום אפשרות שימוש במכשיר כנקודה חמה לגלישה (ב-WiFi או בחיבור בלוטות') ואם יש לכם מכשיר כזה - הרי שזו לא בעיה - רק תזכרו להביא לסמארטפון שלכם מטען, כי שיתוף האינטרנט האלחוטי עושה שפטים בסוללה הזעירה.

מעבר לכך, לנקסוס 7 תמיכה ב-NFC, כלומר, Android Beam. השירות די פשוט, וכאשר אפליקציה תומכת פתוחה, כאשר תצמידו את גב המכשיר שלכם למכשיר אנדרואיד אחר שתומך בפיצ'ר, תוכלו להעביר אפליקציות, מסמכים, אנשי קשר ועוד בין המכשירים. אמנם וידאו ומוזיקה לא משותפים בקלות, אך כמו כל דבר באנדרואיד - "יש בשביל זה אפליקציה".

ציון: 8 מתוך 10, אמנם אין 3G, אך יש את כל השאר + NFC.

מערכת הפעלה

כמה דקות אחרי הפעלת המכשיר, הודיעה לי המערכת על עדכון אוטומטי. תוך עשר דקות מרגע האישור המכשיר עלה מחדש, מעודכן לג'לי-בין, אנדרואיד 4.1.1. הגרסה האחרונה של אנדרואיד נראית ומרגישה הרבה יותר טוב מאשר אחותה הקטנה, אולי בעיקר כי יצא לי לעבוד על השנייה בטאבלט זול של אקאי.

למעשה, אנדרואיד 4 על הנקסוס 3 מורכבת משלושה חלקים: סרגל עליון, בו תוכלו למצוא הודעות, תזכורות, ושאר פריטים שדורשים את תשומת לבכם. כמו באייפון או באנדרואיד 2 - גרירת האצבע מראש המסך לתוכו תציג את רשימת ההתראות, ולצידן מקש לנעילת סיבוב המסך (שבמסך הראשי תמיד יהיה מאונך), ומקש נוסף לגישה להגדרות. לחיצה על התראה תביא אתכם לאפליקציה שהוסיפה אותה. בניגוד לאנדרואיד הישנה או למערכת של אפל, כאן תוכלו "לזרוק" התראות לא נחוצות החוצה בהנפתן ימינה או שמאלה אל מחוץ לשטח ההתראות.

בתחתית המסך תוכלו למצוא שלושה כפתורים וירטואלים (חלק מהתצוגה): מקש חזור, מקש הבית, ומקש של היישומים הפתוחים. לחיצה על מקש היישומים הפתוחים תציג רשימה מרהיבה של האפליקציות האחרונות במצב בו עזבתן אותן, וישגר אותן במהירות שיא במידה והן עדיין בזיכרון. אם לא, הן יטענו מחדש. שוב, "זריקת" אפליקציה ימינה או שמאלה תסגור אותה, ואף תתרום מעט לביצועי המכשיר במידה ופתחתם אפליקציות רבות.

בין הסרגל העליון למקשי השליטה למטה - מופיע התוכן עצמו. במקרה שלנו, אפליקציית הבית כל עוד לא פתחנו אפליקציה אחרת.

במסך הבית, תמצאו סרגל המכיל עד 6 אפליקציות, 3 מימין ו-3 משמאל, ובאמצע אייקון שיביא אתכם לרשימת כל האפליקציות והווידג'טים במכשיר. לחיצה ארוכה על אייקון או ווידג'ט תביא אותו למסך הראשי. לחיצה ארוכה על פריט במסך תאפשר להזיז אותו, לעתים לשנות את גודלו, ולסלק אותו באמצעות גרירה לשטח ההסרה שיופיע למעלה בעת הגרירה. הערמת אייקונים זה על רעהו תיצור תיקייה עגולה ובה, ובכן, ערימה של אייקונים. ניתן להניח תיקיות אייקונים כאלו גם בתחתית - וזה מאוד נוח ומרשים ויזואלית.

עדיין פה ושם ניתן למצוא אפליקציות שמוסיפות מקש "שלוש נקודות" בתחתית המסך או בראשו, והן יציעו תפריט אפשרויות נוספות. נחמד, אבל לא מאוד אינטואיטיבי וקצת מורכב למשתמש הפשוט.

מצד אחד, מדובר בפתרון לא שונה משמעותית מאנדרואיד 2 הוותיקה ולא קשה ללמוד את הממשק החדש, מנגד - הוא אלגנטי ומתקדם הרבה יותר, מרגיש הרבה פחות "צעצועי" מהמערכת של אפל, מהיר וזורם, ומעל הכל, מציע ים של פיצ'רים בעקומת למידה חדה מאוד. חבר'ה - זו אחלה מערכת הפעלה. אפל עדיין פונה לקהל המאותגר טכנולוגית, אך אנדרואיד 4, במיוחד על סוס עבודה כמו הנקסוס 7, היא כל מה שתצטרכו.

ציון: 10 מתוך 10. מערכת פתוחה, נוחה, כיפית, ועכשיו גם תומכת עברית. עוד משהו?

Google Now - סירי לאנדרואיד, והכתבה

לפני כמעט שנה, עם ההכרזה על האייפון 4S, הציגה אפל את סירי, עוזרת אישית מבוססת קול המאפשרת תפעול מתקדם של הטלפון "בלי ידיים". סירי קיבלה ביקורות נהדרות - ולמרות שהיא די מוגבלת בארץ הקודש,  אני משתמש בה באופן יומיומי ויכול להגיד שהיא בהחלט שדרגה לי את החיים וקצרה את זמן השימוש שלי בטלפון. אמנם היא תומכת אנגלית בלבד, אך זה מספיק כדי להגיד לה "תעירי אותי ב-8 וחצי בבוקר", "תזכירי לי להתקשר לאיתי מחר ב-3", "כמה הם 240 דולר ביורו", או "מה מזג האוויר מחר בתל-אביב". כמובן שעבור פעולות קצרות כמו בדיקת מזג-האוויר במיקום הנוכחי, יותר מהיר להעביר את האצבע על המסך - אך לשימושים מהסוג הזה סירי עושה את החיים קלים, וזה עוד לפני שדיברנו על שליחת הודעות בזמן נהיגה ומיילים.

עם סירי הגיע גם שירות הכתבה (באנגלית) לאייפון 4S וכעת גם לאייפד החדש - בלחיצה על מקש ההכתבה במקלדת המכשיר עובר למצב הקשבה ומקליד את מה שאתם אומרים לו, מילה במילה, לתיבת הטקסט בה אתם נמצאים.

בכל הנוגע לזיהוי קולי, אפשר להגיד שכרגע גוגל רחוקה שנות אור מאפל. שירותי ההכתבה, שאמורים לעבוד גם באנגלית וגם בעברית (!!!) - לא עובדים היטב לא פה ולא שם, ולרוב לא תוכלו לשכנע את המכשיר לכתוב את מה שבאמת התכוונתם אליו, ותאלצו להסתפק במקלדת המובנית (ויש לציין שזו מקלדת נוחה ביותר).

"גוגל עכשיו" - שירות חדש מבית גוגל, הוא לא בדיוק תשובה לסירי - הוא מציע משהו קצת אחר, ומנסה לענות לאפל, לפחות "בקטנה". Google Now פועלת ברקע ומשתמשת במידע המיקום ובסדר היום שלכם, כדי לפנק אתכם במידע שימושי: החל בטמפ' על הבוקר, כמה זמן יקח לכם להגיע לעבודה או לחזור הביתה, ועוד. מעבר לכך, אתם יכולים לדבר איתה, ממש כמו עם סירי. התוצאה? לא משהו.

ובכן, בראש ובראשונה, תכונת שליפת מזג האוויר או זמן ההגעה הן נחמדות עד כדי מגניבות, אך לא באמת נחוצות. כל ניסיון לענות לסירי, נופל בצורה די כואבת. שאלות כמו מה מזג האוויר כרגע במקום כזה או אחר נענות היטב, כמו גם שאלות על השעה במקומות שונים בעולם, כולל שמות ישראלים כמו "תל-אביב" או "חיפה". גם שאלה כגון "מה גילו של מורגן פרימן" תענה היטב, ואפילו כיוונון צלצול מעורר, אך שאלות על היומן שלכם, על אנשי הקשר, ועוד שאלות כלליות פשוט יובילו לתוצאות חיפוש בגוגל, וזה מאכזב, כי זו פחות מחצי עבודה. לגוגל יש עוד דרך ארוכה הן עד שיגיעו לאיכות ההכתבה של אפל, והן עד שיביאו שירות קול אנושי ומוצלח כמו סירי.

ציון: 2 מתוך 10 - כי הסירי של גוגל היא גימיק שלא באמת עובד.

איפה הנקסוס 4?

מבט חטוף בטאבלט הקרוב-למושלם של גוגל מעלה תהייה קשה - איפה גרסת ה-4 אינצ' שלו, ולמה לא מוכרים אותה ב-250-280 דולר בתוספת מודם סלולארי - יענו - איפה הסמארטפון? אמנם מיסוי הסלולאר ה"נדיב" של מדינת ישראל לא ירשה לכם לקנות אותו במחיר מרשים כמו את הנקסוס 7, ובכל זאת - סמארטפון אנדרואיד מעולה עם מערכת נקייה ומפרט של ראש השוק, במחיר של 1600 שקלים (בהערכה גסה - 280 דולר כולל מע"מ ומכס על סך 37 אחוז) יחטף בהיסטריה.
לצורך העניין, הגלקסי נקסוס נמכר בעבור 350 דולר, שהם 2500 שקלים בזאפ (בחישוב שלי יצא 1920 שקלים - אבל לכו תדעו מי משלשל מה לכיסו). גוגל יכולה ומצליחה לשבור כאן את השוק - אין שום סיבה שלא תעשה זאת גם בזירה הניידת יותר.

שורה תחתונה

אני לא חושב שאי-פעם הגעתי למסקנה כ"כ חד משמעית מסקירה - אך השורה התחתונה היא אחת: אם אין לכם טאבלט ואתם רוצים אחד - מצאתם! ולא, זו לא פרסומת (וגם אם כן, אף אחד לא שילם לי כדי להגיש אותה...).

הסיבה היא פשוטה: עד היום, הייתם צריכים לבחור בין טאבלט טוב לבין טאבלט זול, והבחירה הייתה קשה. היום, גוגל מציעה לכם טאבלט מצוין עם זמן סוללה גדול, מעבד חזק ומודרני, מערכת הפעלה מעולה עשירה בשלל יישומים, ומסך איכותי וחד - במחיר שווה לכל כיס. זה כנראה הטאבלט הכי טוב שתוכלו לקנות בקבוצת המחיר שלו, אחד הטובים באופן כללי, ואולי התחרות המשמעותית ביותר לאייפד של אפל.

אחרי שאמרנו את זה, יש צורך לציין כי מדובר בטאבלט 7 אינצ', כלומר, הוא עלול להיות קטן מדי אם תנסו להעביר מולו ימים שלמים של מסמכים, וידאו, אופיס, וגלישה. בנוסף, הוא לא המכשיר הטוב בשוק - אם אתם רוצים את הכי טוב שיש, ישנם אנדרואידים עם מסכים גדולים יותר, זמן סוללה ארוך יותר, וכמובן את האייפד הידוע של אפל. מנגד - הוא כנראה הטאבלט עם התמורה הטובה ביותר למחיר.

איפה קונים? ובכן, בזאפ קיימת בינתיים חנות אחת שמוכרת את המכשיר ב-2200 שקלים, וזה קצת מצחיק. כרגע תאלצו לחכות לתחרות בחנויות הפרטיות, או פשוט להביא את המכשיר בייבוא אישי ארצה. חברות כמו מאסטופ או גלובל שופ יעשו זאת עבורכם בשמחה, בעבור אותם 1000-1200 שקלים לדגם ה-8 גיגה - אחרי הכל, הן מרוויחות טוב מהמשלוח.

יתרונות: גודל ומשקל, מערכת הפעלה, איכות מסך וסאונד, ביצועים גבוהים וסוללה ארוכה, מחיר מצוין.

חסרונות: אין גרסת 3G, אין מצלמה אחורית, אחסון מאוד מוגבל ללא הרחבה.

ציון סופי: 9 מתוך 10 - הכי קרוב לטוב ביותר, ובחצי מחיר.

---

OS X Mountain Lion - סקירה וביקורת

August 10, 2012, 10:32 am

≫ Next: מחלת הגדילה של הקוד הפתוח

≪ Previous: גוגל נקסוס 7 \ Google Nexus 7 - סקירה וביקורת

$

0

0

מהפכת המחשוב הנייד של שש השנים האחרונות הוכיחה שהמחשב השולחני נותר מאחור. אפליקציות נוחות לשימוש, כיפיות ומרהיבות עושות את דרכן כל יום לסמארטפונים ולטאבלטים שלנו. המחשבים האישיים נותרו, ובכן - פחות או יותר, כשהיו. כולם הבינו שאת הכלים והשירותים המהפכניים שמקלים עלינו יום יום בדרכים צריך להביא אל המחשב הקלאסי - וטובה שעה אחת קודם.

בסקירהלמערכת ההפעלה הקודמת של אפל, Mac OS X Lion, ובפוסט אחריו - חזינו\דיברנו על טשטוש הגבולות בין המחשב הקלאסי לנייד. בין הלפטופ לאולטראבוק, בין האולטראבוק לטאבלט, בין הטאבלט לסמארטפון. המחשבים השולחניים והניידים שלנו צריכים רענון - והכיוון הוא אחד, לקבל תכונות מעולם המובייל.

ב-Mac OS X Lion (המערכת הקודמת) הציגה אפל גלילה קינטית כמו במכשיריה הניידים, שליטה חדשה ומרכזית במחשב באמצעות מחוות, מסמכים שנשמרים אוטומטית, יישומים במסך מלא, סנכרון יומן ואנשי קשר לשירות iCloudועוד. עוד לפניה, הוצגה חנות אפליקציות אחידה ואיכותית כמו זו של iOS ליישומי Mac OS X. ולקראת סוף יולי שחררה אפל מערכת חדשה, עוד שלב באבולוציה מהכיס לשולחן - המכילה שלל פיצ'רים מעולם המובייל וכאלה שמדברים ישירות אל בעלי האייפד, האייפוד והאייפון.

אז מה היה לנו כאן?

התקנה ומחיר
כמו אחיו הגדול, גם אריה ההרים מגיע אליכם מחנות האפליקציות למק של אפל, במחיר של 20 דולר לכל מחשביכם (משתלם מאוד אם יש לכם כמה מחשבים על אותו חשבון). בהנחה שרכשתם מק מסבב העדכונים האחרון באמצע 2012, תזכו ברישיון עבור אותו מחשב למערכת ההפעלה החדשה - בחינם.

אחרי הורדה של 4 גיגה, לחיצה על אישור והכנה קצרה של שתיים-ארבע דקות, המחשב יפעיל את עצמו מחדש ויתקין את המערכת, תהליך שיקח 20-40 דקות ולא ידרוש שום התערבות מצידכם. אחרי ההתקנה המחשב יפעיל את עצמו מחדש בשנית ומזל טוב! האריה שלכם הפך אריה הרים.

אז על מה שילמתם והתקנתם? למערכת החדשה למעלה מ-200 פיצ'רים, גדולים פחות וגדולים יותר, והנה חלקם, בסקירה ביקורתית קצרה.

זמינות: המערכת זמינה לכל מערכת עם 2 גיגה של RAM, כונן אחסון עם 8 גיגה פנויים, ומערכת סנואו-לאפרדבת שנתיים (כן, אתם יכולים לדלג על ליון).

איזור התרעות
עד היום, בעוד באנדרואיד או באייפון שלכם זכיתם להתרעות נוחות ומסודרות במקום אחד, במחשב פייסבוק הקפיצה אייקונים צבעוניים בדפדפן, תוכנת המייל הציגה הודעות על המסך, גוגל-טוק הרעישה וקיפצה וסה"כ היה לכם לא נוח, בלשון המעטה.

אחד השדרוגים הנוחים שמביאה איתה מערכת ההפעלה החדשה היא אזור התרעות מרוכז, בו תוכלו לראות את כל הפריטים שדורשים את תשומת לבכם - מייל חדש, תזכורת מהיומן, תזכיר או הודעה בצ'ט. תוכלו לבחור כיצד ההתרעה מוצגת, לבקש לכבות אותן עד מחר - נגיד אם אתם לא רוצים הפרעות או יושבים עם מישהו על המחשב (במקרה שמחשב מחובר למקרן, אזור ההתרעות יכבה אוטומטית).

זה שדרוג משמעותי, נקי, נוח וכיפי - אבל צריך לזכור, אין הרבה יישומים שתומכים באזור ההתרעות החדש. עבור מיילים, קליינט המייל המובנה והמצוין של המק תומך, גם תוכנת ההודעות שמופיעה בהמשך מביאה איתה את גוגל-טוק לאיזור ההתרעות. טוויטר שעברה שילוב במערכת החדשה תומכת גם היא - פייסבוק תגיע אלינו רק בסתיו, ובינתיים היא לא שם. אפל גם עושה כאן עוד מהלך, קצת מלוכלך - ואפליקציות שלא הותקנו דרך חנות האפליקציות של המק לא יוכלו לעשות שימוש בהתרעות החדשות. משמעותו שאם נגיד סקייפ תרצה להציג לכם שיחות שלא נענו בדרך נוחה, היא תאלץ להגיע לחנות של אפל. בדרך זו, אפל מנסה, באופן שקט, להרוג באיטיות את השוק הפתוח של היישומים למק ולהעביר את הכוח לחנות שלה בדומה לאייפון או לאייפד.

מחד, כנראה שלצרכנים יהיה יותר קל לעבוד מול חנות אחת טובה. מאידך, יתכן שנשלם יותר על זה שאפל דורשת להרוויח מהמפעילים (לא מן הנמנע שתוכנות חינמיות יעלו 1-5 דולר בחנות), ושוב, הכל הופך למובייל.

iMessage
שירות ההודעות של אפל הוצג עם המערכת הניידת iOS 5, והוא מציע העברת הודעות בין מכשירי אפל ע"ג רשת האינטרנט. בראש ובראשונה, מדובר בחסכון לאנשים עם חבילת הודעות מוגבלת וחבילת גלישה, לפיה הודעות עוברות באופן מאובטח בין אייפונים בחינם. מעבר לכך, מדובר בדרך לשלוח הודעות לאייפוד ולאייפד בהנחה שאלה מחוברים לאינטרנט (באמצעות 3G או רשת אלחוטית). תוכלו לראות כאשר ההודעה הגיעה לייעדה, ואם מדובר באייפון שכרגע לא זמין ברשת אלחוטית, הרי שההודעה תעבור כ-SMS מהשורה. פשוט מעולה.

כעת שירות ההודעות הגיע למק. במערכת החדשה נהרג יישום הצ'טינג iChat לטובת אייקון הודעות גדול ודומה לזה באייפון בשם "הודעות" או "Messages". יישום ההודעות מציג את רשימת האנשים איתם שיחות פעילות בצד שמאל, ובצד ימין, בשטח גדול - את השיחה עצמה. בראש ובראשונה, תוכנת ההודעות תאפשר לכם לשלוח סמסים לחבריכם בעלי האייפונים עם iOS 5, כמו גם לבעלי מק-אייפד-אייפון אחרים עם מערכת מעודכנת, וזה נהדר. כמו במכשירים הניידים, יש לפתוח הודעה חדשה ולהתחיל להקיש שם של מישהו מאנשי הקשר. ליד מספר הטלפון או כתובת המייל של הנמען תופיע בועת שיחה כחולה - סמל שניתן לשלוח אליו הודעות. שמו של המשתמש יופיע בכחול, וניתן גם לעשות שיחת ועידה עם כמה נמענים. במידה ובחרתם מספר או שם שאינם מנויים לשירות - השם יופיע באדום והודעת שגיאה תתקבל כשתנסו לשלוח את ההודעה.

תוכנת ההודעות החדשה לוקחת על עצמה גם את שאר הצ'טינג, בראשו גוגל-Talk, אך הממשק מעט שונה מזה שהתרגלתם אליו. גם כאן תוכלו להתחיל הודעה ריקה חדשה ולהתחיל לכתוב שם נמען, וממש כמו בועת השיחה הכחולה של שירותי אפל, כתובת מייל כזו או אחרת (לעתים כתובת מייל מעט ג'בירישית משום מה) תופיע ליד איש קשר עם עיגול ירוק (אונליין) או צהוב (לא ליד המחשב) ליד המשתמש. לא אהבתם את הממשק החדש? אין בעיה, ניתן לגשת לתפריט או להקיש Cmd+1 כדי לקבל את רשימת חבריכם וללחוץ על אחד פעמיים כדי להתחיל להתכתב איתו, ושיחה עמו תתחיל בממשק החדש.

שירות iMessage מאפשר גם משלוח תמונות וסרטים בגוף ההודעה, אך אם תנסו לעשות איזה מאלה בשיחת צ'ט גוגלית, תקבלו הודעת שגיאה.

סה"כ, השירות החדש נראה ומרגיש נהדר. יצירת הודעה חדשה נעשית בדיוק כמו באייפון או באייפד, ולא דורשת דפדוף בין אנשי קשר. החיבור עם שירותי צ'ט אחרים נוח וקשה לא להיות מרוצה מהשדרוג המשמעותי ל-iChat הוותיקה.

עוד עניין טכני קטן הוא שכאשר אתם מתכתבים מהאייפון עם בעל אייפון בהודעות iMessage, הוא מקבל את ההודעות כאילו ממספר הטלפון שלכם. כאשר אתם כותבים לו מהמק, האייפד או האייפוד - ההודעות מתקבלות לממשק ה-SMS כאילו מכתובת המייל שלכם - כך שיפתח אצלו אשכול הודעות חדש. כשישיב, ההודעה תגיע לכלל המכשירים ותוכלו להתחיל שיחה במק, להמשיך אותה מהסלון באייפד ולסיים אותה בדרך לעבודה מהאייפון. אדיר.

הכתבה
יחד עם סירי, העוזרת האישית מבוססת הקול של האייפון 4S, הגיעו שירותי ההכתבה לאפל. באייפון 4S ובאייפד החדשזה פשוט כמו באנדרואיד - מקש רמקול זעיר מופיע לצד מקש הרווח במקלדת ומאפשר להכתיב למכשיר טקסט באנגלית. באנדרואיד זה קיים כבר זמן מה, גם בחלונות 7. עם זאת, בשתיהן הניסיון הראה שזה לא שמיש.

גם באייפון זה לא מושלם, ואי אפשר להכתיב כך מסמכים שלמים - אך לטקסט קצר זה מאוד (מאוד) נוח, כי זה פשוט מזהה טקסט יותר טוב. שימו לב, יתכן שהרושם השלילי שקיבלתי הוא ממכשירים ספציפיים ולא מיכולותיה של אנדרואיד עצמה. מצד שני, אחד המכשירים האלה הוא הנקסוס 7 - טאבלט הדגל של גוגל.

כעת גם המק שלכם תומך בהכתבה. לחיצה כפולה על מקש ה-fn יציג מיקרופון דמוי סירי מתחת או מעל לתיבת הטקסט. דברו אל המחשב ומה שתאמרו עד לחיצה נוספת על המיקרופון יכתב. זה עובד וזה עובד טוב, אך כנראה שאפשר לצפות לירידת ביצועים כאשר עובדים עם מיקרופון צד שלישי פחות איכותי במק-מיניאו מק-פרו.

שיתוף
החל מסייר הקבצים, דרך דפדפן האינטרנט ועד הפריוויו (הצגה מקדימה) - המערכת תכיל כפתור שיתוף דומה לזה שבאייפון-אייפד. הכפתור יציע שיתוף בהתאם לפריט. כך למשל תמונה תוכלו לשתף במייל, בהודעה, ב-AirDrop (מה זה?), בטוויטר ובסתיו גם בפייסבוק. סתם קובץ תוכלו לשלוח במייל או ב-AirDrop, וכו'.

זה לא מגניב מדי ומצד שני זה די נוח, במיוחד לאנשים מאותגרים טכנולוגית. בהחלט שינוי מבורך. לא בדקתי את העניין, אך יכול להיות שגם את היכולת לשתף באפליקציות שונות - מציעה אפל אך ורק למפתחים שעוברים דרך החנות שלה.

AirPlay
יחד עם iOS 4 הציגה אפל את AirPlay, פיצ'ר להזרמת תמונה וצליל מהאייפון, האייפוד או האייפד לטלוויזיה (דרך Apple TV) ולרמקולים (בעזרת Apple Airport Express). שירות נוח ומגניב. כעת גם המק שלכם יכול לשלוח את השידורים שלו לטלוויזיה, כולל התמונה כולה ובכך להתחבר לטלוויזיה שלכם כמקרן אלחוטי. מגניב מאוד, רק חבל שאין תמיכה בכלל מחשבי המק התומכים באריה ההרים.

בקליטה לא מלאה של הרשת הביתית או יישומים כבדים - כמו באייפד ובאייפון, צפו למעט לאגים וקפיצות.

זמינות: רק מחשבי מק משנת 2011 ואילך.

Safari - דפדפן האינטרנט
ספארי עודכן, וכעת יש בו שורה אחת לכתובת אינטרנט ולחיפוש (סוף כל סוף). מעבר לכך, השורה העליונה מכילה כפתור ענן, שלחיצה עליו תוביל אתכם לרשימת הטאבים הפתוחים במכשירים אחרים של אפל. כך למשל, תוכלו להגיע לטאב שפתחתם במק מהאייפד, או להמשיך לקרוא משהו שפתחתם באייפון כשתגיעו הביתה למק.


כל זה טוב ויפה, אך במכשירים הניידים השירות יגיע רק עם גרסה 6 למערכת iOS. אז בינתיים? בינתיים תוכלו לעבור בין טאבים שפתוחים במקים אחרים שברשותכם עם מערכת ההפעלה. למי זה שימושי? לאנשים עם יותר ממק אחד. היות ומקינטושים הם מחשבים יקרים מאוד, ספק שיש הרבה כאלה, והפיצ'ר יהפוך שימושי בסתיו עם הגעת הגרסה הניידת.

בנוסף, תצוגת כל הטאבים התווספה ולחיצה על מקש ליד מקש הוספת טאב יפתח תצוגת זרימה נוחה של הטאבים הפתוחים. מגניב ונחמד, לא יותר מזה.

עמוק בענן
אייקלאוד - שירות הענן של אפל, שהגיע לראשונה בגרסה הקודמת ממשיך את דרכו לעומק מערכת ההפעלה, והוא חלק אינטגראלי מאריה ההרים. האופיס של אפל - iWork, תומך כעת באחסון בענן ויציג את רשימת המסמכים שאחסנתם באייפד-אייפון-או-אייפוד. גם יישומים כמו עורך הטקסט או התצוגה המקדימה של תמונות, מאפשרות שמירת קבצים בענן והשגתם מכל מקום.

בניגוד לדרופבוקס או לגוגל-דרייב, אייקלאוד תומך בשיתוף ענן מבוסס אפליקציות. כלומר, אין תיקייה ובה מידע משותף, אלא סנכרון מאחורי הקלעים של מאפיינים או קבצים שונים. מחד, זה הרבה יותר נוח מתיקייה, מאידך - כמו באפל, מגביל. אם שמרתם קבצי טקסט בענן מעורך הטקסט, הרי שלא תוכלו להגיע אליהם מהאייפון שלכם - כי אין לו אפליקציה מקבילה. אפליקציות שיש במכשירים הניידים מסתנכרנות היטב ובאופן די מגניב - מעודכנות כל הזמן, ועל כך מיד.

פתקים ותזכורות
כבר בגרסה הקודמת סונכרנו אנשי הקשר ופריטי היומן, וכמובן המיילים שלכם - על הענן. כלומר, הוספתם איש קשר באייפון? הוא מתווסף במק. הוספתם אירוע ביומן על האייפד? הוא במק ובאייפון. כל המכשירים מקושרים בכל זמן.

עם זאת, עד עכשיו יישום הפתקים הצהובים באייפון עבר סנכרון מעט עקום עם תיבת המייל שלכם, ואפליקציית התזכורות המצוינת (מבוססת מיקום או זמן) של iOS 5 עברה סוג של סנכרון עקום מאוד עם היומן. כעת, אפל סדרה את הבלאגן - ושתי אפליקציות חדשות זמינות במק OS החדשה: תזכירים ופתקים. הממשק דומה לזה באייפון, צבעוני ומגניב, והסנכרון אוטומטי מול המכשירים הניידים.

כך ניתן ליצור תזכורות ופתקים מהמחשב ואלה יעשו את דרכם לטלפון או לטאבלט שלכם בלי שום מאמץ. זה היה די צפוי, ובכל זאת - שאפו על הביצוע.

PowerNap - שנת יופי
לאפל מגוון מחשבים ניידים מבוססי זיכרון SSD מהיר. החל מהמקבוק איר ועד המקבוק פרו עם מסך הרטינה. זיכרון ה-SSD אמנם יקר עד יקר מאוד, אך הוא מספק מהירות חסרת תחרות וחיי סוללה ארוכים משמעותית מאלה של מחשב עם כונן קשיח מסתובב. ה-SSD הוא זיכרון פלאש בדומה לזה המותקן בסמארטפונים ובטאבלטים ומכאן - אפשר לעשות בו שימוש גם כאשר המחשב רדום, מבלי להשפיע משמעותית על זמן הסוללה.

אם כן, שנת יופי, או PowerNap - היא פיצ'ר למחשבי המקבוק עם זיכרון הפלאש, אשר מאפשר למחשבים להשאר מחוברים גם כאשר הכנסתם אותם למצב שינה בדומה למכשירים ניידים ולבצע סנכרון מול הענן (מיילים, פתקים, אזכורים, מסמכים, וכו'). כאשר המחשבים נמצאים במצב שינה אך גם מחוברים למקור כוח, מתבצעות גם הפעולות הבאות: הורדת והתקנת עדכונים (עדכוני מערכת למחשב ועדכוני אפליקציות מחנות האפליקציות - כעת שתיהן חלק מחנות האפליקציות של המק), וגיבוי לכונן חיצוני (Time Machine). כלומר, אם השארתם את המחשב רדום ומחובר לחשמל הוא יגבה את עצמו ויעדכן את עצמו, וגם אם אינו מחובר לחשמל - המידע שלכם יעודכן כאשר הוא ישן, חוסך זמן סנכרון כאשר המחשב ער. כל זאת יעשה בדממה מלאה ועם שמירה על 30 ימי שינה עם סוללה מלאה.

זה בהחלט שדרוג מעולה שטרם נראה במחוזות ה-PC, אך יש לתהות מדוע הדור הראשון של מחשבי המקבוק איר עם זיכרון הפלאש, זה מסוף שנת 2010 שנסקר פה, לא קיבל את העדכון.

זמינות: מחשבי מקבוק איר מאמצע 2011, מקבוק פרו עם מסך רטינה, כל מקבוק עתידי מבוסס SSD.

בקטנה
בנוסף לשדרוגים הגדולים המפורטים לעיל, אריה ההרים מביא איתו גם אוסף של שינויים ושיפורים קטנים שעושים את החיים קצת יותר קלים ואת המחשב קצת יותר מתקדם. והנה כמה מהם:
- אזור המשחקים המוכר מהאייפון (או האייפד, או האייפוד) הגיע למק - וניתן להוריד משחקים ולהשוות תוצאות מול חברים או לשחק מולם, ברגע שתמצאו עוד שחקנים בעלי מק. היתרון? כעת תוכלו לשחק משחקים מרובי משתתפים כאשר חלק משחקים מהטאבלט, אחרים מהסמארטפון וכמה מהמחשב. זה מאוד נחמד בתאוריה, אך עדיין אין הרבה משחקים, וכמובן - אין הרבה שחקנים, לפחות בארצנו.

- תפריט שמירה בענן, ושינוי שם קובץ משם המסמך בראש החלון - נוח.
- חיפוש בלאנצ'פד - ובאופן כללי הוא נראה יותר טוב, כעת כשיש יותר אייקונים בכל שורה.
- התקנת האפליקציות קיבלה שדרוג אבטחה וכעת ניתן לבחור שלוש רמות אבטחה: הראשונה מאפשרת להתקין רק אפליקציות מהחנות, השנייה מאפשרת להתקין גם אפליקציות עם חתימה מוכרת, והשלישית מאפשר התקנה חופשית.
- חנות האפליקציות, כפי שנכתב לעיל - מעדכנת גם המערכת עצמה. בנוסף, אפל הוסיפה לה כמה שדרוגי ממשק כמו מעבר בין דפים באמצעות מחוות, תמיכה במסך מלא, הודעה באזור ההתרעות כשיש עדכון מחכה, והורדת עדכונים אוטומטית.
- יישום הדואר המובנה תומך כעת ברשימת אנשי "VIP" - כאלה שההודעות מהם יסומנו מעל הרגילות ובתיבה נפרדת, כך שאף פעם לא תפספסו הודעה מהבוס בתוך כל הספאם שמגיע לתיבה באופן יומי.
- שדרוגי אבטחה כגון המרת אפליקציות מובנות לאפליקציות ארגז-חול (כאלה שלא יכולות להגיע לאפליקציות אחרות), או קרנל ASLR - שמבלגן את כתובות פונקציות הקרנל- מונע ממזיקים לבצע הזרקות קוד.
- ועוד ועוד, רשימה מלאה ניתן למצוא כאן.

מתחת למנוע
יש שמסרו כי הגרסה החדשה יציבה ומהירה יותר ביחס לקודמת. שמתי לב לשינויים קלים, אך לא להבדל גדול, ומנגד, נתקלתי במעט מאוד בעיות במערכת הקודמת. יש לציין כי על המק מיני שברשותי, מחשב מסוף שנת 2010, המערכת עבדה מצוין - עד שהפעלתי את Parallels עם חלונות 7, וזו בהחלט הקשתה על העבודה, חיממה את המחשב והפכה את העבודה לכמעט בלתי אפשרית. על מחשבי מקבוק איר הביצועים היו מצוינים.

את המערכת בדקתי על: מק מיני סוף 2010, מקבוק איר סוף 2010, ומקבוק איר אמצע 2012 (סקירה מקוצרת - בקרוב!).

תרמית השולחן המקביל
אם אתם חושבים אם לשדרג - ההמלצה היא חד משמעות: לכו על זה. 20 דולר הם כלום, והמערכת החדשה מציעה אוסף פיצ'רים עצום ונהדר, שישדרג את חוויית השימוש שלכם במחשב באופן יוצא דופן. עם זאת, אם אתם משתמשים בחלונות ע"ג Parallels Desktop, שימו לב שהחבר'ה שם יצאו זונות לא קטנים (וסלחו לי על השפה, אבל מישהו באמת צריך לשרוף שם את המועדון) - וגרסה 6 לא תעבוד על המערכת החדשה. תוכלו לקנות רשיון או רשיונות שדרוג לגרסה 7, או כמובן לשם רטייה על העין ולגנוב לכם גרסה פיראטית. ואללה, יכול להיות שמגיע להם.

מסקנה

המגמה הייתה ברורה לפנישנה ושנתיים ואפל מובילה את השוק ומכוונת בדיוק לשם - המחשבים האישיים שלנו יתנו לנו שירות ברמת נוחות ושימושיות חדשה, דומה לזו של הטאבלט או הסמארטפון שלנו. ממשקים דומים במחשב ובנייד מסנכרנים מידע בלי שנרגיש - ונראה שיש מארג תוכנה וחומרה איכותי שהופך את המהפכה הזו לאפשרית. כמו כל מהפכה, גם זו לא מסתיימת בין-לילה, אך המערכת החדשה היא בהחלט צעד (גדול) בכיוון, ממש כמו המערכת הקודמת.

יחד עם הטוב, גם הרע מגיע למק: אפל אלופה בסגירות ומונופוליות, ונראה שאחרי הצעד הראשון: פתיחת חנות אפליקציות נוחה וכיפית למחשבים שולחניים - כעת מגיע השלב השני, האפשרות (המסומנת כברירת מחדל) למנוע התקנה ממקורות זרים, והגבלת פיצ'רים חדשים משימוש באפליקציות שאינן עוברות דרך החנות. אפל מנסה לגזור את אותם קופונים גם במק. האם זה יצליח? ימים יגידו, אך העבר מסמן שהחברה מקופרטינו יודעת מה היא עושה.

מחלת הגדילה של הקוד הפתוח

August 11, 2012, 3:08 am

≫ Next: אמצע 2012 - סקירה וביקורת MacBook Air

≪ Previous: OS X Mountain Lion - סקירה וביקורת

$

0

0

מאז ומתמיד אהבתי קוד פתוח. הקונספט של לשתף תוכנה באופן חופשי, כך שכל אחד יכול להוסיף את שעולה על רוחו, לתקן פרצות אבטחה ובכלל, להיות חלק פעיל במערכת שלו ובמערכות של אחרים הוא רעיון מעולה. המערכות עצמן בנויות כמו לגו, במקום במקשה אחת, ולכן אפשר לפרק אותן זו מזו וליצור מוצרים מדהימים - שכל חלק ניתן להחלפה, ובדיוק ככה זה צריך להיות. חופשי ונהדר. קוד פתוח זה אחלה.

מוצרים בקוד פתוח? אותם אני כבר פחות אוהב. בראשם עומדות מערכות ההפעלה לינוקס ואנדרואיד. שלא תבינו לא נכון, הן נהדרות, יפות, חכמות. זה לא הן, זה אני. יום אחד הן יעשו מישהו מאוד שמח. וזה לא שאני לא רוצה שנשאר חברים.

פתיחות זה טוב

לינוקס היא מערכת שמציגה הרבה ממה שקוד פתוח יכול לעשות: מציעה שלוש סביבות שנראות שונה זו מזו אך עובדות באופן שקוף: KDE, Gnome וה-Unity החדשה, מציעה עדכון רכיבים מהיר ובלתי תלוי שלרוב לא דורש הפעלה מחדש, באה עם אוסף תוכנות מרשים לכל מטרה, פתוחה ונוחה לשינוי במאה אחוז, יציבה, מאובטחת, מהירה, גמישה בטירוף, אלגנטית.

גם אנדרואיד נראית ומרגישה טוב, אפילו טוב מאוד. היא מביאה תוכנה מעולה שמתאימה היטב לטווח גדול מאוד של חומרות, מערכת פשוטה מחד ומתקדמת מאוד מאידך, שמאפשרת למשתמש לעשות ה-כ-ל, ועבור משתמש חזק שיודע מה שהוא עושה, אנדרואיד על מכשיר סביר חזקה לא פחות מלינוקס על מחשב שולחני, אחרי הכל - אנדרואיד היא לינוקס. כשמחברים בין העוצמה חסרת המעצורים של לינוקס לפשטות הנוחה והאלגנטית של אנדרואיד מקבלים סוס עבודה, במובן הכי כנה של המילה. ואנדרואיד היא בדיוק מה ששוק הסמארטפונים והטאבלטים צריך כדי להוריד מחירים ולהגיע אל העם, וגם כדי ליצור מכשירי קונספט, כאלה מוקשחים כמו המוטורולה דפיי וכאלה עם מסכי 3G או סתם חיות חומרה כמו הגלקסי S3.

לרוץ 150 ק"מ ביום לשום מקום

מנגד, גם אז וגם היום - כל ביקור ומגע שלי עם אנדרואיד ולינוקס מריץ אותי בחזרה לאפל הסגורה והנבזית. ומדוע? אחד הטיעונים הגדולים של משתמשי לינוקס ואנדרואיד (וזה בשבילכם: מ.ב. וד.ק. :)) הוא "ככה זה היה פעם, היום זה הרבה יותר טוב".

אז למרות שעברתי תהליך "הצטנצנות" (יענו, הפכתי לצנצנת) והתחלתי לעבוד עם מק ואייפון - אני לא חי בוואקום. אני עובד עם לינוקס (זה שעזבתי את מנדריבה בבית בסוף 2009 לא אומר שאני לא מתקין לחברים אובונטו 12.04 או עובד בעבודה עם 11.04, עכשיו כשעדכנו אותנו מ-8.04) כל היום בעבודה ואני רואה אנדרואידים על ימין ועל שמאל, מגרסה 2.3.4 (עוגיית זנגוויל) דרך גרסה 3 (חלת דבש), עד גרסה 4 (קסטה) ואפילו 4.1 (סוכריית ג'לי). האמת העצובה היא שאתם צודקים - הקוד הפתוח מתקדם בצעדי ענק, הוא רץ כמו בולט ולא עוצר ב-200 מטר. הוא טס אלפי קילומטרים ביום.

לשום מקום.

גם היום חבר לא יכול להתקין אובונטו כי משום מה ההתקנה קורסת באמצע וצריך להתחיל להבין מה קרה. גם היום לינוקס לא מזהה כרטיסי קול פה ושם, וכרטיסי רשת, ומצלמות ונגנים, גם היום צריך לפתוח טרמינל והתחיל להרביץ תורת מקלדת במקום לעבוד בממשק, כי הוא פשוט לא מגיע לכל קובץ קונפיג. גם היום צריך לערוך דברים, גם היום צריך להקליד sudo, גם היום הכל שם לא עובד. אז נכון, זה נראה טוב יותר, ונכון, יש יותר שירותים ואפשרויות, ואללה. אבל גם אם תבנו טירה עצומה משנהב באפריקה, מישהו עדיין ישים לב שאין שם בית שימוש.

אנדרואיד התפתחה המון. אנדרואיד 4 מרגישה ממש טוב, במיוחד על החומרה המעולה של גוגל. זה לא משנה את העובדה שעדיין חלק מהאפליקציות שאני מוריד מהמרקט לא עובדות. זה לא משנה את העובדה שיש אפליקציות שפשוט קורסות כשאני מפעיל אותן. בפעם הראשונה, השנייה, ואז אני עושה אנאינסטול. עדיין יש תוכנות שמקפיצות התרעות לאזור ההתרעות רק כדי לפרסם פרסומות שאף אחד לא רוצה לראות. עדיין לא ברור בכל אפליקציה איפה המפתח המדושן שלה החליט לשים את כפתור החיפוש. עדיין אני מרגיש כאילו אני צריך להיות חצי טכנאי כדי לתפעל את המכשיר באופן חכם. ואללה, באייפון הטיפש שלי אני לא מרגיש ככה.

אז לקרוא לי בוגד? קיבלתי. אבל יש לי סיבות טובות.

ועכשיו ברצינות

איזה מין שם זה Google Play? מה חשבתם לעצמכם? מה עישנתם? מה זה Play Books? מישהו שם למעלה הפסיד בהתערבות? כי בינינו, אתם גורמים להרבה אנשים להרגיש כמו ילדים מפגרים - וחבל, חלקם לא ילדים מפגרים.

אמצע 2012 - סקירה וביקורת MacBook Air

August 21, 2012, 11:30 am

≫ Next: אייפון בהתאמה אישית?

≪ Previous: מחלת הגדילה של הקוד הפתוח

$

0

0

במקור, המקבוק איר של אפל נולד כמחשב נייד. עם דגש על הנייד. הרעיון היה ליצור מחשב נישא דק וקל - בפועל, קרה הרבה יותר מזה. הדור השנישל המקבוק איר (סוף 2010) היה מצויד בזיכרון פלאש (SSD, כמו זה שניתן למצוא באייפוןאו בסמארטפוניאנדרואיד, טאבלטים, ונגני מוזיקה כמו האייפוד) באופן בלעדי, זונח את הכונן הקשיח המסתובב - שליווה אותנו מאז המצאת המחשב.

הזיכרון החדש איפשר ליצור מחשב קל ודק מאי-פעם, עם מקום רב לסוללה, שכעת, כשאינה צריכה לסובב כונן פיזי, הספיקה לשעות רבות של עבודה. אך המהפכה הגדולה ביותר בשימוש בזיכרון פלאש היא כמובן מהירות הכונן, שלא דומה לשום דבר שאי-פעם הכרנו. סקירות שונות שיבחו את המחשב, וכך גם אנחנו - והיה ברור שחברות אחרות ימשיכו בעקבות אפל, אך לא היה ברור שהתופעה תקבל שם חדש וסדר גודל חסר תקדים.

לא עבר זמן רב ואינטל הציגה את קונספט ה-"אולטראבוק", סט סטנדרטים חומרתיים ליצרניות חומרה, כדי שייצרו אולטרא-בוקים משלהם ויתחרו במחשב המהפכהשל אפל. למרות עיצובו וביצועיו, המקבוק איר דאז הציג מפרט לא מרשים בלשון המעטה (מעבד עתיק, זיכרון רזה וכרטיס גראפי דל), ובעקבות התחרות עדכנה אפל את המפרט באמצע שנת 2011, ושוב כעת, באמצע 2012. לקחנו את המקבוק איר החדש, מחשב הברק של אפל לנסיעת מבחן, משווים אותו לדגם של שנת 2010 שנפל לידינו אז - ובדקנו האם יש סיבה לשדרג, והאם כתר האולטראבוקים שייך לאפל.


על הנייר
לא כמו הדגם הקודם, המקבוק איר החדש מתחרה במחשבים החזקים ביותר בקטגוריה שלו, ומציע מפרט מרשים ביותר, עם המעבדים האחרונים מבית אפל וזיכרון RAM שלא מבייש מחשבים בגודל מלא. מבחינת מימדים, הוא עדיין קל, דקיק, קטן ומעוצב לתפארת.

שימו לב, המקבוק איר מגיע עם מסך 11 אינצ' או 13 אינצ', ובקונפיגורציות שונות. סקירה זו מתייחסת לגרסת ה-13 אינצ' אותה סקרנו.

מאפיין	חומרה	ניתן לשדרג עד
מעבד	i5 Ivy Bridge, 1.8-2.8 GHz	i7 Ivy Bridge, 2.0-3.2 GHz
זיכרון	4GB DDR3L at 1600 MHz	8GB DDR3L at 1600 MHz
אחסון	128 או 256 ג"ב SSD	512 ג"ב SSD
מסך	מסך LED בגודל 13.3 אינצ', ברזולוציה 1440 על 900
מעבד גראפי	Intel HD Graphics 4000
מצלמה קדמית	באיכות 720p
גודל ומשקל	רוחב: 32.5 ס"מ, עומק: 22.7 ס"מ, גובה: 0.3-1.7 ס"מ, משקל: 1.35 ק"ג
אלחוט	WiFi 802.11n תואם a/b/g, תקן Bluetooth 4.0
יציאות USB	2, שתיהן תומכות USB 3.0 וכן USB 2.0
כוננים	חריץ SD, אין כונן אופטי.
יציאות נוספות	יציאת Thunderbolt תומכת Mini DisplayPort, שקע אוזניות, מיקרופון

* הדגם שברשותי מכיל את שלושת השדרוגים, מעבד, זיכרון ואחסון. מחירו בחנות אפל 2200 דולר, ובאיידיגיטל כ-11,924 שקלים.

הנתונים היבשים מראים שהמעבד אמנם דו-ליבתי, אך פרט לעובדה זו - המקבוק איר הוא לא עוד "מחשב נייד וחלש", אלא מחשב ביצועים של ממש, עם עד 8 גיגה של RAM וכונן בגודל סביר של 512 גיגה. יחד עם יציאות ה-USB 3 ושקע ה-Thunderbolt, אפל מציבה אולטרא-בוק חזק מאוד בתחרות מול המחשבים שהגתה אינטל ויצרו טושיבה, סמסונג, דל, אסוס וחברותיהן.

עיצוב
מבפנים, המקבוק איר של 2012 שונה מזה של סוף 2010 כמעט בכל פרמטר: מעבד מהיר עד פי 2, זיכרון גדול פי 2 או 4, אחסון גדול פי 2 (אם הותאם אישית), ועוד. מבחוץ, מצד שני, המחשב נראה בדיוק - אבל בדיוק, כמו אחיו הבוגר. הוא עדייןדקיק, קל, בעיצוב מינימליסטי ונקי מאלומיניום מוברש, הוא עדיין כנראה המחשב הכי אלגנטי ומרשים שתוכלו לקנות בכסף.

אפשר להגיד הרבה דברים (טובים ורעים) על אפל, אך באופן חד משמעי - בעיצוב הם מבינים. למרות המראה הדומה (לא לומר, זהה) של המחשב לזה של לפני שני דורות, ניתן להבחין במהרה בשני הבדלים בין המחשבים, ושניהם במקלדת. האחד הוא בנוחות הקלדה שונה עליה נדון בהמשך. השני, הוא בתאורה אחורית של המקלדת, אשר מאפשרת להקליד בחושך. זה בהחלט פיצ'ר נחמד ושימושי ולא, לא שווה לקנות או להחליף עבורו מחשב אחר.

מסך
המסך של המקבוק איר נותר כשהיה בסוף שנת 2010. זהו מסך LED בגודל 13.3 אינצ', המציג רזולוציה מקסימלית של 1440 על 900 פיקסלים. זה פחות מ-Full HD וזה לא רטינה. אם כך, האם מדובר במסך חלש? לא, ממש לא. למען האמת, עד לא מזמן, היה זה הסטנדרט למסכי 15 אינצ', כך שמדובר בדחיסה של פיקסלים רבים למסך קטן, והתוצאה היא תמונה חדה, בהירה, צבעונית ומרשימה.

עם זאת, קשה לומר בפה מלא שמדובר במסך "מושלם". אמנם אין בעיניי הרבה שימוש למסך מדהים כמו זה שמציעה אפל במקבוק פרו עם מסך הרטינה, אך ללא ספק היה נחמד ותחרותי לו הייתה מעמיסה אפל עוד כמה פיקסלים פנימה ומציעה מסך Full HD דחוס ל-13 אינצ'. זה היה נראה *טוב*. אז התוצאה שהייתה טובה בסוף 2010 נותרה מספקת, אך מאוד כדאי (וכן ניתן לצפות) שבעדכון הבא תעבור הרזולוציה של המחשב שדרוג, אולי אף לרטינה.

ועדיין, זה אחד המסכים הטובים בשוק.

מקלדת
התחושה במקלדת שונה מבדגם הקודם-קודם. כעת היא מרגישה מגיבה יותר, ומקשיה מרגישים חזקים למגע. זה שדרוג לטובה, ועדיין לא הבדל עצום. עיצוב המקלדת זהה - מקלדת איים ובראשה כפתורי F1-F12 עליהם פונקציות לתפעול המחשב (הפעלה ועצירה של מוזיקה או נגינת סרט, שליטה בבהירות המסך, מעבר למסך הבקרה של האפליקציות ושולחנות העבודה, הצגת מסך הרצת האפליקציות, שליטה בעוצמה ועוד).

המקלדת נוחה מאוד וכיפית, אף יותר מהמקלדת הייעודית שמוכרת אפל עבור מחשבים שולחניים. למעשה, הקלדה על מחשבי מקבוק לדורותיהם מרגישה יותר טובה מהקלדה על רוב מקלדות ה-PC המלאות והשולחניות שניסיתי. המקשים מופרדים היטב, ההקלדה מהירה, ברורה וקלילה. ואכן, אם תרצו להצטייד במקלדת מקינטוש חיצונית - זה יעלה לכם 400 שקלים. אלא אם כן אתם מתחברים למסך חיצוני, אין סיבה שתעשו את זה - המקלדת של המקבוק הייתה ונותרה מצוינת.

טאצ'פד
אחד היתרונות הגדולים של מחשבי אפל על פני המתחרות טמון במשטח המגע ובשילובו במערכת ההפעלה. הטאצ'פד של אפל הוא הדובדבן שבקצפת הממשק וחווית המשתמש של אפל - מביא את המגע האיכותי מהמכשירים הניידים למחשב הנייד, והוא נותר כשהיה - מושלם.

המשטח גדול מאוד, נעים וחלק למגע, ומדויק להפליא. במערכות ההפעלה האחרונות, אוסף מחוות מבוססות מגע כגון גלילה קינטית גורמות למחשב שלכם להרגיש כמו האייפוןאו האייפד. צביטה תגדיל ותקטין דפים בדפדפן, העברת שתי אצבעות לכל כיוון תגלול את הדף עליו אתם מסתכלים והעברת שתי אצבעות מהצד הימני של משטח המגע תפתח את אזור ההתרעות. כפי שנכתב בסקירה של המקבוק איר ההוא, גם כאן - הטאצ'פד הוא משטח המגע הראשון שיצא לי לעבוד איתו שלא הריץ אותי לחנות המחשבים הקרובה לרכישת עכבר חיצוני. הוא פשוט מספק ונוח.

יציאות
מימדיו וגודלו של המקבוק איר מונעים ממנו להכיל מבחר יציאות כמו במקבוק פרו או במחשבים רגילים - ולכן הוא נאלץ לבחור כמה שקעים שימושיים ולהסתפק בהם. בצד ימין תמצאו חריץ SD לכרטיסי זיכרון, שקע USB, וחיבור Thunderbolt. משמאל יציאת USB נוספת, שקע אוזניות סטנדרטי, מיקרופון מובנה וחיבור למטען חשמל מסוג MagSafe 2.

בתחום ה-USB יש חדשות טובות ורעות. הטובות: השקעים הם שקעי USB 3.0 התומכים לאחור ב-USB 2.0. כלומר, פשוט חברו את החומרה שלכם והיא תעבוד במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. בעוד יש מחשבים שמציעים יציאות USB 3.0 בצבע כחול ואחרות רגילות ושאר פתרונות מכוערים, אפל עושה את זה כמו שצריך. החדשות הרעות, יש רק שני שקעי USB במחשב. כלומר, תוכלו לחבר רק שני התקנים ברגע נתון (שלא דרך מפצל) - וזה די מגביל. אך זה המחיר של אולטראבוק, ותאלצו לשלם אותו בהרבה מחשבים נוספים.

יציאת ה-Thunderbolt היא תקן חדש של אפל, מהיר משמעותית מ-USB 3.0. אמנם לא קיימים הרבה אבזרים תומכים, אך בין כונן גיבוי מסחרי של 4 טרה או מסך אפל משולב מצלמה - תמצאו מה לעשות עם החיבור הזה. מה גם, הוא תומך לאחור בתקן Mini DisplayPort, אליו תחברו מיני מתאמים ל-VGA/DVI/HDMI וכו' כדי לחבר מסך חיצוני או להקרין לטלוויזיה.

חריץ ה-SD נחמד, אך בינינו - לא מאוד שימושי לאנשים שאינם צלמים. רוב הסמארטפונים תומכי microSD והאדם הממוצע לא מסתובב עם מתאם, וכרטיסי SD קיימים בעיקר בנוף המצלמות. זה נחמד כתחליף עקום לכונן אופטי, ועדיין, אני לא רואה את עצמי משתמש בזה ביומיום.

חיבור ה-MagSafe השתנה וכעת המטען הישן שלכם כבר לא יתאים לחיבור החדש. ה-MagSafe הוא יוזמה מגניבה של אפל, לפיה החיבור מבוסס מגנט ואם אתם מושכים את המחשב או את הכבל, הוא ינותק בלי לגרום שום נזק. זה מאוד שימושי ונוח. עד היום, חיבור המגסייף היה דומה לחיבור USB בצורה ובגודל, ומשך אליו מיני התקני USB שניסיתם לחבר בלי לחשוב על המיקום. הגרסה החדשה צרה יותר ושונה מהדור הקודם ומחיבור ה-USB, זה נוח יותר, זה קומפקטי יותר, ועדיין, כואב קצת על התאימות לאחור.

ביצועים וסוללה

אם בקטגוריות הקודמות נשמע כאילו אין הבדל גדול בין הדור החדש לבין זה שחוגג כמעט שנתיים - כאן הסיפור אחר לגמרי. כראוי לאולטראבוק, המקבוק איר מכיל מעבד Ivy-Bridge (מהדור האחרון של אינטל) בעל שתי ליבות. המחשב שבדקתי מריץ מעבד i7 במהירות 2.0 ג"ה ועד טורבו של 3.2 ג"ה, על 8 גיגה של זיכרון RAM ו-512 ג"ב של אחסון SSD. אני חייב להגיד - לא ראיתי דבר כזה, אי פעם.

המהירות מפלצתית, מפליאה וחותכת כמעט בחצי את זמני ההמתנה מהדור הקודם (שלהזכירכם, היה מהיר מאוד). זמן העלייה של המחשב עם מערכת ההפעלה האחרונה התקצר מ-15 שניות (!) ל-10 שניות (!!!), זמן הכיבוי ירד מ-4-5 ל-3 שניות. הכניסה והיציאה ממצב שינה נותרו מיידיות. המחשב מהיר, מאוד מהיר. כמעט ולא תמצאו את עצמכם מחכים לו. המעבד החדש מורגש, בעיקר בפתיחת יישומים רבים, גלישה כבדה באינטרנט ועוד. ניתן להרגיש שהמחשב שקט וקריר יותר מהדור הקודם, מריץ את Parallels (מכונת חלונות וירטואלית) בצורה חלקה יותר ובאופן כללי, מגיב היטב לעומס.

גם ביצועי הסוללה טובים יותר. בדור הקודם, המחשב מיהר לדווח על 6, 7 ואף 8 שעות עבודה כאשר העבודה לא הייתה מאומצת. עם זאת, ברגע שהתחלתם לעבוד ברצינות הארכות הזמנים ירדו לשעתיים, כך שבפועל, בעבודה מאומצת, הייתם מקבלים 3 שעות סוללה ובעבודה משרדית באזור ה-7 שעות, וזה מצוין. המקבוק איר החדש פחות אופטימי בהערכות הזמנים שלו, אך אלה יותר קבועות ומספקות זמן עבודה דומה וקצת ארוך יותר. יש לזכור כי בניגוד לטאבלטים וסמארטפונים, מחשב הוא מכונה שנועדה לעשות סוגים שונים של עבודה, וחיי הסוללה אינם מובטחים.

כך למשל, עבודת אופיס קלילה לא תזיז למעבד ותספק בערך 8-9 שעות עבודה. מנגד, המרת וידאו או עבודה גרפית, התקנת יישומים, גלישה באתרים עמוסי אובייקטי פלאש ושאר ירקות, או הפעלת מכונה וירטואלית ועבודה על כלים כבדים בה - תוריד את זמן הסוללה עד שעה וחצי או שעתיים, כי המעבד יעבוד קשה ובעקבותיו המאוורר. ככה זה מחשבים ניידים והמקבוק איר לא שונה.

עם זאת, ביצועי הסוללה השתפרו והם יציבים יותר ולא נופלים משמעותית גם בשימוש כבד, וההגדרה לשימוש כבד השתנתה בין הדגם של 2010 לזה של 2012. סקירה נהדרת של אנגאדג'טלמחשב החדש מציגה אוסף בנצ'מרקים שמראים עליונות מסוימת על שאר האולטראבוקים המודרניים (מחשבי PC), וחיי סוללה לא רעים של 6 וחצי שעות, במקום 4 וחצי שעות בדגם של 2010. ביצועי הבנצ'מרקים מראים עליית ביצועים של פי 2.5-3 לעומת הדגם של סוף 2010.


בשורה תחתונה
המקבוק איר החדש הוא כנראה האולטראבוק הכי טוב שקיים בשוק, עם היתרון או החיסרון של היותו מקינטוש. מנגד, וכנראה בגלל שמדובר במחשב אפל - הוא יקר, אפילו יקר מאוד. במחיר התחלתי של 6550 לאחסון של 128 גיגה או 8400 לכונן של 256 גיגה, ורק 4 גיגה של זיכרון ומעבד i5, קיימים מחשבי PC מפנקים יותר במחירים נמוכים יותר. מקבוק משודרג עד הסוף יעלה לכם קרוב ל-12,000 שקלים, והוא יהיה מפלצת ביצועים ועוצמה, ויוכל להתנהג כמו מחשב שולחני חזק עם סוללה מצוינת, אך ללא מאיץ גראפי מספיק לגיימינג.

חווית השימוש של אפל מנצחת - עם משטח מגע גדול ואיכותי מאוד ומקלדת נוחה ביותר, המגיעות לצד מערכת הפעלה תפורה באופן אישי לחומרה האיכותית, אשר עושה דברים שאף PC טרם הגיע אליהם. מנגד, מדובר במערכת יחסית לא סטנדרטית, במיוחד אם אתם מחסידי אופיס בעברית - וסגורה יותר, ובגדול - נו - אפל, על דובשה ועוקצה.

יתרונות: מהירות, זיכרון ומעבד, עיצוב מושלם, מקלדת וטאצ'פד נהדרים, שקעי USB 3.0 ו-Thunderbolt, סוללה חזקה, מערכת הפעלה נהדרת.
חסרונות: מחיר, מסך ברזולוציה בינונית ביחס לתחרות, מיעוט שקעים ויציאות, מחיר, מעבד גראפי חלש, מחיר.
ציון: 9\10, ולו רק בגלל המחיר.

אייפון בהתאמה אישית?

August 25, 2012, 10:30 am

≫ Next: iOS 6 - סקירה וביקורת - בשורה לא מרגשת

≪ Previous: אמצע 2012 - סקירה וביקורת MacBook Air

$

0

0

בסוף 2010 תליתיאת כפפות האנדרואידשלי ועברתי לאייפון 4, מסיבות רבותומגוונותשאותן לא נפרט שוב - כי פרטנואותןשובושובבעבר. עם המעבר וויתרתי על הרבה יכולות התאמה אישית שהיו לי זמינות באנדרואיד הפתוחה, אך בניגוד לדעה הרווחת - ניתן להתאים אישית את האייפון. לעתים זה כרוך בשימוש מסורבל באייטונז, לעתים זה לא נקי ודורש ללכלך את הידיים -- אך בסופו של תהליך מקבלים מוצר די מגניב. אז איך תתאימו את האייפון שלכם אישית? כמה טיפים:



1. רינגטונים מותאמים אישית
כל האייפונים מצלצלים אותו הדבר. טוב נו, כמעט כל האייפונים. אנדרואידים, מנגד, מגיעים עם כל סוגי הצלצולים וכמעט ולא תשמעו שני מכשירים מצלצלים אותו הדבר. מדוע? כי באנדרואיד זה קל, שתי לחיצות כפתור ושיר מנגן המוזיקה הופך לרינגטון. באייפון מנגד - האפשרות פשוט לא קיימת. עם זאת, עם קצת לכלוך ידיים באייטונז (אבל ממש קצת), ניתן ליצור צלצולים מותאמים אישית הן לטלפונים והן להודעות, וזה קל ופשוט. למעשה, ניתן לחתוך חלקים מתוך כל שיר באייטונז, להפוכו לרינגטון ולסנכרן אותו למכשיר הנייד - כך שיופיע כאילו היה רינגטון מובנה.

כיצד עושים זאת? מדריך בעברית יש כאןאו כאן, מדריך באנגלית תמצאו כאן.

2. צלצולים שונים לקבוצות מתקשרים
באנדרואיד היו לי חמישה צלצולים: האחד כללי, והאחרים לקבוצות שונות: עבודה, משפחה, בת-הזוג והחברים. כך ידעתי מראש מי מצלצל, וניחשתי בנסיעה איזו שיחה אני מפספס או מי זה שמחפש אותי כשהטלפון בחדר השני (וזאת בזכות אפליקציה). באייפון כל הצלצולים היו אותו הדבר. ובכן, אחרי שיצרתם צלצולים מותאמים אישית בשלב 1, תוכלו, דרך ספר הטלפונים, להתאים צלצול אישי לכל אחד - הן טלפון והן הודעת טקסט. אמנם אין תמיכה בקבוצות אנשי קשר - אך אחרי שינוי ידני מפרך אחד, הטלפון שלכם יגיד לכם מראש מי מחפש אתכם.

3. שעות דממה
בימות השבוע אני הולך לישון באזור 2 בלילה וקם ב-8 בבוקר, ובסופה"ש אני נרדם לקראת 4 לפנות בוקר ומעורר 10-12 שעות אח"כ, כך שאין מה לחפש אותי בבוקר שישי או שבת. רוב החבר'ה כבר יודעים, ובכל זאת - לפעמים שוכחים, ולכן הפתרון פשוט - שמים את הטלפון על שקט לפני שהולכים לישון ומחזירים לו את יכולת ההרעשה כשמתעוררים - וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. באנדרואיד יש פרופילים שונים, וניתן לשלוט בהם דרך אפליקציה מגניבה, המאפשרת מעבר פרופיל מבוסס שעות בימי השבוע או לפי מיקום (נגיד, שקט בעבודה, רועש מאוד בפאב בעיר, ועל רטט כשהולכים לסרט), ואף לפי ישיבות ביומן (נגיד, אם יש לכם ישיבה שכתוב בתוכנה "מנהל", כמו "ישיבה עם המנהל" או "ארוחת ערב אצל המנהל" הטלפון יעבור לשקט).

באייפון זה פשוט לא קיים. עם זאת, iOS 6תתמוך לפחות בחלק ממה שאנדרואיד מאפשרת: מצב לא-להפריע יכנס לפעולה לפי שעות השינה שתגדירו לכם בשבוע, ואף תוכלו לאפשר רשימה של אנשי קשר חשובים שיוכלו להפריע לשעות השינה שלכם, ולבקש שאם מישהו מתקשר פעמיים בכמה דקות (וכנראה שזה משהו דחוף) אז לתת לו לעבור ולהשמיע צליל. די מגניב.

יחד עם הפיצ'ר הזה, iOS 6 תאפשר דחיית שיחה לצד משלוח הודעת טקסט אוטומטית בנוסח בסגנון, "אני בנהיגה, אתקשר אח"כ" או "אני בישיבה, דברו איתי עוד שעה". אפשרות אחרת תהיה לדחות שיחה ובמקביל ליצור תזכורת לחזור לבנאדם - עוד כך וכך זמן או כאשר נצא מהאזור הגאוגרפי בו אנחנו נמצאים (נגיד, עבודה) - אוסף פיצ'רים שימושי שנשמח לקבל.

4. קיצורי דרך לאנשי קשר והגדרות
אנדרואיד מוצפת בווידג'טים ומתגים נוחים לשינוי הגדרות (כיבוי או הדלקה של Bluetooth, WiFi, GPS, נתוני סלולר) או קיצורי דרך לאנשי קשר להתקשרות פשוטה ונוחה - באייפון מנגד, הניחה אפל שאם אתם חיים בין הנקודה החמה בעבודה לבין האינטרנט בבית, ואם יש לכם דיבורית שנכחולה, הרי שתשאירו את המתגים פתוחים כל הזמן - חשבה אפל והסתירה את הכפתורים עמוק במסך ההגדרות. ומה עם הסוללה? למי אכפת. ובכן, יש כאלה שמעדיפים לפתוח את השירותים רק כאשר עושים בהם שימוש, ואלה נאלצים לעבור את צעדת הבושה לתפריטים ותתי תפריטים בהגדרות המכשיר כמה פעמים ביום. איכס.

תוכנה מגניבה בשם IconProject מאפשרת יצירת קיצורי דרך להגדרות או אנשים כאילו היו אפליקציות, זאת באמצעות סוג של מעקף אפל מבוסס סימניות דפדפן שבאופן משונה החליטה אפל לאשר, וזה די מגניב. תוכלו ליצור קיצור דרך ישיר להגדרה או לחיוג ישיר לאיש קשר, לסדר את האייקונים שיצרתם בתיקיות ולמחוק אותם כאילו היו אפליקציות. באנדרואיד זה בסיסי, באייפון זה עקום - ובכל מקרה, זה אפשרי. כמה הסברים על הסיפור כאןוכאן, או באנגלית כאן.

5. העברת קבצים חופשית
ולא רק: משלוח כל סוג קובץ במייל, שיתוף קבצים, הורדה מהאינטרנט, וכמובן פתיחת קבצים בפורמטים רבים.

החיסרון אולי הגדול ביותר של אייפון מול אנדרואיד, הוא המחסור במערכת קבצים פתוחה אליה ניתן לכתוב קבצים באופן חופשי. לא ניתן להוריד, להעלות, לפתוח ולשתף כל קובץ, ופעולות שונות כמו העלאת קובץ לדרופבוקס או צירוף קובץ לאימייל מתייחסים רק לספריית התמונות והקליפים שלכם. זו בעיה עצומה, ולאפל אין שום כוונה לפתור אותה, כדי שלא תעקפו את חנויות התוכן שלה או את חנות האפליקציות. אי אפשר להתגבר על זה, ויש לזה גם הרבה יתרונות, במיוחד למשתמש הפשוט. אם בכל זאת אתם צריכים את הכוח של מערכת קבצים אמיתית - קיימות אפליקציות שעושות את זה, בראשן GoodReaderהמצוינת.

האפליקציה מאפשרת ליצור מערכת קבצים מלאה וחופשית תחתיה. להעביר אליה קבצים ב-USB דרך אייטונז, או באופן ישיר ככונן ע"ג WiFi, להוריד קבצים באופן ישיר מהאינטרנט (בכל פורמט), ולגשת לשרתים. כמו כן, היא תומכת בפתיחת סוגי קבצים רבים ביניהם כמובן קבצי ZIP וכו', ומ-iOS 4 ניתן גם לפתוח את הקבצים באפליקציות אחרות על המכשיר שלכם. בנוסף, תוכלו לשלוח בה את הקבצים במייל בחופשיות. חובה לכל אייפון ואייפד, אבל עולה 3 דולר.

6. פתיחת סרטים מכל פורמט
גם באנדרואיד וגם באייפון אין תמיכה ברוב פורמטי הסרטים, והסיבה פשוטה - המעבד יודע להתמודד היטב רק עם פורמטים מסוימים ורק אלה נתמכים, האחרים פשוט יגמרו את הסוללה בקצב מסחרר- כי פענוח וידאו מפורמטים שונים לא יואץ ע"י המעבד הגראפי ויפול כולו על המעבד הכללי. עם זאת, במידה ויש לכם מטען בהישג יד או חיי סוללה יפים, אתם יכולים לבחור לראות סרט מכל פורמט שתבחרו - הן באייפון והן באנדרואיד, באמצעות תוכנות שונות כגון VLC (שנכתבה לאייפון אך הורדה מהאפ סטור ע"י המפתחת) ותוכנות נוספות שקל למצוא לאחר חיפוש גוגל פשוט - לדוגמא זואו זו.

7. ג'ימייל בדחיפה
מלחמת העולם בין גוגל לאפל משפיעה גם על האזרח הקטן, ואין אינטגרציה חלקה לאייפוןמול שירותי גוגל כמו באנדרואיד. תמיד אפשר לעבור לאייקלאודשל אפל, אך במקרה של ג'ימייל לדוגמא, נעדיף לשמור את כתובת המייל הרגילה שלנו. אלא שאז יש לנו שתי אפשרויות: האחת, להגדיר את השירות בפשטות כשירות ג'ימייל במכשיר. כל התיקיות יהיו זמינות ובתוכן כל המיילים, אך נתעדכן רק כאשר נלחץ על האפליקציה של המייל. נוכל לבחור שהמכשיר יבדוק מיילים כל כמה זמן, אך זה יעלה בזמן סוללה כי זה שירות מייל בדחיפה לג'ימייל פשוט לא קיים.

אפשרות שנייה היא להגדיר את המייל כחשבון אקסצ'יינג'. אמנם אז לא כל המיילים ירדו לנייד, ויהיה עלינו לסמן תיקיות שרלוונטיות לשירות הדחיפה (כמו בכל שרת אקסצ'יינג') - אך המיילים ידחפו למכשיר שלנו בזמן אמת.

ויש גם פתרון שלישי: המשך עבודה עם קליינט המייל המצוין של אפל בהגדרות לפי האפשרות הראשונה, אך התקנת אפליקציית ג'ימייל של גוגל. היא תאפשר דחיפת מיילים אמיתית לצד אפליקציה די בינונית - נו טוב, תמיד אפשר לקבל את ההודעה מג'ימייל ולהיכנס לקליינט המייל של אפל, עקום אבל אופטימי.

בקיצור, האייפון שלכם הוא מכשיר די חזק, כשהוא לא פרוץ הוא מעט פחות גמיש והרבה פחות פתוח מהאלטרנטיבה הגוגלית, אך אפשר להתאים אותו אישית ואפשר לעשות בו שימוש מושכל. עוד טיפים, שאלות או הערות? אני פה.

iOS 6 - סקירה וביקורת - בשורה לא מרגשת

September 22, 2012, 7:25 am

≫ Next: סמארטפון אנדרואיד זול סמסונג גלקסי 5 \ Samsung Galaxy 5 - סקירה וביקורת

≪ Previous: אייפון בהתאמה אישית?

$

0

0

שוב הגיע הזמן בשנה לאייפון חדש, ואיתו למערכת הפעלה חדשה, iOS 6. בניגוד לאנדרואיד, בה כל מכשיר מקבל עדכון תוכנה (אם בכלל) זמן מה אחרי שגוגל מציגה את השדרוג - אפל מציעה את המערכת החדשה למגוון מכשירים מדורות קודמים: מעבר לאייפד החדש, גם האייפד 2, האייפון 4וה-4S, ואפילו ה-3GS המזדקן משתדרגים - ואפל עושה יום חג לכל בעלי המכשירים מהשנים האחרונות.

בדרך כלל, אחרי שימוש מסוים בפיצ'רים החדשים, אני נוהג לפרסם כאן סקירה למערכת החדשה, ולהגיד כמה מילים עליה - הפעם, נחסוך מכם את זה. כי אם אתם גרים בישראל, כמוני, iOS 6 היא המערכת הכי פחות מעניינת שאפל שחררה אי-פעם. ברוכים הבאים לעידן פוסט ג'ובס.

כל עדכון מערכת הפעלה בעולם המובייל מתחלק לשני חלקים: פיצ'רים מגניבים שאתם רוצים ולא חשבתם עליהם, ופיצ'רים שאתם מחכים להם כבר הרבה זמן, ועצבניים שטרם קיבלתם. המערכת החדשה מכילה קצת מהקטגוריה השנייה, ואפס מהראשונה (זאת, שוב, אם אתם גרים בארץ הקודש).

אז מה היה לנו שם?

1. יוטיוב - בראש ובראשונה - אפל מסיימת את החוזה שלה עם גוגל, באקורד צורם ועקוב מדם חתכי-נייר של עורכי-דין. שתי החברות, פעם חברות לנשק והיום אויבות פטנטים מרות, סיימו בזאת את שיתוף הפעולה ואפליקציית היוטיוב שלנו "נעלמת" באפס רעש, אחרי שליוותה אותנו מאז האייפון הראשון. אז מה עכשיו? באייפון - מורידים את אפליקציית היוטיוב של גוגל מהאפ סטור. באייפד? אין עדיין אפליקציה. אז מורידים את אותה אפליקצייה של האייפון גם לאייפד, היא נראית טוב מאוד גם כשעושים x2 על המסך הגדול של האייפד, אבל היא לא מושלמת לממשק של מסך 10 אינצ'. מה לעשות? זה מה יש. התרחקנו מהאופטימלי. איך אמרו הגשש: היה יוטיוב? סע לשלום, המפתחות בפנים.

2. מפות - עם סגירת הבסטה הגוגלית, אפל פתחה גרסה משלה לאפליקציית המפות. אמנם אין שם סטריט-וויו, והרבה מסביב לעולם צועקים שהמפות פחות מדויקות (אחרי הכל לאפל לא היה זמן לבנות מפות משלה, היא עבדה עם חברות שונות, ביניהן Waze הישראלית על לתת פתרון מפות בעיקר מהיר), אך אני מרוצה: בעיקר כי התוכנה החדשה עובדת נהדר, חלקה, ומציעה לראשונה בישראל (ואף לפני גוגל) הנחיות קוליות לניווט בכבישי הארץ. אדיר, לא? לא.

זה אמנם נחמד ויותר ממה שקיבלנו בעבר, אבל במקום סירי האמריקאית שתגיד לכם שמות רחובות ישראליים כמו תיירת מצרפת - יש את Waze החינמית והעברית שכבר תומכת בעומסי תנועה. אז מעבר לגימיק מגניב, לא קיבלנו פה משהו חדש.

לא לשכוח, שבארה"ב אפליקציית המפות מציעה פיצ'ר חדש ומגניב העונה על השם FlyOver, המאפשר לצאת לטיסה גראפית ומגניבה מעל מרכזי הערים בתלת מימד מלא. מגניב ביותר, ומיותר לא פחות.

3. סירי - בתור התחלה, סירי הגיעה לאייפד וזה מצוין, בבחינת פיצ'רים שהיו צריכים כבר להיות שם. בהמשך, מעכשיו תוכלו להזמין מקומות למסעדות, לשאול את סירי על תוצאות משחקי ספורט ואפילו לשאול על זמני הקרנות של סרטים. אה, רק אם אתם במדינות בהן זה נתמך, כמובן שלא פה. פה, סירי לא נותנת שום דבר חדש.

4. פייסבוק מובנה - באיוס 5 קיבלנו את טוויטר, ועכשיו, משלבת אפל את פייסבוק במערכת ההפעלה שלה. זה מרגש כמעט כמו שזה היה לפני שלוש שנים, כשהתקנתי את האפליקציה באנדרואיד שלי וקיבלתי את אותו דבר. לא סתם הגיע הזמן, זה נעשה מגוכח. אין שום סיבה למחוא כפיים לילד שהצליח לפתור את 2+2 בכיתה י', כשאנחנו יודעים שהוא לא מאותגר, סתם עצלן וכוחני.

5. שיתוף תזרים תמונות - אפל חיה בסרט כבר הרבה שנים, לפיו כל העולם משתמש במוצרי אפל. תחת הנחה זו נבנו iMessage ו-FaceTime, ועכשיו גם הדבר המשונה הזה - תוכלו לשתף ולהגיב לתמונות בתזרים התמונות שלכם (נו, זה שכל התמונות שלכם עולות אליו אוטומטית), לעוד משתמשי אפל. מה שלא הייתם צריכים, לא רציתם לבקש, ואין לכם בו צורך - עכשיו, בכיס שלכם!

6. אוסף כרטיסים - אפליקציית אוסף הכרטיסים של אפל מציגה מקום אחד לכרטיסי ההנחות שלכם, כרטיסי טיסה שהזמנתם, פרי-פייד לסטארבאקס ועוד. קצת כמו אזור המגזינים שהוצג באיוס 5, גם זה - באפס רלוונטיות לארץ. אמנם אולי מדובר בשלב ראשון וטוב לקראת יומן דיגיטאלי אמיתי, אך בינתיים יהיה לכם עוד אייקון לא שימושי שלא תוכלו להסיר. יאי.

7. פייסטיים על סלולארי - זו כנראה הבדיחה הכי מגוכחת בעולם המובייל אי פעם. כאילו שעד שהציגה אפל את פייסטיים מישהו עשה שיחות וידאו - אז אם חוסר ההצלחה לא מספיקה, האייפון הציע שיחות וידאו רק לאייפונים אחרים ורק כשמחוברים לרשת WiFi. בקיצור, אם עד עכשיו השתמשתם בזה פעם בחיים - עכשיו גם זה לא. אז אפל החליטה לאפשר לעשות שיחות וידאו גם עם הרשת הסלולארית, ועכשיו באמת שאפשר לחייג בוידאו מכל אייפון לכל אייפון (4 ומעלה). אולי, כשיהיה פייסטיים בטלוויזיה הביתית נתחיל לדבר בוידאו, עד אז, זה הרבה פחות מדי ומאוחר מדי, מאוחר מאוד.

8.שילוב וידאו ותמונות בתוך כתיבת מייל - עד עכשיו הייתם יכולים ללחוץ על תמונות או סרטוני וידאו ביישום התמונות ולכתוב הודעה אחרי שצירפתם את התמונות. היום, אפשר לכתוב מייל ובזמן הכתיבה להוסיף תמונות וסרטונים (לא טעיתם, אתם יכולים לכתוב מייל, וככה, באמצע, לצרף תמונה!) איזה מזל שאנחנו בשנת 1998, וזה פיצ'ר מרגש. אפל הייתה צריכה להוסיף אותו ולא להגיד על זה כלום, רק מתוך הבושה של להוסיף פיצ'ר כזה בשנת 2012.

9. שעון מעורר לאייפד - מוזר שזה לא הגיע לאייפד הראשון, ואמנם אפל מציעה את השעון החדש בלי לעשות מזה רעש, אך האפליקציה החדשה מראה בצורה הברורה ביותר את החסרון ביד מכוונת, אולי סטיב ג'ובס, אולי מישהו אחר, שיגיד להם - חבר'ה, הנדסת האנוש שלכם חסרה עד כדי מחורבנת. האפליקציה מציעה תצוגה נוחה של אזעקות במהלך השבוע - אך לא מאפשרת יצירת אזעקה אינטאיטיבית דרכה. היא מציגה את הצלצול שנבחר עבור אזעקה, אך לחיצה על הצלצול לא תעשה כלום, רק מעבר דרך התפריטים העיליים עושה משהו. בקיצור - מדובר בפיסת תוכנה די צולעת שמעולם לא ראיתי מבית אפל. אני שונא להגיד את זה, אבל אולי, אם מישהו שנפטר השנה היה משחק עם האפליקציה הזו עשר דקות, היא הייתה נראית אחרת.

ולמרות כל האכזבה על 80% פיצ'רים לארה"ב וקצת לאירופה, ו-10% מהפיצ'רים שאפל הייתה צריכה לשחרר בשקט בין מערכות הפעלה בלי לעשות רעש, יש עוד 10% של פיצ'רים טובים ומגניבים:

1. צילום תמונות פנורמה - לא שאני חסיד של תמונות רחבות, אך בהחלט הגיע הזמן ואפל עשתה כאן עבודה מצויינת, הן במימוש והן בנוחות הצילום.

2. דחיית שיחה מבוזרת - כעת תוכלו לדחות שיחה ולשלוח הודעה בסגנון "אני בדרך", או "מה קורה?", ולחליפין להזכיר לעצמם לצלצל חזרה לאיש הקשר בעוד שעה, או כאשר תעזבו את המקום הגיאוגראפי בו אתם נמצאים כעת. זה בהחלט מגניב ועשוי בצורה מאוד נוחה ושימושית - אפל חשבו כאן על הכל כמו שרק הם יודעים.

3. לא להפריע - אפל מציגה מצב לא-להפריע, בו המכשיר לא בדיוק על שקט, אבל לא מציק לכם. כך למשל, כשאתם בסרט או בהצגה, תעבירו את המכשיר לשקט כדי שלא ירעיש, אך ירטוט. כשאתם הולכים לישון, מנגד - תעדיפו את מצב "לא להפריע". מה זה אומר? במצב לא-להפריע, המכשיר לא ישמיע רעש ולא רטט להתרעות או לשיחות. עם זאת, תוכלו להגדיר קבוצת מתקשרים שתוכל לגרום למכשיר לצלצל. כמו גם, תוכלו לאפשר שכאשר מישהו מחפש אתכם ומתקשר פעמיים ברצף, המכשיר משמיע את הצלצול השני, מתוך הבנה שמחפשים אתכם בנרות.

למצב החדש ניתן להכנס או באופן ידני או בשעות קבועות ביום. רק חבל שעבור אנשים כמו עבדכם הנאמן, שישן בשעות מסוימות בשבוע, ובשעות שונות לחלוטין בסופה"ש, אין יכולת להגדרה שבועית. כן, נו, יש את זה באנדרואיד - אבל זו התחלה והתחלה לא רעה.

4. סאפארי - הדפדפן הנייד של אפל מאפשר כעת: (1) פתיחה במסך מלא, (2) סנכרון אופליין של כתבות שאתם רוצים לקרוא אח"כ, ו-(3) סנכרון ענן של טאבים פתוחים באייפון, אייפד, או מחשב שולחני עם סאפארי שברשותכם. שלושה פיצ'רים שימושיים ונוחים.

את המערכת החדשה בדקתי על אייפד חדש, אייפון 4S ואייפון 3GS - שדרך אגב, אמנם מקבל את העדכון החדש, אך ללא סירי או ניווט, מקבל רק חלק קטן מהטוב שב-iOS 6. נשאר לקוות שבגרסה הבאה אפל ירדו מהעץ ויציעו מכשיר יותר טוב, ולא רק התממשקות Web יותר טובה. אם הם ישכחו לרגע את המלחמה עם גוגל ויתחזקו את המכשירים הניידים שלהם, יש עוד תקווה לתחרות.

ומילה אחת על האייפון 5 - חיבור חדש זה בסדר, אבל לשבור תאימות אחורה זה לא. עד שהאייפון 5 תומך VGA ו-HDMI, אפל הייתה צריכה להשאיר אותו מאחורי המדפים. 

סמארטפון אנדרואיד זול סמסונג גלקסי 5 \ Samsung Galaxy 5 - סקירה וביקורת

September 26, 2012, 10:30 am

≫ Next: 5 סיבות לא לקנות את האייפון 5

≪ Previous: iOS 6 - סקירה וביקורת - בשורה לא מרגשת

$

0

0

לצד מכשירי היוקרה האנדרואידים (גלקסי S3או HTC One X) המתחרים באופן ישיר באייפון 4S, ומתחת למכשירי הביניים ביניהם הסמסונג גלקסי S2, ה-HTC One S\V או הסמסונג גלקסי נקסוס (כן, אלה הם הסמסונגים החזקים ביותר של שנה שעברה) נמצאים המכשירים הזולים - אלה שמביאים את אנדרואיד לכל מי שלא רוצה לרכוש סמארטפון נוצץ ב-1500-3500 שקלים, ומעדיף לשדרג את הדאמבפון למכשיר במחיר שווה לכל נפש.

בראש אתרי הקניות, לצד טאבלט האנדרואיד הזול של AKAI, ניתן למצוא סמארטפון אנדרואידי זול של סמסונג העונה לשם גלקסי 5ומחירו כולל משלוח 578 שקלים, אותם ניתן לשלם בעד 36 תשלומים. יענו, 16 שקלים בחודש ויש לכם סמארטפון של ממש בכיס. האם זו עסקה טובה או חתול בשק? האם המכשיר שווה את 600 השקלים? ולמה בכלל לקנות מכשיר כזה? בדקנו.




מפרט
הפשרות במכשירי אנדרואיד זולים נעים תמיד סביב מעבד, איכות מצלמה, גודל ואיכות מסך ולעתים חיי סוללה. עם זאת, ההבדל האמיתי בין מכשיר זול טוב לכזה שתרצו להשאיר במגירה הוא בגודל הפשרות ובתחומם, ובגדול - ביכולת ונוחות התפעול היומיומית של הטלפון. הפשרות שעושה הגלקסי 5 או ה-"קורבי" מעניינות והנה מפרט המכשיר ומשמעותו:

נתון	מפרט	משמעות
מעבד	600MHz	מהיר ונוח לשימוש בסיסי - כולל כל האפליקציות הבסיסיות
זיכרון הרצה	256 מ"ב	המינימום להרצה חלקה של אנדרואיד, גרסה 1.5-2.3
אחסון פנימי	182 מ"ב	142 מ"ב זמינים בעיקר לאפליקציות ותו לא.
חריץ הרחבה	MicroSD	מגיע עם כרטיס של 1 ג"ב. מאפשר הרחבה עד 32 גיגה, למוזיקה, מסמכים, וכו'
מסך	2.8' רזולוציה 320x240	מסך קטן מאוד ברזולוציה בסיסית.
אלחוט	WiFi, BT, GPS	כל מה שתוכלו לבקש מסמארטפון מודרני.
מערכת הפעלה	אנדרואיד 2.3.7*	זה החלק המעניין - יפורט בהמשך.
מצלמה אחורית	2 מגה פיקסל ללא פלאש	מצלמת סלולארי פשוטה.
מצלמה קדמית	אין	אין שיחות וידאו.

כמו כן, המכשיר תומך רק בחלק מרשתות ה-GSM ולכן יעבוד ברשתות אורנג'וסלקוםובאופן חלקי ברשת פלאפון (רק הרשת החדשה).

מערכת הפעלה
במקור, המכשיר מגיע עם מערכת אנדרואיד עטופה בממשק סמסונג בגרסה 2.1, עם יכולת שדרוג ל-2.2. בפועל, גרסה זה לא תומכת ממשק או מקלדת עברית. הגדילו היבואנים (מיהם? סאני? לא ברור מאתר ynetshops) בארץ לעשות והתקינו על המכשיר רום מבושל שתומך גם תומך בשפת הקודש. ואיזה רום זה? לא אחר מרום ידוע בקרב חנוני האנדרואיד בשם CyanogenMod - רום מאוד משוכלל ומהיר, ומנגד מאוד לא פשוט ולא בסיסי.

סיאנוג'ן, עליו נכתבפה בבלוג בעבר, הוא רום מתקדם להרבה מאוד סוגי מכשירים אשר מנסה להביא את כל הפיצ'רים וההתאמה האישית שקיימת (כולל Rooting, למי שמכיר את הטרמינולוגיה) למכשירים רבים ככל האפשר. היתרון - מערכת יציבה, מהירה מאוד, נוחה, קלילה ותומכת עברית. החסרון? לא אבא, לא אמא, לא סבא ולא סבתא יבינו את מסך ההגדרות של המכשיר. כן - מדובר במערכת למביני עניין, וזה קצת אירוני, כי לרוב מביני עניין יקנו מכשיר קצת יותר יקר וססגוני.

עם כל הפתעתי לראות את רום הבית שלי מותקן על מכשיר שזה עתה הגיע בדואר שליחים - שמחתי לראות כי המערכת נותרה מצוינת. בגרסה 2.3.7 בממשק ומקלדת עברית, אתם זוכים למתנה גדולה: המערכת הכי טובה שתרצו לשים על מכשיר כזה אי פעם + אחריות בחנות, ובדר"כ זה לא מגיע ביחד (לרוב המכשיר מגיע עם רום עקום, והחלפתו מבטלת את האחריות).

עיצוב
אל תצפו לחיפוי זכוכית על גוף אלומיניום מוברש. בסמסונגלקסי 5 אתם מקבלים בדיוק את מה ששילמתם עליו: המינימום. גוף פלסטיק קטן ושמנמן, שקע Micro-USB בצד שמאל, שקע אוזניות סטנדרטי למעלה, מצלמה ורמקול מאחור - ומקדימה, מסך וכפתורים.

הכפתורים במכשיר רבים, בניגוד לגישת היוקרה שיותר=פחות ולכן הם עלולים גם לבלבל: באמצע נמצא ג'ויסטיק וכפתור אישור כמו במכשירי נוקיהישנים, מסביב שני כפתורים לניתוק ויצירת שיחה (כאשר כפתור הניתוק הוא גם כפתור לכיבוי והדלקת המכשיר), וארבעת מקשי האנדרואיד: מימין חיפוש וחזרה, משמאל בית ותפריט. קצת יותר מדי לטעמי (בכל זאת, לרוב יש כפתור הפעלה בצד, ורק ארבעה מקשי אנדרואיד), ובכל זאת, המקשים גדולים ונוחים ואין סיבה להתמרמר על שפע.

בראש המכשיר מתנוסס לוגו TIM מוזר, לא ברור של איזה חברה (סלולארית, יצרנית?), ומאחור לוגו של סמסונגו-with Google, מה שאומר שזה לא מכשיר סיני מעפן - אלא מכשיר של יצרנית אמיתית עם גוגל מרקט וכל הפיצ'יפקעס של אנדרואיד מוצלח.

למרות העיצוב הפלסטיקי, הפרונט מעוטר בפס מטאלי, ונראה שלמרות שהמכשיר מרגיש פשוט וזול בכף היד, הוא מעוצב היטב. לא תרגישו שקניתם חיקוי סיני, זה מכשיר אנדרואיד לגיטימי וזול, בעיצוב חמוד. המסך הקטן והעיצוב העגלגל דווקא נחמדים - קצת מזכירים את ה-HTC Magic עליו השלום, ומציעים עמידות מחד ופשטות מאידך.

ביצועים
אחרי מבט חטוף במכשיר, לוחצים על מקש ההפעלה והמכשיר נדלק. החדשות הטובות: אנדרואיד 2.3.7 רצה על האנדרואיד הזעיר לא רע. אמנם לא תוכלו לשחק בו במשחקים כבדים או לגלוש באינטרנט ביתר נוחות על מסך עצום וכן - מעבד 600 מ"ב יקרטע ברוב המשימות הקשות ויספק חוויה איטית עד מספקת, אך לדברים היומיומיים, שיחות, הודעות, מיילים, קצת אינטרנט (לא מהיר מדי) ואף ניווט - המכשיר יותר מעושה את העבודה.

למעשה, סקייפ היא תוכנה די כבדה והיא דורשת מעבד 600 מ"ה - בדיוק מה שהמכשיר מציע. אם אלה השימושים שלכם ולא אכפת לכם שהמסך קטן, הרי שמצאתם את המכשיר הבא שלכם. הגלקסי 5 מתפקד היטב, ועושה את תפקידיו הצנועים נאמנה. לא תוכלו להריץ עליו משחקים כבדים או אפליקציות מאסיביות - עבור הדברים הבסיסיים הוא מצוין.

עד כאן - הכל טוב. אז איפה הבעיה? ראשית, המכשיר מגיע ללא חלק מאפליקציות גוגל המובנות, כמו ג'ימייל - ואותן תוכלו להוריד מהמרקט. שנית, אפליקציית גוגל-מפות חסרה ולא תוכלו למצוא אותה במרקט - תאלצו להרחיק עד דפדפן האינטרנט שלכם כדי להוריד מאתר מקביל את קובץ ה-APK, הן של המפות והן של תכונת ה-StreetView - וזה מציק. אחרי ההורדה, הן יעבדו היטב עד כדי המצפן - היות ולמכשיר אין מצפן פנימי, לא תוכלו ליהנות מכל יכולות הניווט של גוגל-מפות, כנראה שלכן היא לא זמינה באופן מובנה.

אותו תהליך מעיק קורה גם עם אפליקציית היוטיוב, שנעדרת מהמרקט.

בעיה מהותית נוספת היא בזיכרון המובנה של הטלפון - 142 מ"ב הם כלום - ואמנם מדובר בזיכרון לאפליקציות בלבד, ואת רוב האפליקציות אפשר להעביר לכרטיס החיצוני - ועדיין זה כלום. מדוע? כי גם אחרי ההעברה לכרטיס זיכרון, האפליקציות תופסות משהו מזיכרון המכשיר המובנה. כך למשל, אחרי התקנה של אותן ג'ימייל-מפות-StreetView, והתקנה של אפליקציות בסיס, בהן: Dropbox, Google Drive, Whatsapp Messsager, Viber, Skype, Shazam, Waze, Google Goggles, Google Sky Map ומשחק Fruit Ninja בגרסת חינם (שמשום מה עלה, נתקע וקרס), מזיכרון המכשיר הפנימי נשארו בערך 79 מ"ב אחרי שהעברתי לכרטיס את כל מה שאפשר להעביר. כלומר, המכשיר איבד 60 מ"ב של זיכרון פנימי בהתקנה של תוכנות בסיסיות - ונותר עם קצת יותר מחצי. למה זה יספיק? שאלה טובה, התלויה בעיקר באפלקציות שתתקינו, וביכולתן להעביר את האחסון שלהן לכרטיס החיצוני.

מסך
גם בטאבלט הזול שסקרנו וגם במכשירים סיניים אחרים ראינו נפילות בתחום מסך המגע. לא בסמסונג - אחרי הכל לענקית הטכנולוגיה יש שם לשמור עליו. המסך קפסיטיבי ונוח, מדויק וקל לתפעול ומתפקד מושלם, עד כדי מכשיר אנדרואיד סביר מהשורה.

בכל הנוגע לגודל ואיכות - כאן תאלצו להתפשר. הגלקסי 5 (שם קצת מוזר, לא? מבלבל עם הגלקסי S5 - הדגל של עוד שנתיים...) מכיל מסך קטן של 2.8 אינצ' שמספיק למינימום, רק למינימום, ולא ליותר, ורזולוציה של 320 על 240 פיקסלים, בהחלט לא הרבה. המשמעות היא פונטים מעט מפוקסלים, ומסך לא מרשים - אך אחד שבהחלט עושה את העבודה. המשמעות היא שיהיו דברים שלא יכנסו למסך ולא יהיו נוחים או מתפקדים מחוץ-לקופסא, ומנגד לא אמורה להיות פגיעה כלשהי בפונקציונליות, אך מבחינת נוחות היינו שמחים לקצת יותר.

אז לא, לא תקבלו כאן תמורה מדהימה למחיר כמו בנקסוס 7, אך תקבלו כאן מסך סביר ונחמד במחיר מאוד נוח, שיעשה את כל מה שהמעבד יוכל להריץ - וזה הרבה.

מצלמה וסאונד
המצלמות הסלולריות הלכו והתפתחו בקצב מסחרר בשנים האחרונות. מכשירי היוקרה מגיעים לרזולוציות של 8 ו-12 מגה פיקסל, עם חיישנים איכותיים וחשיפה שקולטת לא רע גם בסצנות חשוכות. עם זאת, בכל הנוגע לזום אופטי ולפלאש (שאינו פלאש-לד ממוקד ובהיר מדי מקרוב, וחסר לצילום רחוק) - גם המכשירים החדשים ביותר דורכים במקום ושולחים אותנו לטיולים עם מצלמות של ממש. אם אלה לא משנים לכם - תוכלו להסתפק בסמארטפון איכותי בטיול במקום מצלמה ייעודית.

הגלקסי 5 לא לוקח חלק במהפכה ומגיע עם מצלמה צנועה של 2 מגה-פיקסל וללא פלאש-לד. מכאן - לא תוכלו לצלם איתו תמונות לילה, ולא תוכלו להחליף את המצלמה הייעודית שלכם איתו. לצילומים בסיסיים, נו, כאלה שמצלמים בטלפון - הגלקסי 5 מספיק ויותר, הרי שם גם מצלמת 1.3 מגה-פיקסל עושה את העבודה.

תוכנת הצילום והגלריה המובנות של סיאנוג'ן (מבוססות על האפליקציות של גוגל עצמה באנדרואיד 2.2) נראות טוב ומרגישות מצוין, מורצות בקלילות יחסית על הגלקסי 5 ומציעות הרבה התאמה אישית לצד דפדוף בין אלבומים. מוצלח ביותר, אך מבלבל למשתמש הפשוט.

ניתן להשוות שתי תמונות ממצלמה סלולארית חזקה (אייפון 4S הכולל מצלמת 8 מגה-פיקסל) למצלמת הגלקסי 5, קודם האייפון ואחריו הגקלסי:

כפי שניתן לראות - התמונות רחוקות מלהיות גרועות. הצבעים קצת פחות חיים וכמובן שהרזולוציה נמוכה יותר, אך בסה"כ, הגלקסי מפיק תמונות מוצלחות עד מצוינות בכפוף לאיכות החיישן. איכות הסאונד של הטלפון לא רעה בכלל, אך הרמקול קצת חלש. האיכות המורגשת טובה מאוד, הן מהאפרכסת והן מהרמקול - סמסונג עשתה עבודה טובה, ולא חסכה באיכות החומרה בתחום חשוב זה.

שורה תחתונה

החומרה היא החומרה הפשוטה ביותר פלוס (מעבד קצת יותר ממינימלי, זיכרון קטן, אחסון זעיר, מסך בסיסי), התוכנה היא אנדרואיד 2 בגרסתה המתקדמת ביותר, שהולמת מכשירים טובים וחזקים יותר כמו הנקסוס 1 או ה-HTC Desire - מכשירי הדגל משני דורות אחורה (רבות בזכות היבואנית).

מכאן - המכשיר מציע סוג של חוויה מעורבת. מחד, תמצאו בו אפליקציות משוכללות ונוחות, מרקט פתוח לכל אפליקציות הבסיס שעבורן קונים היום סמארטפון אותן הוא יריץ כמו גדול, תוכנות מצלמה וגלריה מרהיבות, והוא יאפשר לכם לעשות הרבה מאוד: טלפונים, הודעות, מיילים, גלישה באינטרנט, ניווט, מוזיקה, גישה לקבצים בענן, אופיס ועוד ועוד. מאידך, המכשיר לא רץ חלק לחלוטין ומקרטע לעתים, הוא פלסטיקי, לא רלוונטי למשחקים כמעט בכלל, מכיל זיכרון מוגבל לאפליקציות, ומסך קטן ברזולוציה רזה. מעבר לכל אלה, גודל המסך מעיק על כתיבה מרובה או גלישה אינטנסיבית, ואם הצורך שלכם בסמארטפון הוא מעבר לשעת עבודה ביום, כנראה שכדאי שתשקלו להגדיל את התקציב.

תוסיפו לכל אלה תג מחיר נמוך של 578 שקלים כולל משלוח עד הדלת - ומצאתם מכשיר מושלם למשתמש הפשוט. בהנחה שאינכם רוצים להשקיע סכום כפול במכשיר ביניים שיספק חוויה טובה יותר, הגלקסי 5 הוא בהחלט סמארטפון ראוי - הוא מהיר יחסית, נוח, מעוצב היטב וזול, מביא איזון מוצלח בין מחיר לתמורה.

מערכת ההפעלה שלו, כפי שנכתב - לא תהיה נוחה למשתמש שלא מרגיש בבית ליד טכנולוגיה, ולכן חשוב שמישהו שם ידע מה הוא עושה (אתם, אחיכם, אחותכם או איזה חבר חובב מחשבים).

סמסונג מציעה מכשיר לכל רמת מחיר: הגלקסי S3 מעל 3000 שקלים, ה-S2 של שנה שעברה בקצת יותר מ-2000 שקלים, ה-S של לפני שנתיים למוכנים לשלם 1500 שקלים בערך, וכמובן הגלקסי 5 לבוחרי אופציית התקציב. אין ספק שבין המכשירים המעטים ברמת המחיר הנמוכה, הכתר הוא שלה.

5 סיבות לא לקנות את האייפון 5

September 28, 2012, 4:30 am

≫ Next: אם תרצו או לא: אנדרואיד מעלה אתכם לענן

≪ Previous: סמארטפון אנדרואיד זול סמסונג גלקסי 5 \ Samsung Galaxy 5 - סקירה וביקורת

$

0

0

אפלהכריזה על האייפון 5 ברוח וצלצולים, וכמו תמיד, מיליוניםנהרו לחנויות המציאותיות והוירטאליות לקנות את המכשיר החדש. כי הוא חדשוכי הוא של אפל. כפי שאמרתי בתור משתמש אפל שמשתדל להיות צרכן נבון ולא פאנבוי טיפש (כן, יש כאלה שלא משתמשים באנדרואיד) - לא כל הנוצץ זהב הוא. האייפון 5נוצץ, אך הוא רחוק מלהיות זהב. הנה כמה סיבות שאולי כדאי להשאיר את המכשיר החדש על המדף:

1. חיבור Lightning חדש - היה ברור אחרי 9 שנים שימיו של החיבור המוארך של אפל ספורים. החיבור הישן גדול ומסורבל, לא מאוד יציב, ומגיע אך ורק למהירויות של USB 2.0. בשלב לא רחוק, ידענו שנקבל חיבור חדש,והזמן הזה הגיע. לאייפון ולאייפודים החדשים חיבור קטן ונוח העונה לשם לייטנינג. גודל החיבור החדש כחמישית מאביו המיתולוגי, והוא סימטרי כך שניתן לחבר אותו הפוך. עד כאן הטוב, עכשיו מגיע הרע.

היינו מצפים שיתחבר ל-USB 3.0 או ל-Thunderbolt המהיר של אפל-אינטל, אך לא ולא - הוא עדיין תומך USB 2.0, ולמרות שבפועלביצועיו טובים יותר, לא ברורשמדובר במהירות החיבור ולא בביצועי מכשיר טובים יותר. מעבר למהירות, יש צורך במתאמים וכבלים חדשים (דבר מובן כשרוצים להתקדם). עם זאת, לא כל האביזרים והכבלים שעבדו עם האייפון 3GS-4-4S שלכם יעבדו עם האייפון החדש - כך למשל אפל חיסלה (לפחות לזמן מה) את ההתחברות למסך חיצוני - VGA או HDMI, ועד שיצא כבל חדש (ויקר) מלייטנינג, תשכחו מלהקרין מצגות או סרטים מהטלפון. כך גם נגנים מובנים המתחברים בשיטת iPod-Out לא יעבדו מול החיבור החדש, ומתאם לא יפתור את הבעיות האלה. החיבור החדש פשוט לא בשל, ואפל היו צריכים לדאוג לתאימות לאחור. תכינו 100-200 דולר לכבלים חדשים ומתאמים, אם רכשתם אביזרים לאייפון קיים.

2. גודל מסך חדש - גם כאן, היה ברור שזה מגיע ושוב, זה שינוי מבורך. כולם רוצים מסך גדול על מכשיר קטן, והיות וזה פרדוקס בלתי אפשרי - אפל החליטה ללכת בדרך המלך ולהציע מסך 16:9 ארוך יותר, אך באותו רוחב, כך שהמכשיר עדיין נוח להחזקה אך מספק חוויית שימוש טובה משמעותית. אלה חדשות טובות, לא? כן ולא. מסתבר שמפתחים צריכים להוציא גרסה חדשה לאפליקציותיהם, כזו שתתמוך במסך החדש. אם לא יעשו כן, האפליקציה תרחף באמצע המסך, בגודל זהה לחלוטין לזה שבאייפון 4. כך שרוב היישומים שלכם יראו בדיוק, אבל בדיוקאותו דבר על המסך של האייפון 5 - ובלי המסך החדש, מה כבר יש בו?

3. מחיר - האייפון הוא הטלפון היקר בעולם. מתחיל מ-650 דולר ועד 850 דולר לגרסת 64 גיגה, ועם התוספת המכובדת של מס ומכס ישראלי - האייפון עולה לא פחות מלפטופ יוקרה. לצורך השוואה, הגלקסי S3 עולה 550 דולר, בארץ, תרגמו כל דולר לשישה שקלים - מתנת שטייניץ לעם היהודי. בינתיים, בחנויות השונות, הגלקסי עולה 3300 שקלים, האייפון 5? 4800 לדגם הפשוט ביותר. לא גרושים.

4. אלחוט - האייפון 5 מציע קישוריות LTE מהירה מאוד, אפילו יותר מרוב רשתות הוויפי. גם האייפד החדשמגיע עם גרסת 4G שכזו. אנחנו משלמים על המודם החדש את מלוא כספנו, אך בארץ לא נוכל להינות ממהירויות החיבור החדשות, פשוט כי טרם קמה (ומוקדם לדבר על) רשת LTE. עד היום בו ספקית כזו או אחרת תרים את הכפפה, כל מכשיר דור שלישי יגלוש מהר כמו האייפון 5. ומה שווה מעבד שמעלה דפי אינטרנט במהירות שיא, אם האינטרנט עצמו מקרטע?

5. כי הוא אייפון 4S - מערכת ההפעלה החדשה, iOS 6, מביאה את כל (כל) הפיצ'רים החדשים של האייפון 5 גם לאייפון 4S. הדברים החדשים היחידים שה-5 מציע הם: חיבור חדש ובעייתי, מסך חדש שלא נתמך ע"י רוב האפליקציות, ומעבד חדש - שיהיה רלוונטי רק עוד כמה שנים (כי בינתיים, כפי שאפשר לראות בהשוואות באינטרנט, שני המכשירים מתפקדים טוב מאוד).

ובכל זאת, אין סיבה להיות פסימיים. רוב הסיבות לעיל מציעות למה לא לשדרג את האייפון 4 או 4S שלכם למכשיר החדש - ואם יש לכם מכשיר אחר ואתם רוצים את האייפון 5, או אם לא השקעתם באביזרים לאייפון עתיק יותר, הרי שאולי שווה לכם ללכת על הדור האחרון. מה גם, שעוד 6-8 חודשים נראה שנקודות 1, 2, ואולי 3, לא יהיו רלוונטיות, אלא שאז אולי יהיה שווה לחכות לאייפון 5S או לזה שאחריו. בינתיים, תחשבו פעמיים לפני שאתם "רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים / עטופים במגילה של תנאים וזכויות / מסוממי קידמה והתפתחויות / לעבוד בלי לדעת ולשרת / לשמש ולשמן את / חיית המתכת..."

---

אם תרצו או לא: אנדרואיד מעלה אתכם לענן

October 5, 2012, 5:37 pm

≫ Next: תפוח בדבש

≪ Previous: 5 סיבות לא לקנות את האייפון 5

$

0

0

גוגלהיא חברת פרסום. יש שיטעו לחשוב שהיא חברת טכנולוגיה או אינטרנט. לא. גוגלמרוויחה את הכסף שלה מפרסום וזו המטרה העיקרית שלה. לאסוף עליכם מידע כדי למכור אותו למפרסמים, לפלח את הפרסומות בהתאם לתחומי העניין הספציפים שלכם ואז לפרסם במקומות הנכונים: בתוצאות החיפוש בגוגל, בוידאו בו אתם צופים ביוטיוב, ואפילו פהמתחת ומימין לפוסט. הדרך של גוגל לעשות כסף היא פרסום, ואין בזה פסול.

כולנו מעדיפים למכור את המידע שלנו מאשר לשלם כסף - רובנו המוחלט מעדיף לגלוש באתרי חדשותובידור גדושים בפרסומות מאשר לשלם כמה שקלים דמי כניסה לאתר (או לחסום את הפרסומות האלה במגוון כלים), ואנחנו מוכנים ומזומנים לתת את המידע שלנו לכל מבקש תמורת שירות טוב (כך למשל אנו משתמשים בג'ימייל, יומן גוגל, אנשי הקשרבאנדרואיד שלנו ועוד). המידע שלנו יושב בענן של גוגל, וזו עושה בו את מה שהיא יודעת הכי טוב: עוברת עליו באופן אוטומטי ומפיקה פרסומות שיענו בדיוק על מה שחסר לנו. מידת ההצלחה? זו נתונה לפירוש אישי. במספרים, זה עובד. גוגל עושה הרבה, הרבה כסף.

אנדרואיד, מנגד, בתור פרויקט דגל של גוגל, לא עושה כ"כ הרבה כסף. למעשה, לא ברור עד כמה היא רווחית. כמובן - יש לה חנות אפליקציות, וברור, היא מאפשרת לכם לגשת למידע שלכם מכל מקום ולסנכרן אותו מול שרתי גוגל בקלות, ומשם מגדילה משמעותית את כמות המידע שזורם בין ידיה של ענקית הפרסום. אבל, מעבר לכך - איפה המודל הכלכלי?

המודל הכלכלי של אפלברור - המכשירים שלה יקרים עד כדי גיחוך, והיא מוכרת שירים, סרטים, סדרות, וכמובן כבלים ומתאמים בעשרות דולרים. אפל היא חברת טכנולוגיה, ורק עושה צעדי תינוק בתחום הפרסום, צעדים לא משמעותיים. המידע שלכם באייקלאוד לא משמש עדיין לפילוח ופרסום. בינתיים אפל מרוויחה מלמכור תוכנה וחומרה במחירים מופקעים.

גוגל מצידה מוכרת מערכת הפעלה ומכשירים במחירים זולים. הגלקסי נקסוס מורכב ע"י סמסונג ונמכר ב-350 דולר. הנקסוס 7, טאבלט האנדרואיד 4, נמכר בעבור 200 דולר בלבד. אלה לא מחירים משמעותיים, והנתח הגוגלי ממכירת מערכת ההפעלה קיים, אך אינו משמעותי כמו הרווח של החברה מפרסום. אנדרואיד עצמה חינמית לכולם, גוגל מוכרת רק שיתופי פעולה ברמת אפליקציית חנות היישומים, גוגל-מפות ועוד. תזכרו, לפרויקט אנדרואיד מחיר עצום לגוגל מבחינת משאבי מחקר ופיתוח, עבודה מול יצרניות אחרות ועוד.

אם כך, סימנה גוגל את המטרה הבאה: היא רוצה עוד מידע שלכם (באופן חלקי, מתוך שאיפתה להפוך לענקית מידע שמכילה הכל מכל וכל, ומנגד מטעמים כלכליים נטו - למשל, יצירת חנות מוזיקהמתחרה לאייטונזביום מן הימים - יוזמה מבורכת), ואיכשהו, היא הגיעה לגבול האפשרי של מידע שאפשר לסחוט מפלוני. אבל השירים שלכם, הסרטים, המדיה? כולה על המכשיר, וגוגל לא רואה אותה. והיא רוצה לראות הכל.

התוכנית פשוטה, זדונית וגאונית: כל מכשירי הגוגל החדשים, הן הסמארטפון (גלקסי נקסוס) הן הטאבלט (נקסוס 7) מגיעים עם מעט אחסון פנימי, 8-16 גיגה, וללא שום יכולת הרחבה. זה לא 16-32-64 גיגה שמציעה אפל - גוגל מציעה עד 16 גיגה, לא יותר. ומדוע? כדי שלא יהיה לכם הרבה מקום. לצד ההרזייה המשונה בשטח האחסון, מציגה גוגל באנדרואיד 4.0 את שירות גוגל-מיוזיק, המאפשר סנכרון מוזיקה על הענן. היא לא שואלת אתכם אם אתם רוצים להשתמש בו - היא מכריחה אתכם להשתמש בו, כי אם אין לכם אוסף מוזיקה של 4 גיגה מקסימום, לא תהיה לכם ברירה אלה לנגן מהענן, להעלות את המוזיקה לענן, ולהתחבר לענן אם תרצו או לא.

זו בעיה אמיתית, במיוחד לאלה מאיתנו עם אוסף מוזיקלי משמעותי. ראשית, השימוש בחבילת גלישה הופך משמעותי הרבה יותר ודורש מהירות הזרמה סבירה, יתכן תוך וויתור על איכות. שנית, במקומות ללא קליטת נתונים (נגיד, הדרך לאילת וכל אזור מדבר יהודה בארץ, ורוב דרום ארה"ב) לא תוכלו להאזין למוזיקה שלכם, וזה קריטי. הגיוני להציע שירות שכזה, כמו זה שמציעה אפל. פחות הגיוני לכפות עלינו, באמצעים טכנולוגיים, להשתמש בהם.

אז מה עכשיו? עכשיו, בתור מישהו שאוהב ש-14 גיגה של מוזיקה (שהם בערך 30 אחוז מכלל אוסף המוזיקה) שלו תמיד איתו, אין לי מה לעשות עם הנקסוסים החדשים, ואו שאלך על מכשיר סמסונג או HTC בעלי ממשק מרגיז ואיטי ביחס לאנדרואיד העירומה, או שאלך על האייפון.

אז פעם הבאה שחברה מציעה מכשיר חדש ללא כרטיס מיקרו-SD, שימו לב מי דוחף לכם ידיים.

תפוח בדבש

October 27, 2012, 3:56 am

≫ Next: אייפד מיני - סקירה וביקורת / iPad Mini

≪ Previous: אם תרצו או לא: אנדרואיד מעלה אתכם לענן

$

0

0

אירוע ההכרזה של אפלבשבוע שעבר היה תצוגת תכלית. ולא, זו לא הייתה פאניקה.

לצד האייפד מיניהמתוקשר (מדי), הציגה אפלשלושה עדכונים למחשבי המקשלה, ואייפדחדש. יחד עם ההכרזה הקודמת, סה"כ הציגה אפל השנה דורות חדשים לכל למחשבי המקבוק איר, מקבוק פרו, מק מיני ואיימק, כמו גם למוצריה הניידים: האייפוד טאצ', האייפוד נאנו, האייפד וכמובן האייפון. הדורות החדשים אינם מהפכניים, הם אבולוציוניים, ומנגד: הם מציגים את עליונותה של אפל בתחומי מחשוב רבים.

לרוב מוצריה של אפל כמעט ואין תחרות בשוק:

• האייפוד טאצ'הוא מחשב כף-היד היחיד בשוק. פעם, כשמחשבי כף-יד היו נפרדים מטלפונים סלולאריים, היו משתמשים רבים מסתובבים עם מכשיר נוקיה פשוט ובעל סוללה ושרידות חומרה, ובשעת הצורך מוציאים את מחשב כף-היד שלהם למטרות מיילים, תמונות, וידאו, מוזיקה ועוד. הקטגוריה נהרגה לפני בערך שש שנים, וכל שנשאר ממנה היום הוא האייפוד טאצ', והוא מחשב כף-יד משובח. עם אחסון של עד 64 גיגה, מעבד חזק, מצלמה של 5 מגה פיקסל עם לד-פלאש, האייפוד הוא מכונת מולטימדיה ומשחקים איכותית, לצד כלי עבודה שימושי עם גישה לדואר ארגוני, דפדפן מתקדם, אפליקציות אופיס, דרופבוקס, VPN, VNC ועוד. בין אם לילדים שרוצים משחקים ושירותי מסג'ינג, ועד מבוגרים שמעדיפים להפריד בין טלפון למחשב – האייפוד טאצ' הוא פחות או יותר היחיד מסוגו, והוא גם לא מאוד יקר.
  
• המק מינימציג קטגוריה יחסית יוצאת דופן של מחשוב שולחני: מארז מחשב קטן מאוד וקל, עם שקעים וחיבורים רבים ורכיבי חומרה תואמים לכאלה של לפטופים חזקים בשוק. חברו אותו למסך חיצוני, מקלדת ועכבר וקיבלתם מחשב של ממש. לצד מחשב מדיה חזק, קטן ושקט – המק מיני הוא מחשב שולחני לכל דבר באריזה קטנה וקלה, ואין הרבה מחשבי PC מתחרים לקטגוריית מחשוב זו.
• האיימקהוא מחשב All-in-One, כלומר, יחידת מסך בתוכה כלול המחשב עצמו, מחשב ללא מארז. אמנם קיימים מחשבי אול-אין-וואן בשוק, אך הם אינם רבים, ואף אחד מהם אינו מתקרב לאיימק מבחינת גודל, משקל, עיצוב וכמובן – חומרה. בהכרזה הציגהאפל את הפיוז'ן דרייב – היכולת להרכיב מחשב עם זיכרון פלאש (יקר ומהיר מאוד) לצד כונן קשיח (איטי משמעותית, אך זול ובעל אחסון רחב יותר)ֿ, כשבצד התוכנה הכונן יוצג כאחד – התוכנה יודעת להעביר קבצים שאתם משתמשים בהם הרבה לאזור הפלאש, וכאלה שאתם לא עובדים איתם לעתים קרובות ימצאו את עצמם בכונן הקשיח. כך מציעה אפל מחשב עם עד 3 טרה לצד 128-512 גיגה פלאש, שמתפקד לפי בדיקות כמעט כמו כונן פלאש מהיר.
• עד לפני שנתייםהיה גם המקבוק אירמחשב ייחודי לאפל. היא הייתה הראשונה להשתמש בזיכרון פלאש בתור אחסון בלעדי, לצד עיצוב דקיק וחיי סוללה עצומים. אינטל הבינה את הפוטנציאל והכריזה על קטגוריית האולטראבוקים, ומאז יש הרבה תחרות למחשב האולטרא נייד של אפל, ועדיין, הוא בראש הטבלאות.
• המקבוק פרוהחדש, זה עם מסך הרטינה של אפל, הוא היחיד מסוגו בשוק. בעוד מחשבי המקבוק פרו הרגילים מתחרים בלפטופי PC מהשורה, המחשב החדש מציג רזולוציה שטרם נראתה על מחשב נייד, או על מחשב בכלל, אי פעם. בעוד המטרה של רוב יצרניות החומרה הייתה להגיע לרזולוציית HD, וכמה מהן כמו דל הגדילו לעשות וסיפקו רזולוציות גבוהות יותר, אפל הציגה רזולוציה גבוהה משמעותית מ-HD, הן במסכי 15 וכעת גם 13 אינצ', מציגה מסכי מדע בדיוני על מחשבים של היום, לצד אחסון פלאש מהיר, משלבת בין האולטראבוק למחשב המקצועי עם השקעים והחיבורים הרבים.

עד כאן קטגוריות בהן אפל מככבת, וזה לפני שדיברנו על איכות החומרה (מקלדת המקבוק היא הנוחה שראיתי אי פעם בלפטופ, והעכבר מייתר צורך בחיבור עכבר חיצוני, משטח זכוכית גדול, מדויק ונוח עם מגוון מחוות פשוט עושה עבודה טובה מספיק כדי שלא יהיה צורך בעכבר חיצוני) ותוכנה: מחשבי המק הם היחידיםשמסוגלים לקבל מיילים, לסנכרן את היומן, ההתרעות ועוד בזמן שינה בלי לאבד חיי סוללה, לגבות ולעדכן את המחשב אוטומטית ובשקט בעת חיבור לחשמל במצב שינה, לעבוד בצורה שקופה וחסרת תחרות מול האייפון והאייפד (בענן או דרך אייטונז), לשמור מסמכים לוקאלית או בענן בלי צורך בשמירה וכולל גרסאות אחורה ברמת מערכת ההפעלה, לשדר שידורים אלחוטית לטלוויזיה בלי שום קינפוג דרך Apple TV, ועוד ועוד.

שני מוצרים בהם לאפל יש תחרות, ואף כזו טובה מאוד, הם האייפוןוהאייפד. ההכרזה על אייפד מדור רביעי עם מעבד יותר חזק וחיבור חדש אינה יוצאת דופן, ואינה מראה על פאניקה, והיא תכסיס שיווקי מוצלח שיכניס לאפל עוד הרבה כסף מפאנבויז, שכן אין הבדל משמעותי בין האייפד 3 לזה החדש, ואין שום סיבה לקנות את הרביעי אם החלטתם שלא לקנות את השלישי. האייפד מיני גם הוא דוגמא לגאונות שיווקית. ההקטנה של האייפד 2 הייתה בדיוק, אבל בדיוק – מה שהצרכנים מחפשים. הרזולוציה הבינונית תראה טוב על מסך קטן יותר, המעבד המיושן הספיק והיה מושלם גם כדי להתחרות בביצועים באייפד 3, ובטאבלטי האנדרואיד החזקים ביותר, והוא יספיק למכשיר החדש. אפליקציות לא דורשות התאמה למסך החדש, חיי הסוללה נותרו 10 שעות והמכשיר החדש הוא פשוט יצירת אמנות גאונית, לא מבחינת חומרה ותוכנה, אך מבחינת אסטרטגיית שוק. המוני הפאנבויז ויושבי החומה ירוצו לקנות את המכשיר הזול יותר, או לחליפין, את האייפד 4, ואפל קנתה לה מרווח זמן לשדרג את החומרה. הן למסך רטינה לאייפד מיני, הן למעבד יותר טוב, הן לשדרוגים מעניינים לאייפד החמישי. אפל יודעת לעשות כסף, טוב כמו שהיא ידעה עם סטיב ג'ובס.

גם האייפון 5, למרות כל הבאז, לא מציג חדשנות יוצאת דופן. מסך קצת יותר גדול ועיצוב חדש הם יתרונות ללא ספק, אך אינם משמעותיים. והאייפון 5 מכר בחודש יותר יחידות מכל טלפון אחר בהיסטוריה, וזה למרות שמכשירים כמו הסמסונג גלקסי S3 לא נחותים ממנו, אולי להיפך.

אפל יודעת מה היא עושה, וההכרזה הייתה תצוגת תכלית: היא על המפה יותר מאי-פעם. לצד שוויה העצום, חנות האפליקציות הגדולה בעולם, חנות המולטימדיה הגדולה בעולם, המחשב השולחני הכי נמכר בארה"ב, המחשב הנייד הכי נמכר בארה"ב, הטלפון הנמכר בעולם, הטאבלט הנמכר בעולם, וקטגוריות מחשוב ייחודיות לה – אפל יכולה לנכס לעצמה גם עליונות טכנולוגית בתחומים רבים. מישהו אמר פאניקה?



נ.ב. על טיעון האצבע המשולשת

יש שיגידו ששחרור האייפד הרביעי חצי שנה אחרי שחרור הדור השלישי היא אצבע משולשת ללקוחות. אז לא, שחרור מוצר חדש לעולם לא מהווה אצבע משולשת, אלא אם כן נעשית אפליה למוצר הקודם. כאשר חברה משחררת מוצר חדש, הדבר היחיד שהרוכשים הקודמים "מאבדים" הוא העובדה שהמכשיר שלהם "כבר לא הכי חדש". ואם זו הסיבה שהם קנו את המכשיר הקודם, הרי שהם פאנבויז מאותגרים שכלית. מה שכן, מוצר חדש יכול להכיל יכולות חדשות שיגרמו לכם לרוץ לחנות. האייפד החדש מכיל מעבד יותר טוב, וכן, הוא מהיר יותר. אף משתמש לא באמת מרגיש שהאייפד 3 שלו מקרטע, ולכן, הדבר היחיד שאיבדו המשתמשים הוא שהטאבלט שלהם כבר לא הכי-הכי. אם קיבלתם אצבע משולשת, מגיע לכם, כי אתם מטומטמים.

עם זאת, אם תגיע מערכת הפעלה חדשה מחר ותכיל פיצ'רים נהדרים לאייפד 4 ולא לאייפד 3, הרי שאז יש סיבה לכעוס. עד אז, קחו נשימה ארוכה, ואם המכשיר שיש לכם בכיס מתאים לכם ולא יהיה שדרוג משמעותי בחוויית השימוש אם תקנו את החדש, אין שום סיבה לשדרג.

אייפד מיני - סקירה וביקורת / iPad Mini

November 21, 2012, 9:30 am

≫ Next: iOS הולכת ומחלידה

≪ Previous: תפוח בדבש

$

0

0

לפני שלוש שנים הציגה אפללראשונה את הטאבלטהמודרני הראשון– מחשב מגע דק, קל, לא מתחמם, עם חיי סוללה של 10 שעות-עבודה ומערכת הפעלה של סמארטפונים על מסך בגודל 10 אינצ', וההצלחה לא איחרה להגיע. קטגוריית המחשוב החדשה, שהציעה פתרון אופטימלי לרוב שימושי היומיום: גלישה באינטרנט, רשתות חברתיות, מיילים, מוזיקה, משחקים, ספרים, סרטים, סדרות ועוד במכשיר שנוח לשלוף מהתיק באוטובוס סוען, בסלון הבית או לפני השינה, בניגוד ללפטופ מסורבל, קסמה לרבים וכפי שאמר חבר לעבודה "בניו-יורק, בכל מקום שאתה מסתכל יש אייפד".

מוקדם יותר השנה שחררה גוגלאת הנקסוס 7, טאבלט קטן מהאייפד וקל ממנו, ובפחות מחצי מחיר ממחשב הלוח של אפל. מעבר למחיר האטרקטיבי, השוק היה צמא למכשירים קלים וקטנים, כאלה שאפשר להחזיק ביד אחת, כאלה ששוקלים פחות מחצי קילו, ובעוד האייפד הלך והכביד עם כל דור, הנקסוס 7 היה קליל ומהיר, ומעל הכל זול. התשובה של אפל לנקסוס 7 הוכרזה בחודש שעבר והגיעה לשוק האמריקאי לפני כמה ימים. לקחתי האייפד מינילסיבוב, לראות איך הוא ביחס לתחרות, ואיך הוא ביחס לאחיו הגדול, האייפד 3.

עיצוב

מבחינת חומרים ואיכות בנייה, כדרכה של אפל בקודש – גם האייפד מיני הוא לא פחות ממושלם. גב האלומיניום המוברש מתחבר בשיפוע מבריק (בתהליך חיתוך-יהלום) אל מסך הזכוכית, והמכשיר משדר יוקרתיות לא פחות מאחיו הגדול ומאחיו הקטן (האייפון 5). למעשה, האייפד מיני מרגיש יותר כמו אייפוד טאצ' מאשר כמו אייפד, זאת משתי סיבות.

ראשית, האלמנט העיצובי המרכזי אליו שמים לב משתמשי אייפד באייפד-מיני הוא שהמכשיר קל, הוא קליל. הוא כ"כ קל שנוח מאוד (מאוד) להחזיק אותו ביד אחת לאורך זמן, דבר שקשה לומר על האייפד הרגיל. הוא נוח להחזקה ולהרמה, ועושה חשק לעבוד איתו הרבה יותר מאשר עם האייפד הקלאסי או להניח אותו בתיק, כי פשוט לא מרגישים אותו שם. מנגד, הוא לא מרגיש חלש או שברירי ויש לו נוכחות מספיקה בכיס או ביד. המיני דק מהאייפד, ומציג שדרוג בנוחות השימוש באופן חד משמעי, נוחות שגורמת לתהות אם אולי שווה לוותר על אותם 2 אינצ' (בקירוב) של תצוגה תמורת ניידות ונוחות החזקה.

שנית, לאייפד מיני שולי מסך המזכירים יותר את האייפוד או האייפון מאשר את האייפד. להזכירכם, לאייפד מסילות עבות סביב המסך, כך שיהיה מספיק מקום להניח את האגודל ולהחזיק את המכשיר מבלי להסתיר את המסך. לאייפון או לאייפד, מנגד, מסילה עליונה מעל המסך ובה מצלמה (ורמקול פנימי באייפון), ומסילה תחתית עם כפתור הבית. מצד ימין ושמאל אין למכשירים מסילה, שכן אתם נוהגים להחזיק אותם מהצדדים. גם במיני מערכת מסילות דומה – אחת למעלה ואחת למטה, אך לא מימין ומשמאל. כך שכאשר מחזיקים את המכשיר לרוחב ניתן להניח את האצבעות על צידי המכשיר, אך בעת החזקה לאורך, הנחת האגודל בצד תכסה חלק מהמסך. עם זאת, אפל הכניסה שינויים למערכת ההפעלה כך שאין חשש שתלחצו על משהו בטעות (סוג של Thumb Detector – זיהוי אגודלים בצידי המסך).

מעבר לכך, העיצוב של האייפד מיני מזכיר באלמנטים רבים את האייפון 5 – החיבור בין גוף האלומיניום למסך נעשה בחיתוך חלק ומבריק, סוג של עיקום באלכסון, ונותן תחושה שהמסך עבה יותר מבמציאות. גוף האלומיניום השחור עם הלוגו המבריק מאחור, כולם משדרים יוקרה וכולם לקוחים מהאייפון החדש. כפתורי הווליום נפרדים (וזה טוב), לצידם מתג נעילת אוריינטציית התצוגה או ההשתקה, ולמטה חיבור הליינטנינג החדש עליו בהמשך.

בחזית המכשיר נמצא כמובן המסך, מעליו מצלמה במרכז ותחתיו כפתור בית, קטן מזה של האייפד ואף קטן מזה של האייפון, אך עדיין נוח כתמיד. אין ספק, שבכל הנוגע לעיצוב אפל לא ירדה מהסטדנרט המושלם שהציבה לעצמה במוצריה הקודמים.

ביחס לאייפד: המכשיר קל משמעותית ונוח להחזקה, עיצוב המיני השחור קודר ואלגנטי יותר, אך גם האייפד מעוצב היטב והבחירה כאן היא עניין של טעם.

ביחס לנקסוס 7: הנקסוס 7 עשוי גומי תעשייתי ופלסטיק, ומרגישים את זה, הוא אמנם עושה עם החומרים עבודה יוצאת מהכלל – אך הוא לא מתקרב לאיכות הבנייה ולחומרים של האייפד. כאן קל לראות שהנקסוס נבנה עם מחשבה על תקציב, והאייפד שמר על עיצוב איכותי ולצידו חוסר התחשבות במחיר לצרכן.

מסך

אפל החליטה לשלב במיני את מסך האייפד 2, כלומר, מסך שאינו רטינה ברזולוציה נמוכה יחסית של 1024 על 768 פיקסלים. עם זאת, דחיסת כמות הפיקסלים הזו למסך בגודל 7.9 אינצ' במקום 9.7 אינצ' עשתה רק טוב, והמסך נראה מצוין, בדחיסת 163 פיקסלים באינצ' במקום 132 פיקסלים באינצ' באייפד 2. לצורך השוואה, לאייפד 3 עם מסך הרטינה רזולוציה מדהימה של 264 פיקסלים לאינצ'. נכון, קל לראות שהוא רחוק מהאיכות הנהדרת של המסך באייפד 3, אך בהחלט לא מדובר במסך מעפן. הוא נראה משמעותית טוב באייפד מיני מאשר באייפד 2, ואמנם שווה לחכות לרטינה, אך זה בהחלט לא מסך מאכזב ולא, מה שנקרא, שובר-עסקה.

איכות ודיוק המגע, כמו תמיד במוצריה באפל – מושלמים.

ביחס לאייפד: המסך קטן יותר באופן מורגש והרזולוציה נמוכה, הפונטים עלולים להיות קצת פחות קריאים (במיוחד הקטנים שבהם), אך התצוגה גדולה דיה ונוחה לקריאה. הרזולוציה מספקת והצבעים חיים ומרהיבים.

ביחס לנקסוס 7: לנקסוס 7 רזולוציה גבוהה יותר, אך הוא קטן יותר ולכן דחיסת הפיקסלים שלו היא 216 פיקסלים לאינצ' – טוב מהאייפד ואכן המסך שלו מרגיש חד יותר אך קטן משמעותית. האייפד בהחלט מנצח בשטח ואיכות תצוגה, אך לא בהפרש גדול – רק כי הצבעים בו מרגישים חיים יותר.

מערכת הפעלה

לאפל יש היסטוריה של דרישה ממפתחיה לשנות את האפליקציות שלהםעם שינוי ושדרוג המסכים. זה קרה במעבר מהאייפון 3GS למסך הרטינה ב-4, זה קרה במעבר למסך המוארך באייפון 5, וכמובן שזה קרה עם הכרזת האייפד הראשון, ושוב עם הכרזת הרזולוציה החדשה באייפד 3. האייפד מיני לא דורש דבר, באופן קצת מפתיע. למעשה, כל עוד אתם כותבים יישומים שמתאימים לאייפד 2, הם ירוצו כמו גדולים על המיני – הרי יש לו את אותו מעבד ומסך באותה רזולוציה, ואלה חדשות טובות מאוד.

האמנם? בזמנו טען סטיב ג'ובס שהאייפד לא יכול להיות קטן יותר, כי האצבעות שלנו פשוט לא יצליחו ללחוץ על הכפתורים. ובכן, אמנם זו לא בעיה מהותית – אבל מקשים קטנים, כמו זה המוביל לתוכן העניינים באפליקציית iBooks קצת יותר קשים ללחיצה למשתמשים לא מנוסים, וזו תעודת עניות קטנה. המסך אמנם מחזיק היטב את כל מה שהחזיק האייפד 2, אך לעתים (רחוקות) במצבים (נדירים) קצת קשה ללחוץ על המקש שמולכם. זה קורה גם בכל מכשיר אחר, עם לינקים קטנטנים באתרי אינטרנט, אבל כאן חשוב להבין שמדובר בכפתורים באפליקציות. ושוב, זה מאוד מינורי.

חיבור לייטנינג

רבות נכתב על חיבור הלייטנינג החדש של אפל שהוצג עם האייפון 5. יש שהתלוננו שהוא לא מיקרו-USB, שלא מצורף מתאם, שהמתאם לא תומךיציאה לוידאו, שאין כבליםשיוצאים לוידאו (למרות שעכשיו כבר יש), שאין תמיכה ב-iPod Out (נראה שגם את זה יש עכשיו), שהוא עדיין USB 2, ועוד ועוד.

בפני עצמו חיבור הלייטנינג מצוין. הוא קטן וקומפקטי, מתחבר באופן הפיך (סימטרי) מהיר יותר (לפחות בתחושה) בהעברת מידע וטעינת המיני, ומעל הכל השקע זעיר, מונע ממוך וניירות להתקע בתוכו כפי שקורה לעתים בחיבור ה-30 פינים הקלאסי. אם אין לכם אביזרים של אפל, כנראה שלא תהיה לכם בעיה עם הלייטנינג.

עם זאת, אם אתם מושקעים (כמו עבדכם הנאמן) עד הברך באביזרים המתחברים לשקע הקלאסי, הכינו עוד הרבה כסף לכבלים או מתאמים כי: כבלי חיבור ל-VGA ו-HDMA צריך לקנות מחדש כי המתאם לא תומך – כל אחד 50 דולר, חיבור למצלמות (משיכת תמונות) מכרטיס SD ו-USB צריך לקנות שוב, מתאם לחיבור ישן יעלה לכם 30 דולר ונגיד שלושה כבלים טעינה, אחד לבית, אחד לעבודה ואחד בתיק, יעלו 20 דולר כל אחד. כדי לצייד את עצמכם היטב תכינו 200-500 שקל, וזה המון כסף בשביל די הרבה כלום. עריסות ומיני נגנים עם מעמד לא יעבדו עם הלייטנינג, וזה חבל.

ביצועים וסוללה

אסתמך כאן על נתונים טובים ממני, החבר'ה המגניבים ב-Engadgetשעשו בדיקות סוללה למיני. במבחן שלהם, הכולל הפעלת המכשיר עם WiFi פתוח בצפייה בסרט בלופים ברצף, המכשיר החזיק, שימו לב – 12:43 שעות, מול 11:08 שעות באייפד 4, 9:52 באייפד 3 (אך על רשת סלולארית, וזה מקצר בערך בשעה), ו-10:26 באייפד 2. אלה חיי הסוללה הטובים ביותר של אייפד, וטובים מאוד בפני עצמם.

מבחינת מהירות, המיני טס. השימוש בו חלק, הוא לא מקרטע וכמו כל אייפד הוא עובד מצוין. נכון, ה-3 וה-4 מהירים ממנו, ובכל זאת, לא תרגישו שקניתם מכשיר מיושן למרות שהמעבד בו מקביל לזה שבאייפד 2. גם סירי זמינה באייפד מיני, עלול לגרום לכם לתהות למה האייפד 2 לא זכה באותו כבוד, הרי מבחינת חומרה זה נתמך. למיני חיבורי WiFi ו-Bluetooth, ודגם הכולל גם יכולות סלולאריות ו-GPS יגיע לשוק בקרוב. המכשיר זמין עם אחסון של 16, 32, או 64 גיגה. דגם הסלולאר קיים בשתי קונפיגרציות: האחת כוללת אנטנת CDMA ואין לכם מה לעשות איתו במדינתנו, והשני בתמיכה רגילה – שתי הגרסאות תומכות ברשתות בארץ, ובשתיהן נתמכות מהירויות דור 4 (מה שנקרא LTE) שאינן קיימות בישראל.

גם לאייפד מיני אפשר לקנות מאפל כיסוי חכם, כזה שינוח על המסך, יפעיל אותו כשהוא מורם ויכבה אותו בחזרה, ויכול לשמש כמעמד למכשיר הן במצב הקלדה או במצב צפייה בסרט או וידאו. מחירי הכיסוי לא נמוכים מאלה של הכיסויים לאייפד הרגיל, למרות שאלה קטנים יותר.

מצלמות

לאייפד מצלמה אחורית ברזולוציית 5 מגה-פיקסל ללא פלאש. איכות התמונות טובה, אך לא כמו של האייפון 4, והוא מצלם וידאו חד וחלק ב-Full HD (כלומר 1080 שורות פיקסלים). המצלמה הקידמית היא ברזולוציה של 1.2 מגה-פיקסל, טובה משמעותית מזו שבאייפד 2 וגם באייפד 3, להן מצלמת VGA (כלומר 0.3 מגה פיקסל), והוא מאפשר לבצע שיחות וידאו איכותיות. המצלמה הקידמית מאפשרת לצלם וידאו ב-HD (כלומר 720 שורות פיקסלים).

אין ספק שהמיני מצויד במצלמות מצוינות, ואולי אפילו תעשו בהן שימוש, כי באייפד הגדול פשוט אין מה לעשות עם מצלמה אחורית.

מול האייפד: לאייפד 3 מצלמה אחורית זהה ומצלמה קדמית באיכות נמוכה יותר, של 0.3 מ"פ. לאייפד 4 מצלמות זהות.
מול הנקסוס 7: לנקסוס מצלמה קדמית באיכות דומה (1.3 מ"פ), ואין בו מצלמה אחורית.

מחיר

בעוד הנקסוס 7 מתומחר בתחרותיות רבה ב-200 דולר, האייפד מיני נמכר בעבור 330 דולר (לדגם 16 גיגה ללא סלולר). זה מחיר גבוה משמעותית ולא משתלם, אלא אם כן אתם חובבי אפל מושבעים. בדורות הבאים, בהם נראה מסכי רטינה ומעבדים חזקים יותר – תהיה הצדקה למחיר שכזה, אך כאן, הגיוני שתעדיפו ללכת על האנדרואידים הזולים יותר ובראשם הנקסוס. בארץ יתורגם המחיר ל-1850 שקלים ביבוא פרטי או 2000 שקלים בערך דרך חנויות כגון אייסטור. איידיגיטל על הגדר, ולא ברור מתי היא תקום ותתחיל לשווק איזה מהמוצרים החדשים שאפל הציגה השנה (לא הגיע הזמן שמישהו יסגור עליהם את השאלטר ויביא את אפל עצמה ארצה?)

עד אז, משתלם מאוד לקנות בחו"ל אם יש חבר שמגיע מארה"ב או לייבא אישית.

שורה תחתונה

קצת כמו שאפל עצמה הכריזה, האייפד מיני אינו גרסה מוקטנת ומוחלשת של האייפד, והוא לא גרסת "תקציב" למכשיר יוקרה – הוא עצמו מכשיר יוקרה חזק ומתקדם מאוד לכל דבר, ובהרבה דרכים, הוא האייפד הטוב ביותר נכון להיום. נכון, עדיין אין לו מסך רטינה וטרם הכניסו לתוכו את המעבד האחרון מבית אפל – אך כל אלה לא עוצרים בעדו מלהיות אייפד חזק לכל דבר: להריץ את iOS 6 במהירות כמו גם את כל האפליקציות שכתובות לה, לנהל שיחות וידאו איכותיות ולצלם תמונות סטילס וקליפים באיכות מרשימה מאוד, ואף לדבר עם סירי – כל אלה פשוט עובדים, ועובדים טוב מאוד על המיני.

החידוש היחיד באייפד מיני מונח בגודל המסך ומכאן בגודל המכשיר, וזו שאלה של טעם – האם אתם מעדיפים מכשיר כבד וגדול יותר עם תצוגה גדולה וחדה מאוד, או שעדיף לכם מכשיר נייד וקל משמעותית במחיר של מסך צנוע, קטן ופחות איכותי. אני תשובה לשאלה הזאת לא מצאתי, וכנראה שאשאר עם האייפד הגדול שלי כל עוד למיני אין מסך רטינה ומעבד מודרני – או עד שיצא אייפד גדול קל משמעותית מהנוכחי.

מנגד, יש לזכור כי מתאם הלייטנינג החדש עלול לשרוף לכם חור בכיס אם אתם זקוקים לאביזרים נלווים, המכשיר החדש יקר משמעותית מהנקסוס 7 של גוגל שגם הוא מכשיר מצוין, וכן – לצערנו, החומרה עדיין לא מעודכנת לדור האחרון, אחרי הכל אפל משאירה לעצמה מקום לשדרוגים בדורות הבאים, ולפי קצב התחרות אלה יגיעו בקרוב.

יתרונות: קל משקל ובגודל מושלם, ביצועים (מהירות, מגע) מצוינים, מריץ כל אפליקציית אייפד או אייפון, עיצוב יוקרתי, מסך מצוין, מצלמות איכותיות, סירי.

חסרונות: מחיר ביחס לתחרות, מסך-שאינו-רטינה, חיבור לייטנינג חדש ויקר.

הערה 1: הדגם שסקרתי הוא המיני אייפד עם 16 גיגה ללא סלולר. מחירו 330 דולר באפל לפני מס, ו-2000 שקלים בארץ אחרי מס.

הערה 2: היכולת שלי לצלם מוצרים בצורה פוטוגנית מוגבלת, בטח כשמדובר במוצרים שמצולמים מכל כיוון באתרים - ולכן אין פה צילומים שלי, הרוב יח"צ של אפל לצד דברים מהרשת. התנצלותי הכנה.

iOS הולכת ומחלידה

December 24, 2012, 10:15 pm

≫ Next: על חינוך ומחשבים

≪ Previous: אייפד מיני - סקירה וביקורת / iPad Mini

$

0

0

בעוד Mac OS Xהיא עדיין מערכת ההפעלה המתקדמת בעולם למחשבים שולחניים (ומביאה פיצ'רים רבים וטובים ממכשירים מ-iOS אליה), ובעוד האייפוןנותן פייט חומרה ראוי למכשירי האנדרואיד האחרונים (מבחינת ביצועים, עיצוב, חומרי ייצור ועוד – לא בהכרח מבחינת מפרט יבש) והאייפדעדיין מכשיר מעולה – העצם בגרון של אפל היא iOS, מערכת ניידת סגורה ומסוגרת, שמתחילה להחליד מול גלי הקידמה המתנפצים מולה. ולגלי הקידמה קוראים אנדרואיד.

איוס תמיד הייתה צעד לפני התחרות בנוחות תפעול, וצעד מאחור בפתיחות וקידמה. יכולות העתקה והדבקה הוצגו אחרי 3 שנים, מולטיטאסקינג (וגם, באופן חלקי), רק אחרי 4 שנים, אזור התרעות מרוכז? רק אחרי 5 שנים. אחד הדברים המחזיקים את אפל ומונעים ממנה להפוך את איוס למערכת חזקה משמעותית, היא האידיאולוגיה שלה, לפיה אפליקציות מותקנת רק דרך החנות הרשמית, מוזיקה עוברת דרך אייטיונז ועוד. אך הבעיה העיקרית של אפל אינה זו – הבעיה שלה היא שברמת החדשנות והפיצ'רים איוס עומדת במקום, בעוד אנדרואיד של גוגל רצה למרחקים ארוכים.

אנדרואיד 4-4.1 מביאה איתה תמיכה עברית מלאה ומובנית, לצד פיצ'רים נוחים ומתקדמים במכשירים המודרניים: שידור מולטימדיה אלחוטי בתקן DNLA, רכיבי NFC להעברת מידע אלחוטי בין מכשירים, אזור התרעות פעיל – בו ניתן להגיב להתרעה היישר ממנה ואף להרחיב אותה בצביטה, סילוק התרעות נוח במחווה, ריבוי משימות אמיתי ופשוט בעזרת תמונות מסך של האפליקציות השונות, וכמובן ווידג'טים וכפתורי שליטה נוחים בשנכחולה, רשת אלחוטית, וכד'. אלה הם פיצ'רים שמשתמשי האייפון יכולים רק לחלום עליהם.

אפל מצידה הציגה את סירי, מערכת אינטליגנטית המגיבה לבקשותיכם הקוליות בשפה יומיומית. כאן ידה של אפל עדיין על העליונה, אך גוגל לא איחרה והגיבה בגוגל-נאו – שירות חכם ודומה ביכולותיו, שאני חייב להודות שמאוד לא הרשים אותי כששיחקתי איתו לפני למעלה מחודש, והרבה יותר הרשים אותי עכשיו. כן, גוגל-נאו עובר שדרוגים משמעותיים מהר מאוד, ולמרות שהוא עדיין נחות מסירי, הוא בדרך. מה גם, שאת הדברים שהוא כן עושה – הוא עושה הרבה יותר מהר מסירי, שאולי בגלל מרחק השרתים מהארץ, לוקחת לעתים הרבה יותר מדי זמן.

בגרסה האחרונה של אנדרואיד, 4.2, מוצגים שדרוגים משמעותיים לא פחות, החל ממקלדת מחוות המחליפה אפליקציות מקלדת מצוינות, דרך כפתורי שליטה בחומרה מאזור ההתרעות (שחוסכים מקום לווידג'טים), תמיכה בריבוי משתמשים לטאבלטים ועד ווידג'טים למסך הטעינה. אמנם חיי הסוללה יסבלו מכל אלה, וכן, אפל עדיין מציגה חוויה חלקה, אחידה, ויציבה יותר – אך אין מה לומר, השדרוגים בין אנדרואיד 4.1 ל-4.2 גדולים מאלה בין איוס 5 ל-6, שמהווה שדרוג מינורי בלבד.

לאפל כדאי להתעורר לקראת iOS 7 ולעשות מהפכות של ממש. לא צריך להחליף את הממשק האייפוני מיסודו, אך אם תציג עוד מערכת עם שינויים מנוריים בשנה הבאה, אין ספק שמשתמשים יעשו את החשבון ויתחילו לזלוג אל מעבר לחומה הלבנה. נוסיף על כך את העובדה שהנקסוסים של גוגל עולים משמעותית פחות ממכשיריה של אפל, כמעט חצי: בעוד אייפון 5 פתוח עם 16 גיגה יעלה לכם 650 דולר, את הנקסוס החדש תרכשו ב-350 דולר. האייפד מיני החדש של אפל מתחיל מ-330 דולר, והנקסוס 7 של גוגל (שאמנם מכיל מסך קטן יותר ועיצוב מסורבל יותר, אך לצדם מעבד חזק פי 2) עולה רק 200 דולר, שניהם לגרסת 16 גיגה ללא סלולאר.

בנקסוס 10 מציגה גוגל-סמסונג מכשיר עם רזולוצייה גבוהה מאוד, שאוכלת את הרטינה של אפל לארוחת בוקר. עדיין לא ברור עד כמה רואים הבדל בפועל, אך ניתן לראות כאן עליונות פשוטה בלי הרבה רוח וצלצולים, כמו שאפל נוהגת לעשות עם מסכיה האיכותיים.

לדרוש מחיר גבוה פי 2 על מכשיר שעשוי אלומיניום וזכוכית במקום פלסטיק וגומי זה הגיוני, אך אף אחד לא קונה את המכשיר בשביל הקנקן, אלא בשביל מה שיש בו. ברגע בו חוויית השימוש הפשוטה של אפל תהיה פשוטה מדי, ואיוס תדרוך במקום, אנדרואיד תמהר ולא תיקח שבויים. וזה כבר התחיל.

על חינוך ומחשבים

January 31, 2013, 11:43 am

≫ Next: אל החלונות האדומים

≪ Previous: iOS הולכת ומחלידה

$

0

0

כמו כל דבר פרובינציאלי, גם החינוך הממוחשב בארץ מפגר בכמה שנים (או יובלות) מאחורי שאר העולם. אלא שעכשיו, בניגוד לפעם, כלי הלימוד האלקטרוניים מציעים שדרוג אמיתי לחוויית הלימוד ויכולים לשפר את איכות וציוני התלמידים יותר מאי פעם. מהפכת הטאבלטים והסמארטפונים מציעה מכשירים נגישים, חלקם במחירים שווים לכל כיס.

אך ראשית, אספר מה הקשר שלי לכל זה. בעבר הייתי תלמיד במערכת החינוך בישראל, ולא סתם תלמיד – הייתי תלמיד גרוע. אף פעם לא זכרתי לעשות שיעורי בית, לא הייתי מביא ספרים לשיעורים, כל דף שהמורה חילקה אבד בערמות הלבנות האינסופיות מעל שולחן הכתיבה או על הרצפה לצידו, לא זכרתי להביא מחברות ובטח שאלה לא היו מסודרות ומאורגנות, ונוסף על כל אלה – יש לי כתב חרטומים. באמת, כתב שרק אני מבין, ולא תמיד. הייתי תלמיד מבולגן, מפוזר וחדור חוסר מוטיבציה חסרת תקדים. כך היה עוד מכיתה ב' ועד כיתה ט'. בכיתה ט' כל זה השתנה – קיבלתי במתנה מחשב פאלם פיילוט.

למעשה, זו לא הייתה הפתעה. לא פעם ולא פעמיים הציעו להוריי שירכשו עבורי מחשב נישא, ולו רק כדי לשפר את הכתב ואת מהירות הכתיבה. אלא שלפטופ היה יקר ושביר. שנתיים אח"כ הופיע בארץ מחשב כף-היד: זול יותר, קטן וקל – הוא היה מושלם. מעבר לאהבה המופרזת שלי לגאדג'טים, המכשיר גם היה כלי מצוין לסידור הזמן, והוא שינה אותי מתלמיד גרוע לאחד לא רע בכלל.

בתור התחלה, הכנסתי את מערכת השעות ליומן. את המבחנים שיבצתי ביום בו היו, בשעה 6 בערב, עם תזכורת שבוע קודם, כך ששבוע לפני המבחן הפאלם היה מצלצל ומזכיר לי ללמוד. אם הייתי רוצה, הייתי מזיז את התזכורת יום או שניים קדימה, דוחה את הלמידה לכשתהיה רלוונטית. שנית, כל מחברות הלימוד פרט למתמטיקה עברו לתוכנת הפתקים בפאלם, והיות וכל מזכר מוגבל ל-4096 תווים, היו לי הרבה מחברות (הבעה א', הבעה ב', ועד הבעה ז'). את שיעורי הבית והמטלות שמתי בתוכנת המשימות, מוסיף תאריך סיום ליום הבא בו מתקיים השיעור. כל לילה יכולתי לראות איזה שיעורים יש לי ולמתי. כאשר קיבלנו דפים בשיעור – הייתי סורק אותם בסוף היום ומעביר לפאלם, אל כרטיס הזיכרון ממנו פתחתי את התמונות הסרוקות בעזרת אפליקציה לצפייה בתמונות.

לא שכחתי יותר מחברות ודפים (חוץ מבמתמטיקה). ספרים הפסקתי גם לשכוח, כי חלקם פשוט עברו אל הפאלם: ספר תנ"ך היה לי באפליקציה, כך גם מילון עברי-אנגלי-אנגלי-עברי. הפכתי לתלמיד מסודר, וזה היה על מחשב פאלם פיילוט עם 8 מ"ב של זיכרון, מעבד של 33 מ"ה, מסך חצי צבעוני ברזולוציית 160 על 160 ויכולת אלחוטית אחת – אינפרא אדום.

כמובן שגם התקנתי עליו מונופול וסוליטייר ועוד כל מיני משחקים, ובין הפסוקים באפליקציית התנ"ך הייתי עובר למשחק שחמט או שש בש. בבוקר הייתי מוריד גרסאות ניידות של אתרים בעזרת AvantGo וקורא כמו עיתון בשיעור. אבל מתחת לכל אלה, היה מכשיר ששמר עלי בתלם – הפאלם היה בשבילי מה שהוא היה צריך להיות – PDA – Personal Digital Assistant.

היום אנחנו חיים בימים אחרים. מסכים זעירים בהפרדה גבוהה, דור סלולרי שלישי וויפי מספקים אינטרנט בכל מקום, מצלמות 8 מגה-פיקסל מעטרות מכשירים עם עשרות ומאות גיגה של אחסון, על מעבדים כפולי ומרובעי ליבה, ומריצים אפליקציות לכל דבר. כל דבר, חוץ מלימודים.

לצורך הדוגמה, ניקח את אפל, המציעה שתי פלטפורמות לימודיות שימושיות ביותר: הראשונה, אפליקציית וחנות הספרים iBooks, והשנייה אפליקציית וחנות הקורסים iTunes U. הראשונה אינה מיוחדת מפתרונות מקבילים ומציעה קורא ספרים נוח לצד חנות ספרים מובנה. אין צורך לקנות את הספרים בחנות של אפל וניתן לייבא כל ספר בפורמט epub ואפילו PDF. בתי ספר והוצאות ספרי לימודים רבות בארה"ב ובאירופה כבר פרסמו את ספריהן בפורמט epub הקנייני (כך שלא ניתן להעביר ספרים פיראטית), והיתרון בספרים אלה בניגוד ל-PDF היא שהם דינאמיים.

ראשית, ניתן לבחור גודל פונט וסט צבעים מועדף, והאם נוח יותר להחזיק את המכשיר לאורך או לרוחב – כל אלה משפיעים באופן מיידי על כמות הדפים בספר, מבנה תוכן העניינים ועוד. PDF, מנגד, הוא פשוט סט של דפים סרוקים, והחזקתם בצורה שגויה יוביל לחוסר קריאות. באייבוקס ניתן לסמן טקסט, להעיר ולהוסיף לו הערות, לסמן דפים מועדפים בסימניות, ואף ליצור באופן מידי כרטיסיות שינון מטקסט מסומן. הוסיפה אפל לעשות והיא מציעה ספרים אינטרקטיבים הכוללים מדיה: תמונות, סרטוני וידאו, קטעי צליל ושאלונים. ואת הספרים לא צריך "לתכנת". ניתן ליצור אותם על כל מק באמצעות תוכנת "iBooks Writer” החינמית.

לאחר הפיכת החוברת או הספר שלכם למסמך של ממש, ניתן לפרסמו בלחיצת כפתור. כך שתלמיד יכול לקחת על גבו אייפד אחד בודד במקום סט ספרים כבד, לא לשכוח יותר ספרים בבית, לגשת מהמכשיר לכל מסמך ואף לאפשר הערכה טובה יותר של התלמיד, לפי כמה זמן לוקח לזה לענות על שאלונים ותחקור תוצאותיו, שיכולות להשלח למורה באופן אוטומאטי. ותיקונים לספר? נשלחים אוטומטית ומתוקנים בזמן אמת בספר.

הפתרון השני, אייטיונז יו, היא כלי לניהול קורסים. הקורסים השונים כוללים שיעורים וחומר לימודי, וכל שיעור ספציפי כולל חומר ספציפי ומטלות. החומר הלימודי יכול להיות ספרים, סתם מסמכים ומצגות, קטעי סאונד או וידאו ועוד. בלחיצת כפתור נרשם תלמיד לקורס. לאחר ההרשמה, הוא מקבל עדכון כאשר שיעור נוסף לרשימה, ויכול לסמן כאשר סיים מטלות, ולהגיע לכל החומר היישר מהמכשיר שלו. תחשבו על היכולת של תלמיד להתכונן למבחן מהסמארטפון באוטובוס, או לסמן לעצמו הערות בשיעור עבור שיעורי הבית שיעשה אח"כ והכל באופן דיגיטאלי המסוכרן על הענן בין הטלפון והטאבלט. לו היו כלים אלה זמינים בזמני – אין ספק שהייתה לכך השפעה ישירה על הישגי, ודיני כדין תלמידים רבים. באוניברסיטאות השונות מלמדים על לוחות בי"ס מתחלפים, עם גיר ומחק, בחדרים גדולים עם עשרות עד מאות סטונדטים. לו היה החומר זמין או מועבר בצורה ממוחשבת, רבים לא היו צריכים לרדוף אחרי העתקות מהלוח, אלא להתרכז בלהבין את השיעור, ורבים יותר היו מצליחים לשחזר את החומר בבית ולהבינו הבנה עמוקה יותר.

ובכל הנוגע לעלויות? ובכן, מחיר אייפד בסיסי מדור ראשון או שני 1800-2000 שקלים. מחיר נקסוס 7 כ-1100 שקלים. המחירים אפסיים לעומת מחירם המצטבר של ספרי לימוד, ומחירי הדפוס של הוצאות הספרים ובתי הספר. ולכן גם הספרים עצמם יוכלו להיות מוצעים בזול. בתי ספר אשר נוהגים להציע תוכניות יד שנייה יוכלו להציע להורים לרכוש אייפד משומש במחיר מוזל, או להלוות אחד השייך לביה"ס בהנתן פקדון בטחון. בניגוד לספרים פיזיים, ספרי אייפד קשה להשחיט.

נסכם ונאמר כי לא ניתן להתעלם מהאינסטרומנטים הפדגוגיים החדשים המוצעים ע"י החברות השונות והספרים האלקטרונים, ושיתכן שהילד שלכם היה מצליח משמעותית בלימודים ומכין לעצמו עתיד טוב יותר ממש עכשיו, אם מישהו שם היה מפעיל את השכל. הצלחה ביצירת בסיס מחשוב לימודי חזק בישראל יוביל לשגשוג אקדמי, כלכלי ומעל הכל – יעשיר את חווית הלמידה ואת יכולת הלימוד האישי, יכולות שנשחקו ונשחקות בעידן הטכנולוגיה, בו הכל הולך קדימה חוץ מהשכל.